לפני כחצי שנה, כאשר סיפרתי שאני נוסע למנצ'סטר, הגיבו חבריי בשאלה: "מה, לראות כדורגל?". עכשיו, מילא כשהשאלה הזאת באה מסטרייטים, אבל מהומואים? מסתבר שרבים בישראל אינם מודעים לכך שרוב אוהדי הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי גרים מחוצה לה, בפרברי העיר וברחבי העולם.

מה שעוד יותר נסתר, משום מה, מעיני הישראלים, זה שמנצ'סטר נחשבת לבירת ההומואים של הממלכה המאוחדת, אפילו יותר מלונדון וברייטון. לעיר, מסתבר, היסטוריה בת מאתיים שנה של ליברליות רדיקלית לזכויות גייז.

בשבוע שעבר ציינו במנצ'סטר את מצעד הגאווה, תחת הסיסמה: "21 שנות סובלנות". מדובר באחד ממצעדי הגאווה הגדולים באירופה, שלא היה מבייש בגודלו מצעד צבאי. זהו זמן מצוין כדי לחשוף בפניכם את הקריה הגאה, בה התאהבתי קשות.

קצת היסטוריה: מנהרות התעלה משכו זוגות של הומואים

אי שם במאה ה-19, צצו להם הפאבים הראשונים לגייז, בסמוך לתעלת רוצ'דייל החדשה. התעלה, באורך 51 ק"מ, המתחילה בקסלפילד, פרבר של מנצ'סטר, ומסתיימת במערב יורקשייר, כללה מנהרות רבות, שהפכו למקומות מסתור לזוגות הומואים שרצו להתחמק מעיני הציבור.

מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: דני זאק)
רחוב קנאל לפנות ערב, רגע לפני שמתמלא אדם | צילום: דני זאק

בשנות השישים החלו לצוץ יותר ויותר פאבים ומועדוני גייז בקרבת התעלה, והומואים רבים החלו לפקוד את האזור גם במהלך היום. כך נולד הגיי וילג' של מנצ'סטר, ובמרכזו רחוב קנאל, הקרוי על שם התעלה המפורסמת.

מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: דני זאק)
שלט רחוב קנאל | צילום: דני זאק

רחוב קנאל התפרסם במיוחד בשנות התשעים, כאשר ערוץ 4 הבריטי החל לשדר את "קוויר בעיר" (ששודרה בארץ ב-yes). הסדרה, הראשונה שהציגה את סגנון החיים ההומואי על שלל צבעיו, נחשבה נועזת במיוחד בימים ההם. רובכם בוודאי יכירו יותר את העיבוד האמריקני (האיכותי הרבה פחות, לטעמי האישי), "הכי גאים שיש".

העירייה הגאה: בניין מפואר עם מרצפת גאווה בכניסה

את סיורנו התחלנו בבניין העירייה המפואר, וכבר בכניסה אליו ניתן לראות פסיפס של דגל גאווה מוטבע על המדרכה. העיר גאה מאוד במורשת הגאה שלה, ובכל מקום בעל משמעות היסטורית לטה"בית הטביעה את צבעי הקשת.

מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: Marketing Manchester)
מדרכות מנצ'סטר משופעות בפסיפס של דגלי גאווה | צילום: Marketing Manchester

בכניסה לבניין ישנו בית קפה נחמד, ועל אחד הקירות מוטבע לוח המציין את בגאווה את אחת ההפגנות הסוערות בהיסטוריה של בריטניה – ההפגנה נגד תקנה 28. בשנת 1988 העבירה מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה דאז, חקיקה האוסרת על מורים בבתי ספר לעודד הומוסקסואליות, על מנת שהסביבה החינוכית לא "תהפוך" את בני הנוער לכאלה.

החוק יצר מצב שבו מורים פחדו לסייע לתלמידים שמספרים על נטיותיהם המיניות. במקרים קיצוניים יותר, תלמידים הוטרדו על רקע נטיותיהם המיניות, לעתים אף באלימות, והמורים פחדו לפעול נגד הבריונים, מחשש שהדבר יהווה עבירה על התקנה.

בתגובה לתקנה זוועתית זו, יצאו לכיכר סנט אנדרו במנצ'סטר עשרים אלף מפגינים זועמים וצעדו ברחבי העיר. על השלט כתוב: "הפגישות לתכנון ההפגנה נערכו כאן, בבניין העירייה".

