התסריטאים של "כתום זה השחור החדש" לא באמת האמינו שהם ימצאו ליהוק כזה מושלם לדמותה של סופיה בורסט, אישה טרנסג'נדרית שנשלחת לכלא בעקבות הונאת אשראי שביצעה במטרה לממן ניתוח לשינוי מין. בורסט מופיעה בסדרה כדמות נשית לחלוטין, אבל בכמה סצנות פלאשבק לחייה הקודמים, רואים אותה כגבר לכל דבר, לפני השינוי.
ואז הגיעה לאברן קוקס. וכשהיא קיבלה את תפקיד חייה, אף אחד בהפקה לא ידע שלשחקנית הטרנסג'נדית השחורה והנאווה יש תאום זהה, שבמקרה הוא גם שחקן, ויכול לגלם את דמותה לפני השינוי.
סיפורה של קוקס הוא הרבה מעבר לצירוף מקרים מדהים. למעשה, אחיה התאום, אמן הפרפורמנס לאמר קוקס, הוא הנושא הכי פחות דחוף לדבר עליו. בתוך עלילה מלאה דמויות מבריקות, שכל אחת מהן ראויה לסדרת-בת משלה, קוקס מנצנצת מעל כולן. אולי למעריצי הסדרה מתחיל להימאס מהנאיביות הילדותית של הגיבורה, פייפר, אבל זה לא רק זה. כולם מדברים על לאברן קוקס.
בחודש שעבר היא כיכבה על שער "טיים מגזין" לצד הכותרת: "נקודת המפנה הטרנסג'נדרית – החזית של מאבק זכויות האדם הבא" – הישג שהנשיא אובמה שירבב לרשימת ההישגים של הקהילה הגאה בנאום שלו לחודש הגאווה, אותו נאום בו הודיע שיגביר את ההגנות על טרנסים במקומות עבודה. זמן קצר לפני כן קוקס נבחרה במקום החמישי ברשימת האנשים המשפיעים ביותר של אותו מגזין. לפני שלושה שבועות הובילה את הגוש הטרנסי במצעד הגאווה בניו-יורק. היא הגיעה למקום הראשון ברשימת הלהט"בים המשפיעים בעולם של הגרדיאן – גבוה יותר מאלן דג'נרס ואלטון ג'ון. פרויקט "It Got better", שמזמין להט"בים מפורסמים לספר לבני נוער על הילדות הקשה שלהם כדי למנוע התאבדויות, מיהר לצלם אותה לסרטון של שמונה דקות על נעוריה כילד נשי בכפר קטן באלבמה. היא גם הצטלמה, יחד עם 63 נשים נוספות, לקליפ תמיכה בקמפיין בשם "operationgirl" (מבצע ילדה), שמטרתו להעלות את המודעות שבהעצמה, חינוך והגנה על זכויותיהם של נשים ונערות. וביום חמישי שעבר קוקס קיבלה את הצל"ש הכי גדול בקריירה שלה, בינתיים לפחות: היא הפכה למועמדת הטרנסית הראשונה אי פעם לאמי, על התפקיד שלה ב"כתום זה השחור החדש".
כל הסימנים מראים שאחרי הטבעונות, המאבק החם והמדובר הבא הוא המאבק הטרנסי, ולאברן קוקס היא הדמות היחידה שמוסכמת על כל הקהילה – ולפיכך גם תהיה נערת הפוסטר שלה. השורה הצנועה שהוסיפה קוקס להיסטוריה של תולדות הטלוויזיה יכולה להפוך, בקרוב מאוד, לסימן הקריאה המיוחל לו חיכתה הקהילה כולה.
"האמנתי שאגיע לגיל ההתבגרות ואז אהפוך לבת"
בחיים שקדמו לגלגול הנוכחי שלה כשחקנית, לאברן הייתה בן שנולד לאם חד הורית בעיירה מוביל באלבמה. "הייתי ילד מאוד נשי וסבלתי מבריונות בגלל זה", היא סיפרה בראיון ל-Time, "המורה שלי בבית הספר היסודי זימנה את אמא שלי לשיחה כדי לומר לה שהילד שלה עוד יגמור בניו אורלינס לבוש בשמלה. עד אותה נקודה פשוט חשבתי שאני בת, ושאין הבדל בין בנים לבנות. אני חושבת שהאמנתי שאגיע לגיל ההתבגרות ואז אהפוך לבת".
תהליך ההתפכחות היה כואב. בילדותה סבלה מהתעללות רגשית מצד ילדים ומבוגרים בכל המסגרות בהן למדה. בגיל 11 היא ניסתה להתאבד. "הלכתי לארון התרופות, לקחתי את אחד הבקבוקים, בלעתי את כל מה שהיה בפנים והלכתי לישון, התאכזבתי מאוד כשהתעוררתי וגיליתי שאני עדיין בחיים".
בהמשך הראיון היא חשפה בגילוי לב את תחושותיה כנער עם משבר זהות תמידי ורגשי אשמה בלתי פוסקים. "הפחד שאלוהים כועס עלי בגלל מה שהמורה אמר לאמא שלי – זה היה רגע של בושה בשבילי. קישרתי את זה בראש עם סוג של ניוון, עם העדר יכולת להצליח בחיים. אמא שלי הייתה מורה. היא טיפחה את אחי ואותי להיות אנשים הישגיים ומצליחים. לא קישרתי את היותי טרנס, או את הרצון שלי להיות בת, עם הצלחה. בשלב מסוים התחלתי להדחיק את המחשבות האלה. רציתי להיות מפורסמת, רציתי להופיע. אלו הדברים שבאמת רציתי יותר מכל דבר אחר".
