לפני שלוש שנים הגיע כוכב הילדים עומרי לוקאס למסיבת הסקס הראשונה בחייו. הוא היה שבור לב מהבחור שאהב, והחליט לנסות לחוות משהו לא שגרתי. בדירה יפה בפלורנטין חיכו לו שישה בחורים והרבה סמים. אבל במקום להתרכז בגוף, בסקס ובאורגיה ההמונית, לוקאס היה בטוח שהוא הולך למות. "בגלל שאני נער יפה כולם התנפלו עלי. הרגשתי קצת נאנס. ביקשתי רגע. הציעו לי לקחת ג'י ולעשן ג'וינט. לפתוח את החושים. פתאום כולם נגעו בי ולא ידעתי איפה לשים את הגבולות. כשהסתכלתי מסביבי ראיתי שכולם הזדיינו בלי קונדומים. כששאלתי על קונדום אמרו לי שלא צריך ושכולם נשאים של  HIV שלוקחים תרופות אז הם לא יכולים להדביק אותי. מאוד נלחצתי. לא הבנתי מה זה אומר נשאים ובגלל שכולם כבר נגעו בי הייתי בטוח שחליתי".

את החוויה הזו החליט לוקאס, עד לא מזמן כוכב בסדרות ילדים ונוער כמו "גאליס", וה"החממה", לקחת לכיוון אמנותי ולפנות לקהל חדש שכנראה לא יבקש ממנו סלפי או ברכה מצולמת ליום ההולדת. "התלבטתי אם ללכת למסיבה הזו אבל חברה שלמדה איתי קולנוע אמרה לי 'אתה במאי, לך תחווה'. חשבתי שאולי ייצא לי סרט. זה תמיד התירוץ שלי לחוות אקסטרים. אז הגעתי לדירה וזוג בני 40 פתח לי את הדלת, באמצע השבוע הם הייטקיסטים בעלי חברה בינלאומית ובסופי שבוע הם עושים מסיבות עם גברים. כולם מזדיינים עם כולם בכיף, בלי רגשות. סקס הופך להיות משהו כמו משחק".

ומתי הבנת שהלכת עם האקסטרים רחוק?
"נלחצתי בהתחלה ואז אמרו לי שהכל בסדר ולסמוך עליהם, אבל זה רק הלחיץ אותי יותר. הרגשתי שהם משקרים לי כי הם רק רוצים להזדיין איתי. זה היה ערב טראומטי והייתי שלוש שעות במרפסת בודק באינטרנט בטלפון שלי מה זה אומר נשאי HIV. הייתי בסטרס וממש פחדתי. חשבתי לעצמי שאולי הלכתי רחוק מדי עם החוויות שלי, שהרסתי לעצמי את החיים ומה אני אגיד עכשיו לאמא שלי. בסוף השתחררתי ושחררתי את הפחד מהנשאות והתפתח ערב אינטימי עם אחד מבעלי הדירה. רק שבבוקר קמתי ואמרתי 'מה, למי האמנתי? אני לא מכיר את הבנאדם הזה'. הלכתי להיבדק והכל היה בסדר". 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

בריא ובטוח יותר התיישב לוקאס בן ה-24 לכתוב את הסרט שנולד בערב ההוא על המרפסת, אותו גם ביים ובו הוא משחק את התפקיד הראשי. התוצאה: "לילה של אהבה", סרט קצר שעלה השבוע בסינמטק במסגרת תחרות הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים. הסרט, שנע על הגבול שבין אמנות לפורנוגרפיה, מספר על יונתן, חייל הומו שברח מהצבא לאקס שלו. אבל כשהאקס מסרב לחזור אליו הוא מחליט לפתוח את אפליקציית גריינדר כדי למצוא מקום לישון ומוצא את עצמו אצל סעיד, גבר פלסטיני הומו שמקיים אצלו מסיבת סקס פרועה. הסרט כולל אקטים בוטים, איברים חשופים וסצנות נועזות, והכל קרה באמת על הסט. "אי אפשר לשחק את זה. ואני חייב להגיד שדווקא רואים שם דברים בצורה מעודנת. הייתי בגישה שלא צריך להסתיר בולבול בסרט, שאם רואים אותו זה לא אומר שזה פורנו. מותר להראות הכל ולעשות קולנוע חופשי". 