השוטר שרדף הומואים, המדען הדגול שהתאבד

בצאתנו מהעירייה, בכניסה לגיי וילג' עצמו, אנו רואים את מלון מידלנד, מהמפורסמים במלונות בריטניה. בין האורחים המפורסמים במלון: טום ג'ונס, לוצ'יאנו פבארוטי, מייק טייסון, ג'ניפר לופז, הנסיך אדוארד, טוני בלייר, גורדון בראון, דיוויד קמרון ואליזבת המלכה האם. אגב, לחברי להקת החיפושיות לא אפשרו להיכנס למסעדה הצרפתית שבמלון, כיוון שלא הגיעו "בלבוש הולם".

בהמשך אנו מגיעים אל מטה משטרת מנצ'סטר, שגם בכניסה אליו מוטבעת מרצפת גאווה, בעיקר בגלל ג'יימס אנדרטון, "השוטר של אלוהים" ("God's Copper"). אנדרטון, נוצרי אדוק והומופוב, פיקד על המשטרה בין השנים 1991-1975, עד שאולץ להתפטר.

בכל מקום בווילג' אנו נתקלים בעוד ועוד דגלי גאווה המתנוססים מכל מועדון ומכל חלון. מדוע בארץ זה לא ככה באוויטה ובמקומות נוספים?

מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: דני זאק)
הפסל של אלן טיורינג והתפוח המורעל | צילום: דני זאק

דגל ענקי שכזה מצוי גם בגני סאקוויל, בהם מצוי פסלו של אלן טיורינג אוחז בתפוח מורעל. טיורינג, מתמטיקאי ומדען דגול, היה הדמות המרכזית מאחורי פיצוח האניגמה, מכונת ההצפנה של גרמניה הנאצית, מה שתרם תרומה מכרעת לניצחונן של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. הוא גם חיבר את התוכנית הכתובה למחשב הראשון.

בשנת 1954 נאסר טיורינג לאחר שהתגלה כי הוא נמצא במערכת יחסים עם בחור צעיר ממנצ'סטר, והוא אולץ לקבל אסטרוגן לדיכוי החשק המיני. טיורינג הזריק ציאניד לתפוח, ונגס בתפוח המורעל. על פי אחת השמועות, שמעולם לא אושרה, חברת אפל בחרה בתפוח הנגוס בתור סמלה בגלל סיפורו של טיורינג.

מצעד גאווה ענקי, בעל אופי ססגוני אך מכובד

בהגיענו לפנות ערב לרחוב קנאל, אנו מוצאים אותו ריק מאדם. הדבר משתנה כמובן עם רדת הלילה, כאשר המועדונים נפתחים, והמקום מלא עד אפס מקום. גם מועדונים יש שם בשפע, רק תבחרו – דראג, פופ, האוס, מועדונים מעורבים, מועדונים ללסביות.

הרחוב עצמו מלא בבני נוער, כאילו מדובר היה במקום מפגש של איגי. מדובר בבני נוער שלא יכולים להיכנס למועדונים, שרובם ככולם אינם מאפשרים כניסה מתחת לגיל 18.

מצעד הגאווה במנצ'סטר כולל פסטיבל בן שבוע המתקיים במתחם ענקי, וכולל הופעות, הפגנות, מסיבות ואירועי העשרה. במצעד, בעל אופי ססגוני אך מכובד, לא כל אחד יכול להשתתף, אלא רק קבוצות מאורגנות –הורים גאים, נוער גאה, פעילים למען המלחמה באיידס ועוד.

לכל מי שפספס את אירועי הגאווה במנצ'סטר השנה, נסיים בברכת: לשנה הבאה במנצ'סטר!

מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: Marketing Manchester)
מצעד הגאווה במנצ'סטר | צילום: Marketing Manchester
מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: Marketing Manchester)
אירועי הגאווה במנצ'סטר | צילום: Marketing Manchester
מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: Marketing Manchester)
אירועי הגאווה במנצ'סטר | צילום: Marketing Manchester
מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: Marketing Manchester)
אירועי הגאווה במנצ'סטר | צילום: Marketing Manchester
מנצ'סטר אירועי גאווה (צילום: Marketing Manchester)
תהלוכת הנרות לזכר קורבנות האיידס | צילום: Marketing Manchester

>> הכנסו ותהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה