יום אחד, לפני 3 שנים, באמצע ביס בהמבורגר באגאדיר, פריידי מרגלית החליטה שהיא הופכת להיות טבעונית. ככה. בבום. בשנייה אחת. "פתאום הרחתי את החיות המתות. זה היה חזק ממני. מאז אותו יום לא נגעתי יותר בבשר". שינויים פתאומיים וטוטאליים כאלה בחיים שלה אינם משהו חדש. במיוחד מאז אותו לילה, לפני כ-8 שנים, בו חוותה חוויה ששינתה את חייה, הפכה אותם על פיהם ויצקה אותם מחדש.

אם טרם שמעתם על "מרחב מודעות" כנראה אתם לא מסתובבים מספיק בעולם הרוח. או ברשת. או ברדיו. לפעמים זה מרגיש שהן בכל מקום. מאחורי השם הזה עומדות פריידי מרגלית ואלימור הניג, בנות זוג ושותפות עסקיות מלאות, שכבר שינו את חייהם של אלפים. אגב, אם גם השם פריידי לא מצליח להתגלגל לכם, סיכוי סביר שלא הסתובבתם יותר מדי במאה שערים או בבני ברק. "פריידי זה שמחה ביידיש, ואני אוהבת אותו מאד. השם הזה מספר על מי שאני ומאיפה באתי, ילדה חרדית משכונת הר נוף בירושלים, ואני מחוברת אליו מאד גם היום".

כיום, פריידי מרגלית, 38, מומחית לחקר התודעה, היא הרוח המניעה את מרחב מודעות: המרחב אותו הקימה לפני 8 שנים על בסיס תפישת "המטאיזם" אותה ייסדה, אליו הצטרפה מי שהפכה לבת זוגה בשש השנים האחרונות אלימור הניג. בגדול, מה שהן אומרות שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לברוא איזו מציאות שרק נחפוץ. בקטן יותר, תפישת המטאיזם מתבססת על לא מעט תיאוריות מדעיות ומטאפיזיות, כלים ו"טכנולוגיות" כפי שהן מכנות אותם,  שמאפשרים לכל אדם לעשות את זה. אין כאן גורואים, אין מנטרות, אין שיקויי קסם - רק עבודה פנימית תודעתית עמוקה שמאפשרת למציאות שלנו להשתנות בהתאם.

פריידי מרגלית ואלימור הניג
פריידי (משמאל) ואלימור. "אנחנו ביחד כמעט 24 שעות ביממה" | צילום: סטודיו מילי - מירית וגילי​, באדיבות המצולמות

שלושה חתולים מקבלים אותי בהתחככות מתמסרת, אחד כבר ראה ימים יפים יותר וכנראה ייפרד בקרוב מהעולם. מהחצר בחוץ זוהרת אליי הבריכה מתוך הדק והבית בעיקר צועק שקט. סופשבוע שהילדים אצל האקסיות, והן חוגגות את הזוגיות. עבור שתיהן מדובר בזוגיות פרק ב': פריידי הייתה נשואה לבת זוגה הקודמת שיחד איתה הביאו לעולם את עלמה בת ה-9, ואלימור הייתה נשואה גם היא לבת זוג אחרת ולהן נולדו דותן בן ה-10 ויהלי בת ה-8. "הכי חבורת אחים חרדית", הן צוחקות.

לחיות בגן עדן

הן ביחד כבר כמעט 6 שנים, אבל נראות כאילו זה עתה הכירו, מבחינת התשוקה ורטטי ההתאהבות שהן משדרות, המלווים במבטי הערצה וליטופים אוהבים, השמורים לזוגיות של התחלה. הן מגדירות את עצמן נשואות, אבל מקפידות להחזיק שני בתים נפרדים, מתוך אג'נדה ברורה והחלטה מודעת. "אין ספק שמדובר כאן בסטארט אפ", הן צוחקות, "אנחנו ביחד כמעט 24 שעות ביממה, אנחנו ישנות כמעט תמיד ביחד, אבל חשוב לנו להקפיד על שני בתים. מבחינתנו זה שפע, כמו גם מרחב אישי לנו ובעיקר גם לילדים, שלכל אחד מהם יש את הפינה שלו". ואם כבר מדברים על הילדים, יש להם חלק מכריע בזוגיות שלהן - הן הכירו בזכותם. לפני כ-9 שנים, כשפריידי ילדה את עלמה, היא חיפשה מרחב תומך של אמהות לסביות כמוה, שתוכל לחלוק איתן את עולם האמהות החדש. בסביבתן החלה להתגבש חבורה עליזה של אמהות שחיפשה בדיוק אותו דבר, עם דגש גם על הרצון להעניק לילדים דמויות דומות למה שהם חווים בבית. אל החבורה הזאת הגיעה גם אלימור, אמא טרייה בעצמה, וכולן יחד החלו לבלות לא מעט זמן ביחד; חגים, ימי הולדת, אחר צהריים עם הילדים, חופשים, חופשות משותפות - משפחה ממש.