אז מה ההבדל בין זה לבין פורנו?
"המטרה היא לא לחרמן את הצופה. זה סרט עצוב ואפל. אתה מקבל סיפור של מסע, ממש ההיפך מפורנו. אתה עובר חוויה רגשית עם הנער הזה, אתה רואה את הדברים כמו שהוא רואה אותם. החוויה הקולנועית היא קשה, אתה עובר טראומה עם הגיבור, אבל לא רציתי לחסוך בכלום. הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה לשבת ולאונן".

"לקחתי קטמין ונכנסתי לקיי הול. פשוט ישבתי כמו מאובן"

בשנים האחרונות יש דיבור נרחב בקהילה הלהט"בית בעולם וגם בישראל על מסיבות כמ-סקס (צירוף של קיצור המילה כימקלים וסקס). מה בעצם קורה במסיבות האלה? סקס עם הרבה פרטנרים המשולב בשימוש בסמים. בעיקר GHB (ג'י בקיצור), סם שגורם לריפיון שרירים ולעוררות מינית (ונחשב בצירוף עם אלכוהול גם לסם אונס); וגם סמים נוספים כמו קטמין ("K") שגורם לאופוריה, ניתוק והזיות, קוקאין, אמ.די.אמ.איי, ולאחרונה, עדיין די נדיר, גם הסם המסוכן קריסטל מת' ("טינה", כפי שהוא מכונה בקהילה), שהוא סם אופורי, ממכר מאוד, שמביא לדאונים קשים במשך ימים. 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

המסיבות האלה הפכו לתופעה די נפוצה בקהילה הלהט"בית. עבור רבים מחבריה, מדובר באורח חיים קבוע. באמצע השבוע הם עובדים בעבודה רגילה, ואף נמצאים בתפקידים בכירים, אבל בסופי שבוע  מגיע הריגוש הגדול. הסקס הופך לסוג של משחק. יש בו פתיחות גדולה, חוסר בושה והכל הולך. יחד עם סמי הזיה החוויה הופכת להרבה יותר עוצמתית כך שכל חוויה מינית אחרת בלי סמים, נראית סתמית. הקשר בין הסמים למסיבות בקהילה הפך לכל כך הדוק שבבית החולים איכילוב, למשל, החליטו להיערך אליו מראש לקראת אירועי הגאווה. הם קיימו יום עיון לרופאי המיון סביב שבוע הגאווה והמסיבות שמתקיימות במהלכו, לאחר שבארבע שנים האחרונות היתה עליה מטורפת בכמות האנשים שהגיעו אליהם אחרי שימוש בסמים קשים באותו שבוע. 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

הסרט של לוקאס מתמקם ברגע בזמן שבו מבעבע דיון פנימי על ההתנהלות של הקהילה הגאה. התחושה שמה שקורה במסיבות האלה הוא לא באמת חופש אמיתי אלא חוויה בודדה, פלסטית, שתובעת מהמשתתפים בה הרבה יותר ממה שהיא נותנת חזרה. וכמובן, הסכנה בהידבקות במחלות כאלה ואחרות, בעיקר בתקופה בה הדאגה מהידבקות ב-HIV ירדה פלאים בעקבות קוקטייל התרופות נגדו וטיפולים מונעי הידבקות בצורת כדורי ה-PrEP. לוקאס מבחינתו משתמש בסצנת מאירוע הכמ-סקס כדי להעביר ביקורת על הקהילה. "אני חושב שבכל חופש אבסולוטי יש בדידות גדולה. אנשים נפגשים והכל בסדר, מזדיינים ושמח, אבל גם במסיבות בארץ וגם בברלין כשנסעתי, ראיתי אנשים בודדים שאיבדו את האינטימיות האמיתית בקשר הבין אנושי. החופש הזה מהול בהרס עצמי כי יש בו סמים ואתה פורץ את כל הגבולות ונשאר תלוש. משהו נאבד בקשר הבסיסי. בלהיות שניים שמנהלים עולם יפה ואינטימי בו הסקס זה משהו שנובע מרגשות עמוקים. כשאתה מתייחס לגוף שלך כמו לכלי ולצורך המיני שלך כמו לעישון סיגריה זה מאבד את הקסם ואת היופי".

