השבוע אנו מציינים שלוש שנים חלפו מאז יצאה ישראל למבצע עופרת יצוקה, מבצע אליו יצא צה"ל בכדי לצמצם את היקף הירי הרקטי לכיוון ישובי הדרום, שהגיע לכמה עשרות מדי חודש. 13 חיילים ואזרחים נהרגו במהלך המבצע ויותר מ-500 נפצעו, והצד השני ספג מאות הרוגים ופצועים. פז"ם חוזר לימי המבצע, לקרבות הנועזים ולסיפורי הגבורה של החיילים שהשתתפו במבצע.
תחילת המבצע: תקיפה עוצמתית מהאוויר
יום שבת 27 בדצמבר 2008, מסלולי הבסיסים של חיל האוויר רוחשים פעילות. עשרות מטוסים עולים לאוויר ולאחר התארגנות קצרה באוויר למבנים מסודרים, הם נמצאים תוך דקות מעל למטרות ברצועת עזה. השלב האווירי של מבצע עופרת יצוקה נפתח בטקטיקה הקטלנית "הלם ומורא", בה השתמשו האמריקאים בפלישה לעירק. בתוך זמן קצר תוקפים המטוסים יותר ממאה מטרות ברצועה; מאות מחבלים נהרגים תוך דקות ספורות, המפורסמים שבהם הם אלה שבדיוק היו על רחבת המסדרים בתחנת המשטרה "ג'וואזאת". בשני גלי תקיפה נהרגים כ-250 פלסטינים ועוד 750 נפצעים.
השלב הקרקעי: "מתגלגלים ממשימה למשימה"
ב-3 בינואר, אחרי שמוצה האפקט של השלב האווירי, פותח צה"ל בשלב הקרקעי: סוללות ארטילריה פותחות באש ריכוך על היעדים וצוותי הקרב נכנסים אל הרצועה. בין הנכנסים גם רס"ן עידן חמו, כיום סמג"ד עזוז בחטיבת ברק ואז מ"פ בגדוד, גדוד שנכון לזמן המבצע יש לו חייל בשבי, גלעד שליט. "אנחנו נכנסים אחרי תדריך שלי ותפילה של אחד הלוחמים", מספר רס"ן עידן. "פקודות רצות בקשר ומיד עם חציית הגדר אנחנו נותנים מכת אש ראשונה, מחשש למטענים, הכניסה שלנו מלווה בירי פצמ"רים כי זיהו אותנו אבל זה לא משהו שמשפיע על הטנקים. אנחנו מתגלגלים ממשימה למשימה עד שהגענו למרחב של סג'עיה, מרחב צפוף שידוע בכמות המחבלים ומנהרות".
אין הפוגה: "תגיע מהר, נפלו פצמ"רים במגנן"
באזור השעה 18:00 הכוח של רס"ן עידן נכנס למגנן, מצב שהחיילים מנצלים לטיפול בטנקים ומשהו קטן לאכול. רס"ן עידן מנצל זאת בכדי להתאפס על המפה ופקודות להמשך כשלפתע חוטף הכוח מספר פצ"מרים. "פתאום הטען שלי רץ אלי וצועק לי שאולג נפגע, תגיע מהר. יצאתי מהטנק וראיתי שנפלו פצ"מרים במגנן וחוץ מאולג נפצעו עוד ארבעה חיילים של גולני. אני מיד נכנס לפינוי פצועים, מעמיס את אולג ועוד פצוע של גולני וטס לגדר כשבדרך אני מתאם הגעה של אמבולנס. אני לוקח איש צוות אחר שיחליף את אולג כנהג וממשיך בפינוי של שאר הפצועים, הכל קורה תוך כדי שפצ"מרים נופלים עלינו, מה שמקשה מעט את הפינוי. אין זמן לבזבז ואנחנו ממשיכים למשימה הבאה שלנו, במקביל אני שומע בקשר על האירוע של פלוגה ל', אחד החיילים (סמל עמית רובינזון ז"ל) נהרג מירי צלפים".