אם תהיתם, אהבה ממבט ראשון לא הייתה שם. וגם לא ממבט שני. ייקח להן עוד 3 שנים לפחות עד שיבינו שהאהבה האמיתית שלהן, אותה חיפשו ועליה חלמו, נמצאת כאן, מתחת לאף. "בהתחלה לא היה בינינו חיבור בכלל. פריידי נראתה לי מאד יהירה ומתנשאת", אלימור נזכרת, "ואת נראית לי הכי משעממת, הייטקיסטית משמימה", פריידי עונה. הילדים, לעומתן, התחברו מיד כמו שרק ילדים יודעים, והיוו את הדבק בין כולם.

פריידי מרגלית ואלימור הניג
"בהתחלה לא היה בינינו חיבור בכלל" | צילום: מירב אדרת וליאת כהנא, באדיבות המצולמות

כל אחת מהן חוותה במקביל דעיכה במערכת הזוגית שלה, ולאחר טיפולים זוגיים מתמשכים המערכות הזוגיות הקיימות שלהן התפרקו. הפירוק של מערכות היחסים שלהן היווה ללא ספק גם את הטריגר לשינוי היחסים שלהם, בעיקר מצד אלימור שחשה שהיא זקוקה לתמיכה, כמו גם לחומרים ולכלים שפריידי כבר החלה ללמד בזמנו. באותה תקופה פריידי כבר ריכזה סביבה קהילת לא קטנה, שהחלה לתרגל את השיטה שקיבלה. אלימור: "הייתי בתקופה לא קלה, ואני זוכרת שבכל פעם שהיינו נפגשות כל החבורה, הייתי נשארת לשוחח איתה בסוף כי המילים שלה והכלים שלה עזרו לי מאד. ככה לאט לאט נפתח מרחב חדש בינינו, שהוביל בסופו של דבר לקשר שלנו היום".

"הייתי בטוחה שאני מאבדת את השפיות שלי"

את הכלים האלה, שפריידי כבר החלה להעביר הלאה, היא קיבלה בדרך מיוחדת למדי, שנראה שכלום בחייה לא הכין אותה לכך, בטח שלא לדמיין לאן תיקח אותה. זמן לא רב לפני כן היא חיה חיים אחרים לגמרי, כאשת נדל"ן ממולחת שהייתה קונה, מוכרת ומשביחה קרקעות בעיקר בחו"ל, להנאתה ולפרנסתה. "שיחקתי מונופול, הייתי קונה ומוכרת בתים ועל הדרך התפרנסתי מזה בשפע. הייתי טסה לקפריסין כמה פעמים בשבוע והעולם שלי סבב ברובו סביב העבודה. שום דבר בחיים שלי לא הכין אותי למה שאני עושה היום".

נקודת המפנה בחייה נעוצה, כדרכן של נקודות מפנה, במשבר לא פשוט שהיא עברה - אחיה הקטן, חיים, אז בן 14, נפטר ממחלת הסרטן לאחר שנים של סבל וייסורים קשים. זמן לא רב לאחר הלוויה, כשמבחינתה היא כבר חזרה לשגרת הטיסות שלה, היא מספרת שהגיעה הביתה אחרי טיסת לילה מתישה, רק חולמת לצלול כבר לשינה, כשלפתע היא הבחינה בדמותו של חיים לצד המיטה שלה. "מעבר לבהלה שהציפה אותי, הייתי בטוחה שאני מדמיינת. שכנעתי את עצמי שוב ושוב שזה לא הגיוני. ניסיתי לתת לזה הסבר רציונאלי. התבוננתי שוב, והנה הוא שם. אני יכולה לשמוע אותו ולראות אותו. הייתי בטוחה שאני מאבדת את השפיות שלי". אל ההופעה ההזויה של חיים המת בחייה, התלוו גם כאבי ראש מטרידים, שאם עד עכשיו לא יצאה מדעתה, הם איימו להוציא אותה משם. כאובה ומבוהלת היא פנתה לחפש מענה בכל מקום אפשרי. "עשיתי CT ראש ו-MRI כי הייתי בטוחה שגם לי כבר יש גידול בראש שגורם לי להזיות. פניתי לפסיכיאטר הבית שלנו, לכל מטפלת אפשרית, מה לא". הבעיה הייתה שכל התוצאות היו תקינות. "הבדיקות יצאו תקינות לגמרי והפסיכיאטר הבהיר לי שאני שפויה לחלוטין ועומדת יופי במבחן המציאות. ועדיין, הייתי ממשיכה לראות את חיים ולשמוע אותו ולא ידעתי מה לעשות עם זה". כשההתעלמות לא הייתה עוד אופציה, היא החליטה פשוט להתמסר. משם הכל היסטוריה.