איך אנשים אמיתיים שאינם שחקני פורנו מצליחים לעשות סקס מול מצלמות, כשמצלמים סרט כזה?
"בגלל שכתבתי תסריט אותנטי ידעתי שאין מצב שאני עושה את זה עם שחקנים ושאני צריך שזה יהיה עם אנשים אמיתיים. התחלתי לגשש בסצנה ולמצוא אנשים שיהיו מוכנים להשתתף בסרט. אחרי שמצאתי, עשינו הרבה חזרות על טקסטים ובריל טיים היה קצת שוק כי זה פתאום לא רק הקאסט של חמשת השחקנים, אלא צוות שלם של צלם, סאונדמן ושלושה תאורנים וצריך להתנהג בחופשיות". 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

אחת הסצנות בסרט מראה את הדמות אותה מגלם לוקאס מתנסה בפעם הראשונה בג'י. בסרט הוא עושה את זה במסיבת בית, בחדר, עם מישהו שמדריך אותו ושומר עליו שלא יגזים. במציאות החוויה נראית קצת שונה: "נכנסים לתא שירותים וכל אחד אומר מה יש לו. קוקאין, אמ.די, ג'י. שמים הכל על אייפון, מערבבים ועושים שורות. יש דיסוננס בין החיים שאתה חי ביום יום לבין אלה שבסופי השבוע. לילות של נעורים נצחיים. אתה לומד איך לעשות את הבאלאנס בין לקום בבוקר וללכת למשרד בהייטק ובלילה להיות כמו ילד בן 16 שרוקד ונהנה מהחיים. אני הפסקתי כי הרגשתי שהספיק לי ואני לא רוצה לאבד את עצמי לחלוטין".

למה לדעתך סמים הם חלק כל כך בלתי נפרד בקרב חלקים נרחבים של הקהילה הגאה?
"בארץ נהיה שחרור גדול בנוגע לסמים בין היתר בגלל הנהירה של אנשים לברלין. הפך להיות איזה ציר מחבר בין ברלין לתל אביב. קטמין למשל, זה סם מסיבות שהיה נפוץ שם לפני עשרים שנה. הג'י הופך אותך לשמח ומלא און. יותר קל להשתחרר ואתה הופך להיות חיובי וזה מאוד נעים. יש גם אם.די, ובארץ קוקאין גם יותר נפוץ מאשר בברלין. זו עיר שהסימן שלה הוא חופש. אתה יוצא באופן קבוע למועדונים ויש שם המון סקס וסמים, אין הגדרות מיניות והכל מותר. זה מאוד מנוגד לרעיון של זוגיות. החופש המוחלט מול הבית היה אחד מהדברים שהרסו את הזוגיות שלי ושל האקס שלי, שאיתו נסעתי לשם. שנינו הוקסמנו מהמקום הזה. אתה נכנס למסיבה במועדון הברגהיין ויש שם תור של שלוש שעות לפעמים. אנשים מגיעים מכל העולם ועומדים בשלג. זה גם גרמנים אז הכל נראה נאצי. התור המסודר, הסלקציה, ואז אתה נכנס לעולם שהכל יכול לקרות בו. אנשים רוקדים, עירומים, לוקחים סמים ומזדיינים על הרחבה. בפעם הראשונה שראיתי את זה נחרדתי, הייתי ילד עם זוגיות חדשה ורק מתחיל לקבל את זה שאני גיי. זה הרתיע אותי, אבל לכל אחד יש צרכים. מאז גם אני התחלתי למצוא בעצמי צדדים אפלים". 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