לאברן קוקס בתשדיר של "It Got Better":
ההקלה הגדולה הגיעה כשעזבה את אלבמה ועברה לניו יורק. "ראיתי בפעם הראשונה בחיים נשים טרנסג'נדריות, ואני חייבת להן הרבה. הן קיבלו אותי אליהן והוקל לי כל כך. כל המשא הזה ירד ממני. הפסקתי להיאבק. אוקיי, זה מה שאני, וזהו". את התהליך שלה לשינוי מין התחילה רק לפני שש שנים. מאז היא הבשילה מהר ובאומץ לתפקיד הנציגה של אחת הקבוצות הכי מדוכאות בחברה, נשים טרנסג'נדריות שחורות.
כשקוקס עולה לבמה זה אולי פלרטטני ונחמד בהתחלה, אבל בכל כנס או הרצאה שהיא מדברת בהם היא מזכירה גם את הבעיות האמיתיות והכואבות של טרנסג'נדרים, חושפת שוב ושוב את גודל האפלייה שחווים טרנסג'נדרים ברחבי העולם, שמובילה לא אחת לאלימות, רצח והתאבדויות; היא מזכירה בדרך כלל מקרה אחד לפחות כמו זה של סיס מקדולנד, אישה טרנסג'נדרית ממינסוטה שנשלחה לכלא כשניסתה להגן על עצמה בפני תקיפה הומופובית ביוני 2011, או איסלן נטלס, טרנסג'נדרית מהארלם שהותקפה ברחוב והוכתה למוות בחודש מרץ האחרון.
זמן קצר אחרי הופעתה על שער הטיים הוזמנה קוקס שוב לתוכנית של קוריק, והמנחה התנצלה בפניה קבל עם ורייטינג. אגב, איברי המין שלה הם לא הדבר היחיד שקוקס לא מוכנה לדבר עליו; היא שומרת בסוד גם את גילה.
לאברן קוקס בקליפ של קמפיין גיוס התרומות OperationGirl#:
רוצים שינוי
קוקס פרצה לתודעה – חלקית – בשנת 2008, כשעבדה כמארחת במסעדה בניו יורק והשתתפה בריאליטי של VH1 “I Want to Work for Diddy”, שחיפש אסיסטנטית לפאף דדי. היא שיחקה בפרוייקטים עצמאיים, בקולנוע ובתיאטרון, ועשתה תואר באמנות וריקוד. עם עליית העונה הראשונה של "כתום" למסכים, היא לא הפסיקה לחשוש מהרגע שיגיעו הביקורות האישיות וההתנכלויות ברחוב. "בינתיים זה לא קרה", סיפרה לטיים. "חוץ מזה, עשיתי עם עצמי הסכם ברגע שהסדרה עלתה לאוויר שאני מנסה להתמקד בדברים החיוביים שהחוויה הזאת תביא".
היא מגלמת את סופיה, טרנסג'נדרית שהייתה בעברה גבר נשוי, אב לילד וכבאי מצטיין. בשונה מייצוגי הטרנסג'נדריים הטיפוסיים שאנו רגילים לראות על המסך, סופיה אינה נופלת לסטראוטיפ של מלכת דראג או עובדת בזנות. היא דמות מורכבת, רגישה ולעיתים אף שנויה במחלוקת, שמוכנה ללכת רחוק מאוד בשביל הדברים שחשובים לה – משפחתה וזהותה המגדרית. כך לדוגמה, בפרק שבו היא מנסה לתחמן את האחות איגלס (נזירה שמרצה עונש בכלא) כדי לקבל את ההורמונים שלה. קוקס, שיודעת דבר או שניים על המחיר שטרנסג'נדרים מוכנים לשלם כדי להיות עצמם, לא מתביישת בצדדים המניפולטיביים של הדמות שלה.
כשנשאלה האם משהו בסיפורה של סופיה מהדהד את ניסונה האישי כטרנסג'נדרית, השיבה קוקס: "אני חושבת, בכנות, שהדבר הכי גדול עבורי היה המשפחה שלה. הפחד לאכזב את האנשים בחייך. זה החלק שבאמת דיבר אלי, כי אני חושבת שיש משהו אנושי מאוד עמוק בקונפליקט הזה – המאבק בין הרצון להיות מי שאתה, לעשות מה שאתה יודע שאתה צריך לעשות למען העצמי האותנטי שלך, ומצד שני האפשרות לאכזב את האנשים שאתה אוהב".
למרות קווי הדימיון בין סיפורה הפרטי לזה של סופיה, קוקס מקפידה להדגיש שלא הייתה לה מעורבות בכתיבת הדמות. "פשוט קיבלתי לידי את התסריט. הייתי מאוד לחוצה, כל הזמן חשבתי: מה הם הולכים לעשות לסופיה? לא ידעתי עד כמה הם הולכים להעמיק בנסיבות שהביאו אותה לכלא. אז כשקיבלתי את התסריט הייתי כזה, "אלוהים, זה ממש עמוק וזה ממש אמיתי! איך הם עשו את כל זה?" כשדיברתי עם אחת הכותבות התברר לי שהיא עשתה מחקר מעמיק, דיברה עם הרבה אנשים בקהילה הטרנסג'נדרית בלוס אנג'לס".
"אני חושבת שיש משהו מאוד אנושי באופן שבו הסיפור של סופיה מסופר, ואנחנו לא רואים מספיק מזה במדיה", אמרה. "אנחנו לא רואים דימויים רב-ממדיים של נשים טרנסג'נדריות ובכלל – של נשים מגזעים, גילאים וסוגי גוף שונים. אני חושבת שזאת הסיבה לתגובות החזקות של הצופים אליה. למרות שסופיה היא טרנס ולא כולם טרנס, אני חושבת שאנשים עדיין מסוגלים לראות את עצמם איפשהו במאבק שלה".