פריידי מרגלית ואלימור הניג
"האהבה שלי לנשים הייתה דבר פתור עבורי, והסביבה שלי קיבלה את זה כמו שזה" | צילום: מירב אדרת וליאת כהנא, באדיבות המצולמות

היא החלה לכתוב כל פיסת מידע שקיבלה, גמעה ספרות מדע בערות וגם בשינה ("הוא הסביר לי שאני יכולה פשוט להניח את  ספרי המדע תחת הכרית שלי ולפקוד על התודעה שלי להטעין אותם, לא תאמינו איך זה עובד") ובמקביל להנקות של עלמה הקטנה המשיכה לשוחח עם חיים ללא הרף. "אני זוכרת ששאלתי אותו מה הוא רוצה ממני, והוא אמר לי, מחייך, שהוא פשוט רוצה ללמד אותי לשחק", היא צוחקת. מהמחברות שהלכו והתמלאו בקצב מסחרר אחת אחרי השנייה נולדה השיטה שלה, "המטאיזם".

לצאת מהמטריקס

השם "מטאיזם" נגזר ממשמעות המילה היוונית "מטא" שמשמעה "מעבר", המאפשרת לסגל נקודת תצפית חדשה על המציאות. המטרה היא להסתכל "מעבר" למציאות הפיזית ולהבין שהיא בעצם הולוגרמה: שיקוף של מכלול הדפוסים, האמונות והמנגנונים הנמצאים אי שם בתודעה שלנו. ממש כמו במטריקס. אם תבינו שהמציאות שלכם היא אשליה שהמוח הגאוני שלכם יצר – כן גם חשבון הבנק הלא ממושמע שלכם וגם הדייט שהתפוגג- ותבינו מה בתוככם גרם לזה לקרות, תוכלו לוותר על נקודת התצפית הזאת ולברוא לכם מציאות חדשה, טובה ומיטיבה יותר. מבולבלים? כשהן מסבירות את זה זה נשמע מאד הגיוני. כן, גם שהן מדברות על תיאוריות קוונטיות, מעברים דרך חורי תולעת, גלים, תדרים ושאר ירקות. נכון שיש פה גם לא מעט כריזמה, שהיא גלימה הכרחית להתעטף בה כשאתה מייסד שיטה, אבל יש משהו מאד סדור ומובנה בשיטה הזו, וגם אם אתם לא רוחניים מחד או סטיבן הוקינג מאידך, תוכלו להבין את המסר.

ואכן הקהל שלהן מגוון מאד - צעירים, מבוגרים, גברים, נשים, בני הקהילה הגאה, דתיים, חרדים, הכל. כולם יכולים להתחבר ולאף אחד אין תירוצים לא להצליח לשנות את החיים שלו. "השיטה שלנו מבוססת על תיאוריות מהחסידות והקבלה, ומשלבת פילוסופיה עתיקה הנתמכת בתאוריות פיזיקליות בנות זמננו", מסבירה פריידי. "הידע הזה שאנחנו מציעות מאפשר לכל בן אנוש לחקור עצמאית את התודעה שלו, להכיר את נבכי מוחו ולהצליח לחדור לגרעין האישיות שלו". התוצאה: פיתוח מיומנויות מטא-קוגנטיביות המנגישות חלקים על-מודעים שלא תיארתם שכלל מתגוררים אצלם במוח. "השינוי במציאות יכול להתבצע רק מתוך שינוי פנימי שלנו, 'במערכת ההפעלה שלנו' ואז המציאות משתנה בהתאם", הן מסבירות. "הרגע שאנחנו מבינים שהעולם החיצוני אינו באמת כמו שהוא נראה הוא רגע מכונן".