ומה גילית? 
"שלסמים יש השפעות קשות על אנשים רגישים. יצא לי לראות אנשים שזה הפך להם את החיים ושהסמים הציפו להם דברים לא טובים. ראיתי אנשים מתעלפים, עוברים חוויה הרסנית. אני אישית הרגשתי שאני לא יכול להתמודד עם האפטר אפקטס. יצא לי לקחת קטמין ולהיכנס לקיי הול, שזה אומר שאתה יושב כמעט מאובן. אתה ער אבל מרגיש שאתה בחלום, העיניים שלך פקוחות אבל אתה לא מתקשר, פשוט נע בתת מודע שלך. זו חוויה מדהימה אבל החלטתי שאני לא צריך להתמודד עם תהפוכות נפשיות שאני לא יכול להכיל כבחור רגיש".

"בצבא יצא ממני שד של חרדה. נכנסתי לפסיכוזה"

השם הרפואי-פסיכיאטרי לרגישות הזו של לוקאס הוא אישיות גבולית. לוקאס גילה שככה קוראים לה אחרי שהתמוטט במהלך השירות הצבאי. עד אז הוא התנהל בצל הגירושים של הוריו בביתם באשדוד, וניסה למצוא נחמה אחרי שהאוטופיה המשפחתית נסדקה והטיולים השמחים לנחלים בצפון הארץ עם הוריו ושני אחיו, הוחלפו בחדרים ריקים. הפתרון שלו היה לימודי משחק בבית ספר מקומי בעיר. "תמיד אהבתי משחק והרגשתי שאני חי למען אומנות ויצירה ועכשיו זה מתממש. התחלתי לעבוד בחלום שלי. ואז פתאום התגייסתי ומשהו לא טוב קרה". 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

לאן התגייסת?
"שלחו אותי למשטרה צבאית. לא הבנתי מה קורה. לא ידעתי איך להגיע לתיאטרון צה"ל ולא חשבתי על זה בכלל. הגעתי לצבא וזה היה שוק. הרגשתי שיוצא ממני שד של חרדה ושאני נכנס לפסיכוזה. היה צריך לצעוק זמנים, לקום מוקדם ולהתארגן למסדר תוך עשר דקות. הרגשתי שאני משתגע בתוך הצעקות האלה. יום אחד התעכבתי להגיע למסדר כי חירבנתי. איחרתי בשלוש דקות והמפקדת צרחה עלי. זה גרם לי להתמוטטות עצבים. התחלתי לצרוח, דפקתי את הראש בקיר והתפרקתי שם. שלחו אותי לקב"ן ואז שוב חזרתי לבסיס וניסיתי לתפקד".

אז מה עשית?
"הגעתי לקורס בילוש, האליטה של המשטרה הצבאית. הגעתי לשם אחרי טירונות וזה התברר כיותר מאצ'ואיסטי מהכל. זה כאילו הגברים-גברים של המשטרה הצבאית. הגעתי למצב נפשי שבו אני לא מצליח לתקשר ונכנס לעולם מנותק ופסיכוטי. לאט לאט השתגעתי שם. הפסקתי לאכול, כשהתגייסתי שקלתי 60 קילו ואחרי הקורס כבר הגעתי למצב של 48 קילו. לא יכלתי להכניס אוכל לפה בכלל והתחלתי להתגרד בכל הגוף. שכבתי כל היום במיטה ולא יכול לתפקד". 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

