אלעד (שם בדוי) עוד לא בן 16, אך הספיק לחוות הרבה במהלך חייו. הוא גדל במושב באזור השרון לצד אחיו. הוריו גרושים וכיום הוא גר עם אמו במושב. בכיתה ו' התוודה לזהותו המינית לראשונה, יצא מהארון בפני הוריו אך לא הרבה לשתף אותם בתחושותיו האישיות לאחר התגלית. בכיתה ט' החליט בצעד אמיץ לצאת מהארון גם בפני חבריו לכיתה, ומספר כי רוב התגובות היו תומכות וחיוביות. כיום אלעד לומד אמנויות מזה שלוש שנים, כותב ויוצר מאז שהיה ילד. ביצירותיו הוא משלב את סיפור חייו הקשה, המציג בדרכים שונות את הפגיעות המיניות שחווה בשנים האחרונות.  

אלעד נפגע מינית לראשונה בהיותו בן 13 בלבד, כשנכנס לאפליקציה בה הכיר את יוני (שם בדוי), התוקף בשנות העשרים לחייו מאזור השרון. "הכרתי אותו דרך גריינדר", משחזר אלעד, "ילדה מהשכבה סיפרה לי על האפליקציה והורדתי אותה סתם כדי להתעניין, לא כדי להיפגש עם מישהו. התחלתי לדבר אתו והגענו למצב שסיפרתי לו כמה קשה לי בתהליך הגילוי העצמי באותה תקופה, והוא הציע לי להיפגש ולדבר על זה. הוא ידע שאני בן 13, אבל לא עשה מזה עניין. דיברנו במשך תקופה, הוא שלח לי הודעות ופחדתי שאימא או אבא יראו. יום אחד, היה לי יום נורא קשה, והוא הציע שניפגש בערב. אמרתי שזה לא מתאים לי, אבל הוא ניסה לשכנע אותי. לא הפחיד אותי ממש ללכת אליו הביתה כי לא חשבתי שמשהו יקרה, רק חשבתי על מה אימא תגיד כשתשמע על זה".

>> מחקר ארצי קובע: בנים נפגעים מינית לא פחות מבנות

יוני מנצל את מצבו הנפשי הרגיש של אלעד ונוסע לאסוף אותו מבית הוריו לדירתו. "כל הנסיעה לא דיברתי בכלל", הוא נזכר, "הוא התחיל להיכנס לסרטים בינו לבין עצמו ואמר לי שאם מישהו יראה אותנו, אגיד שאני בן דוד שלו. אחרי הנסיעה הגענו אליו הביתה ופחדתי ממש. כשנכנסנו לדירה הוא אמר לי להוריד נעליים והכין אותי להיות נקי עוד לפני שנפגשנו. לא ידעתי שאנחנו הולכים לעשות משהו, הוא אמר שנדבר, אז לא הכנתי את עצמי לשום דבר. בעצם לא הבנתי מה קורה עד הרגע שנכנסנו אליו. שם בעצם קיבלתי בומבה לראש ורק חשבתי על איך אני בורח. הוא הלך למקלחת, וכשיצא ממנה נעמד מולי בלי בגדים. היה לי נורא קשה לנשום והלב שלי דפק מהר".

הנער שנאנס (צילום: אורית ישראלסון)
"הוא ידע שאני בן 13, אבל לא עשה מזה עניין" | צילום: אורית ישראלסון

"התחלתי להבין את הסיטואציה", הוא משחזר את אותו רגע מצמרר, "שאני נמצא אצל אדם זר שהכרתי באפליקציה ואין לי באמת מושג מי הוא. אני זוכר שאימא בדיוק התקשרה וניתקתי לה, היא לא ידעה איפה אני, אף אחד לא ידע. פחדתי בטירוף שהוא יחטוף אותי או יעשה לי משהו. הוא התיישב על המיטה ואמר לי "בוא". באתי למרות שממש רציתי להגיד לא, אבל פשוט לא יכולתי לדבר. הוא הסביר לי מה צריך לעשות, ומהרגע שהלכתי למיטה העיניים שלי הסתכלו כל הזמן על המקרר שהיה באזור. כאב לי ממש, ברמה שחשבתי שאני עומד למות ואמרתי לו שכואב לי. הוא אמר לי 'זה בסדר, פעם ראשונה, לאט לאט וזה כבר לא יכאב לך'. לא ידעתי איך לעצור אותו, פחדתי שירד לי דם פתאום, שזה לא בטיחותי או שיהיה לי איזה איידס אחר כך. ממש נגעלתי. אחרי שזה הסתיים הוא רצה לקחת אותי הביתה. אמרתי שאני אסתדר. חסמתי אותו בוואטסאפ ויצאתי מהדלת".