אם נחזור רגע למטריקס, זה בדיוק הרגע בו ניאו צריך לבחור אם לקחת את הגלולה האדומה שתעיר אותו למציאות חדשה ותגלה לו את האמת על העולם או לקחת את הגלולה הכחולה שתשכיח ממנו הכל, גם את השיחה על האפשרות הזאת. רגע הבחירה הוא הרגע ממנו יכול להתחיל שינוי. אגב, לא בכדי אירוע ההתחלתי של כל מי שמצטרף לבית הזה של מרחב מודעות, המונה כבר למעלה מ-15,000 חברים, נקרא "לצאת מהמטריקס". אבל היציאה מהמטריקס היא רק ההתחלה.

השינוי שהן מדברות עליו לא תמיד פשוט. הוא מצריך עבודה פנימית וחקירה, התמודדות עם דפוסים שהתרגלנו אליהם שנים ותכנות מחדש של תת המודע, אבל אם תיקחו אחריות על המחשבות שלכם, ובמיוחד על אלה שאתם כלל לא מודעים אליהן ותחלצו אותן למודע, הן מבטיחות שגם אתם תוכלו ליצור לעצמכם גן עדן עלי אדמות. הלכה למעשה. על השלט המופיע בכניסה לבית של פריידי, השוכן בשכונה מנומנמת ושקטה בשרון, מופיעות המילים האלה בדיוק: גן עדן זה כאן.

"כל חיי הייתי מוקפת נשים"

את ילדותה כילדה חרדית בירושלים, שמנמנה וממושמעת, היא זוכרת כילדות נהדרת ושמחה. החלום הכי גדול שלה באותה תקופה לא היה שונה מכל חלום של ילדה שנולדה והתחנכה בחברה החרדית: להתחתן. "בתור ילדה חרדית, אין חלום גדול מזה. אני זוכרת את עצמי מתפללת יום יום לרגע הזה שאתחתן. עד היום אני חולמת על שמלת קצפת". אגב, גם היום, שנים אחרי שעזבה את אורח החיים החרדי, היא ממשיכה לדבר עם אלוהים ומגדירה את עצמה כאדם מאמין. "קשה לי עם המושג הזה 'לצאת בשאלה' כי ברגע שעשיתי את השינוי הזה בחיים שלי קיבלתי יותר תשובות ממה שקיבלתי אי פעם. אני דתייה בהוויה שלי, בדבקות ובאמונה שלי, ממשיכה לדבר עם אלוהים כל יום כל היום, פשוט לא חיה אורח חיים חרדי".

תפילות החתונה שלה קיבלו טוויסט מעניין בעלילה, כשבגיל 19 הבינה שהיא בכלל אוהבת נשים. "כל חיי הייתי מוקפת נשים, זו הייתה הסביבה הכי טבעית שלי. אבל אני זוכרת את הרגע הזה בסמינר החרדי שהרגשתי שאני מתאהבת באחת הבנות". מופתעת מעצמה ומעצמת התחושות שלה, היא החלה בקשר האסור הזה, יודעת שאין לו מקום בתוך עולם ההגדרות שלה, אבל לא יכולה להתעלם מהעוצמות שסחפו אותה. בבית שבו גדלה לעומת זאת, לא התרגשו. ההורים שלה, היא מספרת, היו אנשים של אהבה, שהשמחה הייתה נר לרגליהם ועל פיה חינכו את הילדים. "הייתי ילדה מאד אהובה והבית שלנו היה מאד שמח. ממש חינכו אותי להיות שמחה, והשם שלי הוא עדות חיה לכך. כשאמא שלי הבינה שאני אוהבת נשים, לא אגיד שזה היה לה הכי קל בעולם, אבל היה לה מאד חשוב שארגיש מאושרת. אני זוכרת שכשהקשר הראשון שלי עם אהבת הנעורים הזאת מהסמינר הגיע לקיצו והלב שלי נשבר, אמא שלי המדהימה הזאת הייתה נוסעת יום יום לכותל באוטובוס ומתפללת עבורי שהיא תחזור אליי ושאני אהיה שמחה ומאושרת. זה מה שהיא ידעה. הקבלה הזאת, לצד הרצון שלה שאהיה שמחה עם מי שאני, חיזקו אותי מאד".

