רועי (שם בדוי) יודע שהוא נראה כמו אל יווני וגם גאה בזה, הוא הצטלם לקמפיינים שונים ומסתחבק עם כוכבי נוער. הוא לא כוכב פסטיגלים, אבל בכל זאת, לא רק הומואיות צמאות עוקבות אחריו - גם גולשים וגולשות צעירות מביעות כלפיו הערצה כנה ואמיתית. בעמוד האינסטגרם שלו יש יותר תמונות בלי חולצה מאשר כאלו בהן הוא לבוש, לא שמישהו בין עוקביו הרבים מתלונן. להפך, הם היו רוצים לראות עוד. 

אבל מה שרובם לא יודעים, זה שיש להם אפשרות כזאת. מתברר שהדוגמן המדובר מתחזק עמוד "Only Fans" פרובוקטיבי במיוחד, פעיל עוד יותר מעמוד האינסטגרם שלו. העמוד עצמו חסום לגלישה מישראל, אבל באמצעות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים (וואטסאפ לחבר מ-8200) הצלחתי להשיג הצצה. למה רק הצצה? כי אחרי גלילה קצרה קיבלתי הודעה שעם כל הרצון הטוב, הכסף שלי כנראה לא מספיק טוב בשבילו והגישה לחשבון נחסמה.  

אפשר רק לנחש מדוע הוא שומר את התוכן הזה לגויים בלבד. אולי הוא חושש מהתגובות של הישראלים השמרנים, אולי הוא מפחד שהחומרים (בהם הספקתי לצפות) יופצו בדרכים לא לגיטימיות, ואולי הוא בכלל מנסה להסתיר משהו אחר. כך או כך, באינסטגרם רועי הוא דוגמן חתיך, סטרייט וידידותי לכל המשפחה, אבל באונליפאנס הוא נכנס לתפקיד ה"מאסטר", ומפרסם תוכן נועז שמיועד לגברים, מדיף ניחוח הומופובי ומגיע מעולמות הפינדום (Findom - Finnanical Dominance - שליטה פיננסית).

אונליפאנס (צילום: II.studio, shutterstock)
אונליפאנס | צילום: II.studio, shutterstock

הנתינים: "כספומטים אנושיים"

פינדום הוא תת-ז'אנר של תרבות ה-BDSM, בה נהוג לחלק את המשתתפים לשולטים (דום) ונשלטים (סאב). בפטיש הספיציפי הזה, הנשלט נוהג להעביר לשולט כסף ומתנות. לפעמים הנשלט מעביר 30 דולר סמליים אחת לחודש, לפעמים הוא שולח מתנה שרכש במיוחד ובמקרים קיצוניים הוא מעניק גישה חופשית לחשבון הבנק שלו.

הנשלטים מעריצים בצורה עיוורת את השולטים, מה שמסביר גם את הנכונות לשלם להם סכומי כסף משמעותיים. ברוב המקרים שני הצדדים מעולם לא נפגשו וגם לא ייפגשו, והנשלטים גם לא יקבלו כמעט דבר בתמורה - גם לא תמונות או סרטונים, כי בפינדום הפורקן מגיע מכך ששירתו את המאסטר. "הגירוי מגיע מהמחשבה שהדום חודר למרחב הפרטי, שהוא הכסף שלך", אמר נשלט למגזין אינדיפנדנט כשניסה להסביר את המשיכה, "אנשים מודדים את הערך העצמי שלהם בעזרת בכסף". 

בניגוד לתכתיבי הפטריארכיה, בפינדום לרוב יש היפוך תפקידים, בו הנשים הן בעלות השליטה הכלכלית המוחלטת בגבר. במקרה של רועי ורבים אחרים כמוהו, לא כך הדבר - כאן הגבר הסטרייט, החתיך ולרוב גם הפריווילג הוא זה ששולט בנתיניו ההומואים.

גבר שרירי (צילום: KDdesignphoto, Shutterstock)
הדוגמן הישראלי הוא כוכב פינדום בהתהוות. אילוסטרציה | צילום: KDdesignphoto, Shutterstock

על הפעילות של רועי נכתב באתרים העוסקים בפינדום, שם הוא סומן ככוכב עולה. אחד מן מה"נשלטים" שלו סיפר במכתב הערצה שפרסם שבתחילה היה שולח לרועי מנחות כספיות לפי דרישתו דרך אונליפאנס, אך ככל שהזמן עבר הוא הרגיש שהוא צריך לעשות יותר: "בעבר מאסטרים היו מקבלים את הכסף שנשאר לי בסוף החודש, אבל עם מאסטר רועי זה הרגיש לא נכון. אני אמור להתקיים מהשאריות שלו ולא להפך, לכן החלטתי שבכל 12 לחודש ארוקן את חשבון הבנק שלי לטובתו. כשאני אוכל לארוחת הערב רק אורז ושעועית, אחשוב עליו ועל איך ההקרבה שלי משפרת את חייו, ומה יכול להיות טוב יותר מזה?".

יכול להיות שפינדום הוא פטיש מיני לגיטימי פחות או יותר, כמו כל השאר, אבל בעוד ששאר הפטישים מתרכזים סביב פעילות מינית כזאת או אחרת, כאן יש היבט של שליטה וניצול כלכלי. אז מה עם אלו שלוקחים את הכסף הזה, כמו רועי, הנוהג לכנות את העוקבים שלו "כספומטים אנושיים"? האם יש להם בקרה מוסרית על המעשים שלהם ואיפה בעצם עובר הגבול? 