>> "אמרתי לו שזה כואב, אבל הוא פשוט המשיך לחדור"

מאז התקיפה אלעד לא הלך לבית הספר בשל מצבו הנפשי אשר הלך והחמיר. הוא מספר כי הסתגר בביתו, ובדומה לקורבנות נוספים שחוו תקיפה מינית, אלעד חש אשמה על שהוריד את האפליקציה, הסכים למפגש עם התוקף ועל שלא התנגד במהלך המקרה. "נשארתי בבית ובכיתי בטירוף כמה ימים", הוא מתאר, "אימא לא ידעה. אחרי חודש, יוני התקשר מטלפון אחר ואמר לי שאם אספר למישהו על מה שקרה- זה יהיה ממש רע. סיפר שהוא אובדני, שהוא מצטער, ואיים  שיתאבד אם אספר על המקרה למישהו".

ההורים שמו לב שמשהו שונה אצלך?
"זה לא שקמתי בבוקר יום אחד ונכנסתי לדיכאון, זה תהליך שעוברים. אף אחד לא שם על המקרה את האצבע. הם ראו שהמצב ירוד וכששאלו מה קורה אמרתי שאני בדיכאון ולא פירטתי. קשה לי לפתוח את זה. אימא מאוד מתעניינת ורוצה לדעת דברים, מתלוננת על כך שאני לא מספר לה, אבל אני לא יכול לשבת ולהגיד לאימא דבר כזה. רק לפני שבועיים ישבתי וסיפרתי לה באופן כללי מה היה והיא הייתה בהלם. היא מרגישה עכשיו אשמה גם על כמה שהיא לא הייתה שם בשבילי, אבל היא לא יכולה למנוע את זה עכשיו".

"כשהיינו מקיימים יחסי מין הוא היה מתחיל לבכות על מה שעשיתי"

במקרים רבים ניתן לראות כי נפגעי תקיפה מינית חווים שחזור של הפגיעה בשני כובעים אפשריים. הכוונה למצבים בהם הנפגע הופך למנצל או למנוצל בסיטואציות אינטימיות שמתרחשות לאחר המקרה. אלעד מספר כי הפגיעה המשיכה ושחזרה את עצמה כשנתיים לאחר התקיפה. "כשהייתי בכיתה ט' הכרתי את מני (שם בדוי). הוא חייל, הכרנו בגריינדר והוא היה בן הזוג הראשון שלי".

לא הפחיד אותך להמשיך להכיר גברים דרך האפליקציה?
"הייתי צריך את זה. לא חיפשתי מין, אלא שפשוט מישהו יגיד לי שזה בסדר להיות הומו, אנשים כמוני פשוט לא ידעתי איפה למצוא. לא הייתי אז באיגי כי גריינדר זה יותר נח וזמין, זה עכשיו. אתה רוצה לדבר עם מישהו במיידי".

הנער שנאנס (צילום: אורית ישראלסון)
"הוא לקח אותי לבית של יוני כדי לשחזר את כל האירוע" | צילום: אורית ישראלסון

אלעד מספר כי ההיכרות הראשונית עם בן זוגו לשעבר, לא הדליקה נורות אדומות. "אף אחד לא יכול היה לצפות את זה", מתאר אלעד את מני, "הוא עושה רושם של אדם נסיך, חלום, מורה פרטי, ומבחוץ הכל נראה מושלם. כשהיינו יחד הוא כל הזמן כעס עליי על זה שהייתי עם מישהו גדול ממני לפניו, התעצבן שזה בכלל לא היה חוקי. היינו רבים כל יום, הוא היה צועק עליי, וכשהיינו מקיימים יחסי מין הוא היה מתחיל לבכות על מה שעשיתי". עוד מוסיף אלעד כי בשלב מסוים ביחסים מני כפה עליו אקטים מיניים שלא היה מעוניין לבצע. כך למעשה המחיש את כעסו על כך שקיים יחסי מין עם אדם מבוגר ממנו לפניו, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמדובר בתקיפה מינית.