פריידי מרגלית ואלימור הניג
"השינוי במציאות יכול להתבצע רק מתוך שינוי פנימי שלנו" | צילום: סטודיו מילי - מירית וגילי​, באדיבות המצולמות

זה מאד לא מובן מאליו, את יודעת, כן? מדובר בחסידות גור, אחד הזרמים המחמירים בחברה החרדית.
"האמת שאני יודעת. למזלי באמת זכיתי לגדול בבית תומך ואוהב, שהאהבה, על כל הצורות והמינים שלה, נתפשה בו פשוט כאהבה. אני זוכרת שכשאמא שלי הבינה שאני אוהבת נשים היא עשתה מה שכל אישה חרדית עושה ורצה להתייעץ עם הרב. הרב המיוחד של הקהילה שלנו רק חיזק את מה שהיא האמינה בו, ואמר לה 'העיקר שהילדה תהיה מאושרת' ובזה נגמר הסיפור. אגב, היום אמא שלי, אישה חרדית בכל רמ"ח איבריה עם חזות חרדית לגמרי, היא תלמידה פעילה במרחב שלנו, וגם סבתא מסורה שמגיעה כל שבוע מירושלים להיות עם הילדים - שלי ושל אלימור".

אז היציאה שלך מהארון הייתה פשוטה יחסית.
"אני לא חושבת שאי פעם היה לי ארון. נכון שזה הפתיע אותי, אבל ברגע שהבנתי את זה זה היה מאד טבעי עבורי, לא הייתה שם דרמה גדולה או משבר. תחשבי שאנחנו מדברות על תקופה אחרת לגמרי, שזה היה הרבה פחות מדובר ומקובל כמו היום, קל וחומר בחברה החרדית שחייתי בה ועדיין. האהבה שלי לנשים הייתה דבר פתור עבורי, והסביבה שלי קיבלה את זה כמו שזה".

"כבר בכיתה ב' הבנתי שאני מתרגשת מבנות"

אלימור מצידה ידעה שהיא אוהבת בנות כבר מגיל מאד מאד צעיר. כמה צעיר? "כבר בכיתה ב' הבנתי שאני מתרגשת מבנות. לא הייתה שם משיכה בעלת אופי מיני כמובן, אבל כן רצון עז וכמיהה להיות בחברתן". בת 41, בכורה מבין שלושה אחים, היא מספרת על ילדות לא פשוטה שכללה בעיקר חרדה והתנהגויות טורדניות קומפולסיביות (OCD) שלוו גם בהסתרה גדולה. מרבית האנרגיה שלה הופנתה להסתיר את החרדות והטקסים, "ממש הפכתי להיות מקצוענית בזה", היא מחייכת.

"בתור ילדה הדבר שהכי זכור לי הוא הפרדה טוטאלית בין העולם הפנימי שלי, בו חייתי את החיים שאני רוצה ואוהבת, לבין העולם החיצוני בו שלטו התקפי חרדה וטקסים מטרידים, עולם שבו בעיקר הייתי שותקת". החרדות המשיכו ללוות אותה גם בבגרותה, באות בגלים אמנם, אבל תמיד שם. בכל הנוגע לזהות המינית שלה, שוב היה פער בין העולמות: "אני זוכרת שהייתי מאד מרוגשת מהעובדה שאני אוהבת נשים. זה שימח אותי ברמות שקשה לי להסביר אפילו, אהבתי את זה בעצמי, אבל בד בבד הבנתי כבר כילדה שזה לא מקובל, הרגשתי צורך להסתיר את זה כל הזמן. אמא שלי הבינה גם היא בשלב מאד מוקדם שאני אוהבת נשים אבל לא היה לנו דיאלוג פתוח בנושא, בעיקר בשל הצורך שלי להסתיר את זה. היא הייתה כל הזמן דואגת להגיד לי כמה היא אוהבת אותי וכמה חשוב לה שאהיה מאושרת, ואפילו כמה היא אוהבת את הבנות שיצאתי איתם, שהיו 'חברות' שלי ולא הוגדרו כבנות זוג, אבל אני המשכתי להסתיר, אפילו כשמצאה אצלי באוטו הזמנה למסיבת נשים, בתוך האוטו שלי, כן? המשכתי להכחיש", היא צוחקת. "אני זוכרת שבגיל 20, כשהכרתי את אהבת חיי הבוגרת הראשונה וכבר הייתי במערכת יחסים סוערת, אמא שלי ואני רבנו ואז היא אמרה שדי כבר, מספיק עם ההסתרה ושהיא אוהבת אותי, ואותה, כמו שאנחנו. זאת הייתה הפעם הראשונה שאישרתי מולה בקול שאני לסבית".