חודשיים שכב אולג בבית החולים משם המשיך לשיקום, "עד שבחודש מאי הוא חזר לפלוגה, מה שכמובן היה מאוד מרגש ומשמח. כמובן שלקחתי אותו להיות הנהג שלי, תפקיד שהוא עשה עד שהשתחרר".
מטען התפוצץ בכניסה לבית: לוחמי 669 יוצאים לחילוץ
בזמן שלוחמי גדוד רשף נלחמו במחבלים ביחד עם לוחמי גולני, מתקדמים לוחמי גדוד 890 של הצנחנים לאזור בנוי בצפון הרצועה, אחת המחלקות מובלת על ידי סג"מ אהרון קרוב לתוך אחד הבתים. סג"מ קרוב והקשר שלו מספיקים לטפס כמה מדרגות, מתקרבים לדלת ואז זה קורה: מטען מתפוצץ וסג"מ קרוב סופג קרוב ל-300 רסיסים, הקשר עף במדרגות לאחור.
דקות אחר כך כבר נמצא מסוק עליו לוחמי 669 בדרכו לחילוץ, בין הלוחמים נמצא גם הפרמדיק זיו ביטון, "בטיסה לאירוע אנחנו מכינים את תא המסוק, מסדרים ומחלקים את העבודה בנינו. הרופא ד"ר איתי שטרנברג הוא שמנהל את העניינים ואחרי שהוא בודק את הניסיון שלי הוא מחליט שאני מטפל בפצוע הקשה. אנחנו מגיעים לאזור הנחיתה שהיה שקט אבל רואים את הלחימה מסביב. הכוח הקרקעי מעמיס את הפצועים ומיד אנחנו באוויר".
צל"ש על הצלת חיים: ניתוח תוך כדי טיסה במסוק
זיו מבין מיד שמצבו של קרוב בכי רע ומבצע בו הליך רפואי מסובך, במיוחד בתנאים הקשים של מסוק קטן וצפוף. "אני רואה שאהרון פצוע קשה בלי נתיב אוויר, ברור לי שצריך לפתוח נתיב אוויר אחרת הוא לא שורד את הטיסה. בגלל ההכנות שלנו הציוד מוכן מבעוד מועד וגם לוחמי היחידה מסייעים לי, הטייסים דוהרים לבלינסון. ד"ר איתי על שלושת הפצועים האחרים שנפגעו גם הם מרסיסים שבמקביל הוא גם מנהל את התקשורת מול ביה"ח. אני ממשיך לעבוד על קרוב, אני רואה שמיד אחרי הניתוח המצב שלו משתפר. 17 דקות אחר כך אנחנו נוחתים ורצים יחד עם צוות בית החולים לחדר טראומה, אחרי העברה מסודרת אנחנו חוזרים למסוק, מארגנים מיד את הציוד וחוזרים לבסיס".
זיו מספר על תחושה חזקה, רגשית ומקצועית שתקפה אותו מיד עם הנחיתה בבסיס, הוא מידע את אשתו ואף מתייעץ עם רופאים על ההליך שבצע, אהרון קרוב הופך לפצוע מפורסם ובערב יש לזיו שם ופנים לחבר לחילוץ. את הריאיון אתנו הוא עושה אחרי שחזר מברית בנו השני של אהרון קרוב.
על פעולתו להצלת חייו של קרוב קיבל זיו צל"ש. "למרות שאת הצל"ש קיבלתי אישית הוא שייך לצוות שלם, טייסים, לוחמים ורופאים. כל מי שנגע בפצוע".
אתגרים קשים עמדו בפני לוחמי צה"ל שלחמו באחת מזירות הלחימה המורכבות ביותר, שהתמודדו עם מנהרות תופת, מטעני צד, פצצות מרגמה ואש צלפים. 10 חיילים נהרגו וכ-300 נפצעו, את השקט המלא אומנם הם לא קנו אך בצד הפלסטיני עושים הכל בכדי לא להרגיש שוב את נחת זרועם של אותם לוחמים שלא יהססו לחזור שוב, אם רק יקראו להם.