חשבת לספר למישהו על מה שעברת?
"לא חשבתי להגיד לאימא או לאבא כי מני איים כל פעם שהוא יספר להם על מה שעשיתי אז עם יוני", הוא מסביר וממשיך לתאר את ההתעללות הנפשית שחווה ממני, שהחליט לשחזר עבורו את הרגע בו הותקף מינית לראשונה בחייו. "הוא לקח אותי לבית של יוני כדי לשחזר את כל האירוע שקרה לי בגיל 13. הוא אמר לי 'תעמוד מול הבית הזה, תסתכל עליו ותתבייש, תיזכר במה שעשית'. הוא רצה לעשות לי רע, שאבין כמה חמור היה המעשה שלי. הוא היה מחנך אותי ועושה לי שטיפת מוח על כך שאסור לי להיות עם אנשים שגדולים ממני, כשהוא בעצמו בן 19. האמנתי לו, כי הוא היה הדבר העיקרי שהיה לי בחיים, ופחדתי לאבד אותו".

>> "התעוררתי בשירותים של המועדון עם מכנסיים מופשלים"

לאחר המקרה אלעד הבין כי הוא לא היחיד שחווה התעללות, וכי בן זוגו ביצע מעשים מיניים בקטינים נוספים. "אחרי חצי שנה קיבלתי ממנו טלפון. בהתחלה הוא בכה ולא היה מוכן לספר לי למה", מספר אלעד, "הוא אמר לי שהוא שכב עם תלמיד שלו, בן 13, ושאבא של אותו ילד הגיע לבית של מני לספר על זה להורים שלו. הוא הוסיף שאותו אב מאיים ללכת למשטרה ושזה יכול להרוס לו את כל מה שתכנן לצבא. כעסתי ולא ידעתי איך להכיל את זה. אחרי שבוע שמעתי על עוד מקרי בגידה שלו, אבל חזרנו להיות ביחד כי הוא שכנע אותי שעכשיו אנחנו "שווים" במעשים שלנו, ושהוא לא יציק לי יותר".

לאחר שורת מקרי ההתעללות מני מבקש מאלעד ללכת להגיש תלונה על יוני, התוקף שהכיר בגיל 13 באפליקציה. אלעד מגיע למרכז רימונים לטיפול בפגיעות מיניות בילדים, שם הוא מחליט לספר לראשונה דווקא על ההתעללות שחווה ממני. על אף ניסיונותיו של אלעד להתרחק, מני המשיך לעקוב אחר אלעד, לחכות מתחת לביתו ולשלוח מכתבים. "היום הוא בצבא בזוגיות עם נער בגילי".

מה אתה חושב על גברים היום בעקבות מה שעברת?
"כולם בוגדים". הוא מצהיר. "אני מאמין שזה לא נכון באמת ושייקח לי זמן לעבוד על עצמי. אבל אני מפחד לא רק מגברים, אני חושד בכל אדם שמה שהוא מציג זה לא באמת הוא. התחלתי גם להיות סטרילי, כל דבר מגעיל אותי נורא, התחלתי להתקלח הרבה ולשטוף ידיים. קשה לי להתקרב קרוב לאנשים, וכשיש בכל מיני מסגרות משחקי חברה וצריך להחזיק ידיים, אני עומד בצד".

>> "בסוף הוא אנס אותי, בלי קונדום ובלי סיכוך"

לאחר החשיפה הראשונה במרכז רימונים, אלעד מבקש להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית. "הגעתי למצב שאני לא יכול להתמודד עם שום דבר וביקשתי להיכנס לאשפוז פסיכיאטרי", הוא משחזר, "קיבלתי כדורים נוגדי דיכאון ועם הזמן העלו לי את המינון, למרות שלא הייתי צריך אותם. פשוט רציתי לספר למישהו, אבל לא הייתי מסוגל. בהתחלה בכלל לא רצו לאשפז אותי כי לא ראו סיבה, אבל מה שבאמת רציתי זה פשוט להתנתק והמקום אפשר את זה. רציתי שיהיה לי טוב ולהיפטר מהתחושות כבר".

"זה היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי", מספר אלעד על החוויה באשפוז, "היו שם ילדים נפגעי תקיפה מינית במיוחד מהמשפחה בבית. היה לי שם ניתוק, אבל הוא לא היה טוב והשפיע עליי לרעה. עשיתי לעצמי שם סוג של טיפול עצמי בעזרת מחברות שכתבתי, זה מאוד עזר לי לפרוק".

בנוסף לכתיבה שהיוותה מפלט עבורו, אלעד מספר על נקודת אור נוספת במהלך שהייתו במחלקה. "כל אדם מוצא בחייו דמות שהוא מרגיש איתה בנוח, שהיא לא בהכרח הורה", אומר אלעד ומספר בהתרגשות על מורתו מבית הספר היסודי שהגיעה לבקר אותו באותה תקופה, "באותו היום שהיא שמעה, היה לה חשוב לבוא לבקר אותי ולשאול לשלומי. התחברתי אליה בצורה מדהימה ואני שמח שיש לי אותה בחיים". לאחר חודשיים הוריו של אלעד הוציאו אותו מאשפוז. בית הספר בו למד לא הסכים לקבל אותו חזרה ללימודים בשל מצבו הנפשי, וכיום הוא עובד בבית קפה.

>> "הקול שלי לא נשמע לאורך החטיפה והאונס"

זמן קצר אחרי שיצא מאשפוז החליט אלעד לעשות שינוי חיובי בחייו. בעקבות אהבתו לכתיבה ויצירה, השנה הוא נרשם ללימודי קולנוע ובמקביל הקים חברת ההפקות, אשר כוללת שיתוף פעולה עם 30 בני נוער אותם הכיר במסגרות שונות בחייו, ביניהם בני נוער מתקופת האשפוז. "אף אחד לא מאמין שילד בן 15, במיוחד לא כזה שיצא ממחלקה סגורה, יכול לעשות דבר כזה".

"תמיד הבאתי את עצמי לתוך היצירות שכתבתי", הוא מספר על תגובות הסביבה להחלטתו ומדבר על התרפיה שביצירה, "זה היה כמו טיפול פסיכולוגי, לשבת ולכתוב מה עברתי או לצייר את האנשים מאחורי הסיפורים ולהחביא אותם שאף אחד לא יראה. שיחרר אותי מאוד לכתוב את מה שעברתי, כשאני כותב אף אחד לא שואל שאלות או שופט אותי".

איך אתה חושב שהורים יכולים למנוע או להתמודד עם מקרים כאלה?
"צריך לדבר על זה לפני שזה קורה. לדבר בבית על מיניות, על מה לעשות במידה וקורה מקרה כזה. מאוד חשוב להכניס את זה גם למערכות החינוך. מדברים על תקיפות מיניות כשהן קורות אבל לא לפני. גם על תקיפות מיניות בקהילה חשוב לדבר, גם אם זה לא נוגע לכולם".

אלעד מוסיף כי הורים לילדים שחוו תקיפה מינית, חייבים להפריד בין רגשות האשם לטיפול בילדיהם. "הם צריכים להיות מאוד עדינים ולא לבוא ולשאול המון שאלות, כי יש כאן ילד שעבר אירוע משמעותי וקשה לו לדבר על זה. אז במקום לתחקר אותו, כי אתם כועסים על עצמך על שלא הייתם שם בשבילו- פשוט תהיו בשבילו עכשיו, תלוו אותו בתהליך בלי שיהיה חייב לספר, אל תכריחו אותו. תיקחו אותו לטיפולים, תשאלו אותו 'מה נכון לך עכשיו?'. תשאלו אם מישהו מציק לו, אני חושב שילד ירצה לענות על שאלה כזו, לי זה מאוד עזר כשההורים שאלו אם מני עדיין מציק לי, כי לא רציתי לספר להם כשזה קרה".

מה המסר שלך לבני נוער שחוו או חווים היום פגיעות מיניות?
"תסלחו לעצמכם. אני מכיר אנשים שעברו דברים כאלו וחשו אשמים. אני מתחבר אליהם כי אתה לבד בסיטואציה הזו, והאשמה מלווה אותך הרבה זמן. לפני שמדווחים למישהו צריך לסלוח לעצמך, ואחרי זה יהיה יותר קל לדבר ולחקור את זה . רק אז מבינים שאותו אדם ניצל ופגע. זה שלא אמרת לא - לא אומר שרצית את זה".