אחרי הצבא, חמושה בזוגיות חדשה ומבטיחה, יצאה אלימור מהבית והחלה לבנות את חייה. "עברנו לגור יחד בתל אביב, מצאתי עבודה וההתקפים היו בווליום נמוך יחסית", אך המשבר לא אחר לבוא. באותה תקופה תקף האנס הסדרתי בני סלע וכמה ממקומות התקיפה שלו היו בסביבת מגוריה. הדבר הזה היווה טריגר ואלימור מצאה את עצמה מתמודדת עם אחד מהתקפי החרדה הקשים בחייה. "בגדול, הייתי בטוחה שאני הולכת למות. קוצר נשימה, דופק מואץ, מחשבות מייאשות, כל החבילה. הבנתי שזאת נקודת אל חזור - או שאני יוצאת מזה בחיים או שאני מתה".

פריידי מרגלית ואלימור הניג
"ממש חינכו אותי להיות שמחה, והשם שלי הוא עדות חיה לכך" | צילום: גולי כהן, סטודיו גולי, באדיבות המצולמות

אלימור פנתה לטיפול פסיכיאטרי, החלה לקחת תרופות ("שאגב, מאד עזרו לי באותה תקופה"), עברה טיפולים פסיכולוגיים, הכל על מנת למצוא את הדבר שיוכל לגאול אותה מהמצב הזה. "הבנתי שאני יוצאת כאן למלחמת חיי, שאין לי ברירה אחרת אלא להיכנס כל כולי בדבר הזה ושאני צריכה לשנות את החיים שלי על פיהם". היא החלה ללמד את עצמה שיטות חילוץ מהתקפי חרדה והתמודדות עם הדחפים הקומפולסיביים ולאט לאט הם החלו להיעלם בחייה. היא הקימה חברה עצמאית ומהר מאד נלקחה לעבוד בתפקיד בכיר במייקרוסופט, כשהיא זוכה להרבה הערכה ושפע כלכלי, "כלוב של זהב", היא תכנה את התקופה הזאת היום.

"אלוהים הוא היח"צ הכי טוב שלנו"

אלימור ופריידי מתקרבות ובד בבד אלימור מממשיכה להתוודע לתפישה החדשה של פריידי ומעמיקה בה. "אני זוכרת את הפעם הזאת, שלא אשכח אותה, שלפתע הרגשתי שקט, לראשונה בחיי אולי. שני העולמות בתוכי פתאום שקטו, הפכו אחד, וחשתי את השקט המיוחל". יחד עם הצמיחה של הקשר שלהן, הן הרגישו שהן יכולות לתחזק גם שותפות נוספת: שותפות לחזון. זה לקח זמן, אבל הן המשיכו לפתח את המרחב שפריידי הקימה, שכבר היו בו לא מעט תלמידים ומורים ("מנהיגים" בשפה שלהן) שהיא הכשירה, אבל עדיין התנהל בתוך הקליניקה הפרטית בתוך הבית. אלימור מחליטה לעזוב את העבודה בהייטק ולהצטרף למרחב, שכבר היה ברור שהגיעה השעה לקפוץ אל השלב הבא ולצאת על העולם. יחד הם לקחו את החזון שלהן צעד ענק קדימה.

איך מנהלים זוגיות רומנטית לצד זוגיות עסקית? זה נשמע די מורכב.
פריידי: "זה אכן אתגר לא פשוט. אנחנו נמצאות יחד כל הזמן, כל הזמן עובדות בלחשוב ולפתח את המרחב ולפעמים הגבולות בין הזוגיות לבין העסק מתבלבלים".

אלימור: "לי למשל היה מאד קשה עם המעברים, במיוחד בהתחלה. רגע אחד יכולנו להתמזמז בחוץ ורגע אחר אנחנו בפגישה ופריידי כבר בסטייט אוף מיינד אחר לגמרי. היום אני כבר יותר יודעת לעשות את ההפרדה".