אתם תהיו נעולים בכלוב 

את הפעילות שלו רועי אמנם לא מפרסם, אבל היא גם לא נסתרת לחלוטין. מי שיטרח לחפש מספיק ימצא את חשבון הטוויטר שלו, שהיה חסום בעבר לישראלים אבל עכשיו כבר לא, ובו אפשר למצוא הצצות וטיזרים לתוכן שמופיע בעמוד האונליפאנס. הוא כמובן לא היחיד וברשת החברתית אפשר למצוא גברים רבים כמותו, שאפילו מתגאים במספר נשלטים גבוה בהרבה. 

דריק קייג' (11 אלף עוקבים), כוכב פינדום אחד מיני רבים, פרסם לפני שבוע בטוויטר תמונה שלו דורך על ראשו של בחור אחר ומניף אצבע אמצעית למצלמה בליווי הכיתוב "זה יכול להיות אתה!". מבט קצר בחשבון הטוויטר של קייג' מראה שהוא מתאר תרחישים משפילים רבים עבור עוקביו, כמו "רדו מתחת לכפות רגלי, שם מקומכם". 

גבר אחר, המכנה את עצמו "מאסטר שון" (15 אלף עוקבים), כמעט ולא משתמש בשפה משפילה בכלל. למעשה, כמעט כל הפוסטים שלו מתחילים בברכת בוקר טוב. התוכן שלו מתמקד בתיאורים על העברות כספים בליווי צילומים בלי חולצה, הבלטות של כפות רגליו ואצבע משולשת. אחד מחבריו השולטים, שמצטלם איתו לעיתים ומכונה "מאסטר פליקס" אף איחל לאלפי עוקביו בחג המולד חג שמח והפציר בהם להתרכז ב"בני המשפחה ובחברים, לא בכפות הרגליים שלי".

תוכן הפינדום של רועי קיצוני יותר - אותם קלוז אפים והבלטת כפות רגליו ושריריו מלווים פעמים רבות בשיח הומופובי, משפיל ומבזה. הוא עצמו לא נחשד בשנאת גייז, אבל בתכנים שלו הוא עושה שימוש תכוף במילים כמו Faggot (מתרומם), שהיה עדיף לו הייתה נעלמת מהשיח הציבורי, זאת משום שעבור האוזן דוברת האנגלית זו המילה הכי גרועה שסטרייט יכול לומר לגיי.  

השגנו גישה לעמוד האונליפאנס של רועי, רק כדי להיתקל במאות תמונות וסרטונים שהצליחו לגרום לנו לנוע באי נוחות ולתהות על קני המידה המוסריים של הדוגמן. בסרטון אחד הוא מצלם מנקודת מבטו בחורה שמבצעת בו מין אוראלי. פניה לא נחשפים למצלמה, ולמעשה לא מופיע בסרטון אף איבר מוצנע. "אתם תהיו נעולים בכלוב, לוזרים, בשעה שבנות, אחת אחרי השנייה, מוצצות את הזין היהודי והאלפא שלי, ובולעות את הזרע שלי", הוא כתב לצד הסרטון. בסרטון אחר הוא נראה מניח את רגליו על גבר אחר, בזמן שהוא מרים משקולת ומשפיל מילולית את הצופה.

אבל דווקא בסרטון הקשה מכולם לא רואים כמעט דבר, פרט למשקוף של דלת. רועי לא צילם אותו והוא גם לא נראה בו. לסרטון הזה מלווה הכיתוב: "חבריי האלפא יודעים שאני תמיד לוקח את הכל. הם חיכו למטה בזמן שזיינתי וכפכפתי חזק את הבחורה שלי". ברקע ניתן לשמוע רעשי הצלפה, אולי גם אנחות, ואת צלם הסרטון אומר "תן לה. תן לה".

אם לסמוך על הפירסומים שלו -רועי מרוויח מהפעילות הזו לא מעט כסף. הוא מתהדר בדולרים ומתנות ששולחים לו נתיניו ומשוויץ בכך שהם מממנים את אורחות חייו. אונליפאנס היא פלטפורמה לא-מושלמת, אבל עבור עובדות ועובדי מין, היא היוותה חופש. הפלטפורמה לא נוצרה לשם הקטנה של מי שרוצה להרגיש איזשהו פורקן מיני. אפשר לצרוך תוכן מיני בתשלום, אפשר לחוות פורקן מיני דרך משחק של שולט ונשלט, אבל ניצול כלכלי קיצוני של אנשים שנמשכים אליך זה סיפור אחר לגמרי. 

גם אם נתעקש כי הנשלטים נמצאים במערכות היחסים האלו מבחירה - מאיפה בא הצורך לשלוט עליהם בהומופוביה כזאת בוטה ולא-מתנצלת, ולמה השליטה ההומופובית הזו מגיעה לעיתים יחד עם ביזוי נשים?חתיכים באינסטגרם זה טוב ויפה, גם עם לירדים שמתחזקים עמודי אונליפאנס פרובוקטיבים אין שום בעיה. אבל שיטוט בעולמות הפינדום בטוויטר ואונליפאנס גילה כמה כיעור יכול להסתתר מאחורי סט נאה של קוביות בבטן, ולאילו תהומות יכולים להידרדר משחקי שליטה. גם, ובעיקר, אם השולט לא מצליח לשלוט דווקא בעצמו.