ניסו לעזור לך בצבא? לשלוח אותך לקב"ן?
"היה לי מפקד שמאוד רצה שיהיה לי טוב. עד אז הייתי גיי עם מספר מצומצם של ניסיונות מיניים עם גברים והיו לי מערכות יחסים בעיקר עם נשים. הוא היה גיי ורצה לעזור לי אבל אז התחיל גם לגעת בי. אני הייתי בפסיכוזה ובדיכאון וככה התחילה מערכת יחסים מתעללת ומתמשכת. הוא היה מתהפך עלי ברגע. מחבר הופך למפקד ומעניש אותי דווקא. השיא היה ששמרתי איזה יום אחד והוא היה לידי כחבר. בהמשך לאיזה שיחה שלנו קיללתי אותו על משהו והוא התעצבן נורא. הוא אמר לי להגיד לאמא שלי שהייתה אמורה לבוא למחרת, לא לבוא לבקר. למחרת אמרתי לו שאני רוצה שבכל זאת תבוא והוא אמר לי שהוא החליט שיש לי שמירה עכשיו ושאגיד לה ללכת הביתה. עלה לי הכל, ארזתי מזוודה והתחלתי ללכת לכיוון היציאה. הוא קלט אותי והתחיל לרוץ אחרי עם בוקסר. ברחתי ממנו, עליתי לאוטו של אמא שלי ואמרתי לה לנסוע משם מהר".

ואיך זה נגמר?
"הם התקשרו ואמרו לי לחזור ושלא יענישו אותי, אבל אמרתי שמהבית אני אבוא ישר לפגישה עם הקב"ן שהייתה אמורה להיות לי בכל מקרה כמה ימים אחרי. הגעתי לשם ואחרי כמה שבועות של פגישות שיחררו אותי. לא רציתי בכלל. הייתי בטוח שאסור להשתחרר כי גדלתי בסביבה שכולם חייבים לעשות צבא ושצריך לעשות הכל כדי לא להשתחרר. הייתי נפגש עם הקב"נית פעם בשבוע והיא הייתה דוחפת לי כדורים שעשו לי רע. אמרתי שדי ושאני לא יכול יותר. בסוף איבחנו אותי כבעל אישיות גבולית. אני מסכים עם זה. אני חווה רגשות בצורה יותר קיצונית מרוב האוכלוסייה הנורמלית".

"אני לא יכול לשחק את הנער של דיסני"

בגיל 13 הוריו התגרשו והוא החל ללמוד משחק, בעיקר כדי להתמודד עם המשבר.  בגיל 16 כבר קיבל חוזה טאלנט לערוץ דיסני ישראל. אחרי הצבא קיבל הצעה לבוא לאודישן בסדרת הילדים גאליס, והתקבל. משם המעבר לסדרת הדגל "החממה" היה כבר די חלק. אבל בניגוד למסלול המבטיח לצד כוכבים כמו גאיה שליטה כץ, אליאנה תדהר וליבי רן, לוקאס גילה על עצמו שהוא לא באמת כוכב ילדים. אם עד לפני הצבא נתקל בכמה ילדים שביקשו ממנו תמונה, הסדרות האלה לימדו אותו מהי הצלחה מטורפת. והיא לא עשתה לו טוב. 

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

"התחלתי לשחק ב'אחרי הצילצול' בערוץ דיסני. הפכתי להיות כוכב של סדרות טלוויזיה וכל המורות והתלמידים בתיכון הצטלמו איתי. כל הדודות, וכל מי שקשור אלי היה מבקש שאבוא לימי ההולדת של ילדים שלו. הפכתי להיות ליצן החצר".

זאת הייתה הפעם הראשונה שהרווחת כסף. מה עשית איתו?
"הייתי צריך להתעסק בכסף בפעם הראשונה ולפתוח עוסק מורשה וזה מוזר כשילד בן 16 חותם את השם שלו על חשבונית. את הכסף שהרווחתי מהמשחק שמתי בצד והמשכתי למלצר במסעדה בחוף הים באשדוד. ניסיתי להישאר בחיים הרגילים שלי".

והצלחת?
"לא. לא יכלתי ללכת ברחוב. היו רודפים אחרי. ילדים ודודות שמבקשים תמונות. הרגשתי כמו הליצן העצוב שצריך לחייך בסלפי עם כולם אבל רק רוצה לבכות. לא ידעתי לשחק את המשחק והיו לי תסביכי רדיפה. פחדתי לצאת לרחוב מחשש שיבואו אחרי".

ועכשיו?
"עכשיו זה בסדר. אני יודע להכיל את החוויה הזו. אני גם מבין ילדים שמעריצים. יש להם דמויות או איזה אידאל של מישהו שהם אוהבים ופתאום הם רואים אותו ברחוב. אז פשוט לא יכלתי להתמודד עם זה. המשכתי לשחק ב'חממה' ו'בכוכב הצפון' תוך כדי לימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, והלימודים עשו לי טוב אז כבר החוויה הייתה אחרת".

ההצלחה הפתיעה אותך?
"לפני השינה הייתי נשכב במיטה ואומר: 'תודה אלוהים, תודה'. הבנתי שהיה לי מזל ובאמת רציתי להודות ליקום שדברים מסתדרים. הייתי אומר שאני מבטיח להמשיך ולהשקיע ולעשות הכל. יצירה זה החיים שלי. ואני עדיין ממשיך בגישה הזו. אני מוכן לעבוד קשה ולעשות הכל ואני מודה ליקום שדברים הסתדרו, מקווה שהעולם ייתן לי מקום לבטא את עצמי במשחק, בכתיבה ובסרטים. אין לי אופציה אחרת. אני מרגיש שזה מה שהוחלט בשבילי מגיל צעיר".

אז איך מגיעים מעולם הילדים לסרט שמוגבל לגיל 18 ומעלה?
"הסרט שעשיתי מתעסק בדברים שעוברים עלי ומעניינים אותי. התסריט הבא למשל בכלל יספר על אישה שמתמודדת עם משפחה פטריארכלית ומבוסס על אמא שלי. אם יציעו לי לשחק שוב בסדרת ילדים, אלך. זה נחמד. הילדים האלה גדלים ואז זה נחמד להגיע אליהם דרך סדרות כאלה".

בעולם הילדים יש חוקים. מה מותר ומה אסור. הסרט שלך מאוד נועז, יכול להיות שלא ילהקו אותך יותר לסדרות ילדים ונוער.
"בגלל זה התרחקתי מהעולם הזה ויותר התעסקתי ביצירה שלי בשנים האחרונות. בדיסני נחשבתי לילד הפרוע והם היו לחוצים מזה. בגיל 16 עשיתי קעקוע ענק על כל הרגל. הייתי איתם בחוזה טאלנט והייתי בדיוק באמצע הקיעקוע כי זה לקח חצי שנה. לפי החוזה היה אסור לי להעלות תמונות עם הקעקוע לפייסבוק ובסדרה כיסו לי אותו, היום הם השתנו אבל אז המחשבה הייתה שקעקוע זה לא חינוכי. אני לא יכול לשחק את הדמות של נער דיסני כנראה, כי אני לא. אבל גם העולם השתנה ומה שמותר ומה אסור גם כבר לא כמו פעם". 

עומרי לוקאס גאליס
עמרי לוקאס ב"גאליס" | צילום: יח"צ גאליס

יש הבדל בין קעקוע למשחק בסרט שיש בו אורגייה של גברים, לא?
"כשאני בא לעשות סרט הוא בא מהמקומות הכי אמיתיים. אני לא חושב מה יקרה אחרי שהוא ייצא או איפה אהיה בגללו. אני מרגיש שחובה לספר אותו אז זה מה שאני עושה. אני לוקח בחשבון שדברים ישתלשלו בהתאם, ולמרות שזו קלישאה, אני הולך אחרי הלב".

בכל מה שקשור לזוגיות, כבר בגיל צעיר הלב שלו בחר בגברים. אבל הוא שנא את עצמו על זה וסירב להאמין שהמודל המקובל למשפחה יתחלף במודל אחר שלא ממש מקובל באשדוד. "פחדתי. הדימוי שהיה לי בראש היה של גבר עם אישה ושנאתי את עצמי בכל פעם שהייתי נשבר ומתנסה. הייתי אומר לעצמי 'מה עשית?'".

מתי הייתה הפעם הראשונה שזה קרה?
"היה לי פלירטוט עם חבר בגיל 13. זה היה נעים לנו אבל אמרנו לעצמנו שגם חיכוך בקיר יכול להיות נעים. אחר כך היו עוד כמה ולא סיפרתי על זה לאף אחד. היה מישהו אחד שיצא בתיכון מהארון. זה היה מאוד חריג. כולם שנאו אותו והרביצו לו. הוא היה האאוט סיידר של השכבה. בסופו של דבר הוא היה האמיץ היחידי שאמר את האמת אבל הוא היה מסכן וסבל. פחדתי מזה. הרגשתי שאסור לספר". 

מתי יצאת מהארון?
"אחרי הצבא התחלתי ללמוד קולנוע ופגשתי את האקס שלי בלימודים. התחברנו מהר ואיתו הבנתי סופית שאני גיי. זו הייתה פעם ראשונה שהרגשתי מאוהב והבנתי שהוא עושה לי טוב. עשיתי איתו יחד סרט שגם אמא שלי השתתפה בו, והיא קיבלה רק את התסריט של החלק שבו היא משתתפת. הסרט עצמו נפתח בסצנת סקס שלי ושלו אז כשהיא רצתה לראות את הסרט גמור היא ראתה את הסצנה. ככה יצאתי מהארון".

עמרי לוקאס
צילום: גיל חיון

איך היא הגיבה?
"היא אמרה 'זה סרט מאוד יפה אבל מה בין זה לבין המציאות?', אז אמרתי לה שאנחנו יחד. היא הייתה צריכה קצת זמן אבל העובדה שאחי הגדול כבר יצא מהארון לפני עזרה. היא הייתה בשוק כי היא לא צפתה את זה אבל גם היא מבינה שהעולם השתנה".

ואבא שלך?
"מאז הגירושים הוא עבר משברים בעצמו. ההורים שלו נפטרו ואין לו אחים. הוא נשאב לקבלה והתרחקנו. הוא לא יודע שאני הומו. אף פעם לא דיברנו על דברים באמת. זה תמיד 'היי מה המצב? למה אתם לא מתקשרים?' וזה עצוב כי הוא באמת אדם טוב, אבל החיים ארוכים ואני מקווה שכל הקונפליקטים המשפחתיים יפתרו". 

היום באשדוד יותר קל לצאת מהארון מפעם?
"יש שינוי. משהו קורה לטובת הקהילה הלהט"בית בזכות עבודה ושיווק נכון, והמשהו הטוב הזה חודר גם לפריפריה. בבתי ספר מדברים על זה בצורה אחרת ובתוכניות טלוויזיה אפשר לראות כבר דמויות שחוות אהבה חד מינית. יש גם סוגים אחרים של משפחה, לא רק אבא ואמא אלא גם אבא ואבא או אמא ואמא. אני חושב שיש הרבה ילדים באשדוד שעדיין לא מרגישים עם זה בנוח אבל זה השתפר".

זוגיות אין לו כרגע אבל לפחות את הקונפליקט עם אהובו לשעבר איתו היה במערכת יחסים של און ואוף במשך 3 שנים, הצליח לפתור. "נפגשתי איתו לפני שבוע. ניסינו לראות איך אנחנו יכולים להיות חברים בלי זוגיות. היינו בנתק המון זמן ועכשיו בפעם ראשונה יכולנו לדבר ולהבין שאנחנו אוהבים אחד את השני, אבל לא חייבים להיות ביחד".

צילום: גיל חיון | סטיילינג: פיני זומר | בגדים: ג׳קט פסים, חולצת פסים, מכנס ירוק: ZARA, חולצה לבנה: הילי ארי, ג׳ינס, חגורה, חולצה כחולה: אוסף פרטי, מכנס קצר וחולצה פרחונית: Itay Gonen Vintage Style.

התמונות צולמו בפי, אחד העם 54.