פריידי: "תוסיפי לזה את העובדה שלפעמים יש לנו גם חילוקי דעות בעסק שחודרים לזוגיות הפרטית שלנו - כי אי אפשר באמת לעשות הפרדה מוחלטת. אין ספק שהיום אנחנו יותר יודעות לעשות את ההפרדה, ומבינות שזה חלק מהחבילה שלנו. אנחנו בוחרות להתמקד ביתרונות, שללא ספק עולים על כל החסרונות יחד".

הן מתלטפות ומתחבקות לא פעם במהלך הראיון, מקשיבות אחת לשנייה עם ניצוץ בעיניים ובעיקר מדגמנות זוגיות מעוררת קנאה. "אני זוכרת שכשאלימור חיזרה אחריי תקופה ארוכה תמיד היא הייתה נראית לי דביקה, היום אני יודעת שלא יכולתי להכיל אהבה כזאת". אחת המטרות המרכזיות שלהן במרחב מודעות הוא להחזיר את האנשים "הביתה", כמו שהן מכנות את זה, כלומר לעצמם, וללמד אותם לחיות חיים של הגשמה ושמחה, מתוך השלמה ושקט פנימי. המרחב מונה כבר 70 מטפלים מוסמכים בשיטה, 8 מנחי קבוצות ומטפלים ישירים ועוד 15 עובדים נוספים בתחומים שונים. למעלה מ-15,000 תלמידים משתייכים לקהילה הגדלה שלהן, ועוד אלפי עוקבים המגיעים להרצאות, לטיפולים ולסדנאות. לכך תוסיפו עוד עשרות אלפי מאזינים לתכנית הרדיו השבועית שלהן ב-103FM, "שיחות בגן עדן", המתרכזת בכל שבוע בנושא אחר ובמסגרתן עולים גם מאזינים לשידור, עם שלל אתגרים ובעיות בהם הם נפגשים בחיי היום יום שלהם.

>> "אין כמו יפו בלילות - לא אם אתה הומו"

>> "נכנסנו לשירותים של הקניון, שם הוא אנס אותי"

בנוסף, יש להן גם קרן ללא מטרות רווח, "הקרן לפיתוח התודעה", שהוקמה מתוך החזון המשותף שלהן להפיץ את הבשורה ברבים. הקרן לוקחת חלק במחקרים ופרויקטים שונים, שמטרתם לקדם את איכות החיים בעולם הזה ולהביא כל אדם למנוחה ולנחלה, לגן עדן שלו. אחד הפרויקטים האלה הוא תכנית חינוכית מדהימה שעומדת להיכנס בקרוב למשרד החינוך, כן, שמעתם נכון, שהשכיל להבין גם הוא את כוחה של התודעה ביצירת מציאות ויפה שעה אחת קודם.

פריידי מרגלית ואלימור הניג
"שני העולמות בתוכי פתאום שקטו, הפכו אחד, וחשתי את השקט המיוחל" | צילום: סטודיו מילי - מירית וגילי​, באדיבות המצולמות

כניסה מרגשת נוספת של עולם הרוח שלהן לתוך העולם המדעי היא העבודה הצמודה גם בתוך בתי החולים, במיוחד במחלקות הקשות. העבודה שלהן שם נושאת פירות מדהימים, ניסים רפואיים ממש שקצרה היריעה מלפרט, שרק גורמים לבתי החולים להשקיע עוד ועוד משאבים במחקרים על מנת להבין איך זה קורה. שמן יוצא למרחוק גם בחו"ל ולפתחן מגיעות הצעות בינלאומיות לא פחות ממטורפות, להשתתפות בפרויקטים, סדרות וסרטים בינלאומיים, המעמידות אותן בחזית שיטות הטיפול הרוחניות בעולם.

>> גם אתם רוצים לצאת מהמטריקס? לחצו כאן

"אין ספק שאלוהים הוא היח"צ הכי טוב שלנו", הן צוחקות. "אנחנו פועלות בשליחות שלנו והדברים פשוט מגיעים אלינו. אם אנחנו הצלחנו ליצור לעצמנו גן עדן, כל אחד יכול. אנחנו לא מאמינות בגורל, מזל או גנים - כל אחד יכול לעשות עבודת מודעות בתודעה שלו ולשנות את החיים שלו על פיהם ורק תעיפו מבט באינספור הסיפורים המרגשים של אלפי התלמידים שלנו, שריפאו את עצמם ממחלות, זימנו זוגיות, הריון, שפע ומה לא. אנחנו כבר גרות בגן עדן וממש, אבל ממש כיף פה, ויש מקום לכולם".