>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
זה קורה לרוב אחרי שכבר עברנו את התהליך הארוך של הפנמה, קבלה עצמית, הבשלה ומוכנות. ואז, איכשהו, קורה שדווקא אז היציאה מהארון הופכת לחוויה משעשעת.
אני חייב להודות: היום האמריקני ליציאה מהארון נראה בעיניי קצת מיותר ודבילי בפני עצמו. הלוא לשם כך יש לנו את חודש הגאווה: להפגין את גאוותנו במצעדים, לצאת מהארון ולעודד יציאה מהארון.
אז לכבוד אותו יום שצוין אמש (11.10), שנראה בעיניי קצת טיפשי, החלטתי להביא כמה סיפורים משעשעים שלי וכן של חברים ומכרים. מטבע הדברים, לא אציין שמות, על מנת לשמור על פרטיותם של האנשים, אבל אני מבטיח לכולכם: כל המקרים שאביא לכם אמיתיים לחלוטין.
הווידוי הגדול: "אני לא אוהב את שלמה ארצי"
הכי כיף זה להביך את המאצ'ו הסטרייט. זה היה בארוחת צהרים ביומי הראשון במקום עבודה חדש. החברים לעבודה שוחחו על מוזיקה, והחלו לדבר המון על שלמה ארצי.
באותם ימים, כמעט כל מי ששמע ממני שאני לא סובל את שלמה ארצי, היה מגיב בהלם חסר פרופורציות, ושואל אותי כמעט בתקיפות: "מה?! איך אתה לא אוהב את שלמה ארצי?!". אני לא אוהב, מה לעשות? מדינה דמוקרטית (בינתיים, ביבי וליברמן עובדים על לשנות את זה).
אז החלטתי להתייחס לזה בהומור, כלפי אותן תגובות שלבטח אקבל לאחר שאתוודא על סטייתי האיומה של לא לאהוב את שלמה ארצי. "טוב, חבר'ה, אני חייב לספר לכם משהו על עצמי, ואני ממש מקווה שתלמדו לקבל אותי כפי שאני". כולם הרצינו וחיכו למוצא פי. אני לוקח נשימה עמוקה, כאילו עומד לגלות סוד אפל, אומר בטון כמעט מבויש: "אני לא אוהב את שלמה ארצי".
וכולם משחררים: "אהההה". ואז אחד מהם אומר: "זה הכל? חשבתי כבר שאתה הולך להגיד לנו שאתה הומו או משהו כזה". ואז אני משחרר כדרך אגב: "אני הומו, אבל לא זה מה שבאתי להגיד". הייתם צריכים לראות את המבט הנבוך שלו.
"אתה אקטיבי או פסיבי?"
סיפור דומה של הבכת סטרייטים קרה גם למכר שלי. הוא היה בצבא, והייתה שיחה בין החיילים, וגם המפקד הריץ איתם דאחקות. באיזשהו שלב המפקד, שכנראה שם לב למשפט שנשמע היה לו בטון דיבור קצת הומואי, שואל אותו: "תגיד, אתה בטוח שאתה סטרייט?". החייל, בנונשלאנטיות משיב: "לא, אבל אני בטוח שאני לא". המפקד המובך חש איזה אלף פעם צורך להתנצל.
אבל הסיפור המשעשע ביותר היה כאשר אותו בחור הגיע לספר לאמו על נטיותיו המיניות. הוא כולו במתח, לבו דופק וחושש מתגובתה של אמו, ואומר לה בטון חצי מגמגם: "אה... אמא... אני חייב לספר לך משהו. אה... אני... אני... אני הומו".
האם הגיבה כאילו בנה סיפר לה שהוא קרא עיתון או משהו כזה, ושואלת אותו באופן הכי רגיל, הכי בנאלי שיש: "המממ... אתה אקטיבי או פסיבי?".
לזה הוא לא ציפה. הוא הכין תשובות לשאלות רבות, אבל לא לזה. המום ומבולבל, הוא משיב בגמגום: "אה... אמא? כאילו... פסיבי, אבל מה זאת השאלה הזאת". והאם מסבירה בטבעיות: "לא, כי אם היית אקטיבי, הייתי חושבת שאולי אתה דו, אבל אם אתה פסיבי אז חבל על הזמן".
קשה להאמין – אבל זה לא לקוח מסרט בורקס
ואם ביציאה מהארון בפני ההורים עסקינן, למקרה הבא אפשר לקרוא: איך לא לצאת מהארון?
אותו ידיד ידע שהוריו, בעיקר אמו, לא בדיוק מודרנים. הרבה זמן הוא חשש כיצד תהיה תגובתם ליציאה אפשרית שלו מהארון. ובכל זאת אני תוהה, מה לעזאזל גרם לו לצאת דווקא בצורה הזאת?
באותה התקופה הוא נהג באופן כללי לדבר כמה שיותר כמו ערס, כדי שלא יחשבו שהוא נשי, חלילה. וכנראה שמכאן גם האופן האינפנטילי שבו הוא פנה להוריו ואמר להם (ונסו לדמיין את חיתוך הדיבור הכי סטרייט-אקטינג א-לה בבון שאפשר): "אבא, אמא, זיינתי בחורה – זה לא זה!". אאוץ'.
אם לא הייתי יודע שזה אמיתי, הייתי חושב שזה לקוח מסרט בורקס סוג ג'. חסר היה רק שהאמא תתעלף. מה חשבת לעצמך?
"אתה לא יכול לצפות בפורנו עם בחורים יותר יפים?"
אמא אחרת גילתה במקרה שבנה הומו, לאחר שגילתה שהוא גולש באתרי פורנו לגייז. באותם ימים עתיקים, לא היתה חלונית ה"גלישה בסתר" של גוגל כרום, והארוניסט הממוצע היה נוהג למחוק היסטוריה.
גם אותו ידיד נהג למחוק היסטוריה בקביעות. פעם אחת הוא מחק את הקבצים, אבל שכח למחוק את היסטוריית הגלישה – זאת שממלאת כתובות באופן אוטומטי.
האם רצתה בכלל להיכנס לאתר של קופת חולים מאוחדת. אבל האות a מגיעה באנגלית לפני האות e, וכך השלים הדפדפן את הכתובת למשהו שמתחיל ב-male. האמא נכנסה, וראתה אוסף של סרטים כחולים לצפייה ישירה.
היא קוראת לבנה לחדר, והוא רואה כבר מה קרה. ואז היא שואלת אותו: "מילא שאתה הומו, אבל זה הטעם שלך? כאלה מכוערים? אתה לא יכול לצפות בפורנו עם בחורים יותר יפים?".
כמו סבסטיאן ב"בת הים הקטנה", גם הלסת של אותו ידיד נפלה למטה, והוא ממש לא ידע איך להשיב על זה.
"מכיר מעריצי אירוויזיון לא הומואים?"
בחור שבדיוק החל לצאת עם ידידה שלי הגיע איתה לביקור בביתי. ואיכשהו מתחילה רכילות אשדודית טיפוסית, כאשר הוא שואל אותי על כל מיני אנשים שהוא מכיר, ו"כל אשדוד חושדת בהם", אם הם במקרה הומואים. תנוח דעתכם, כמובן שלא עשיתי אאוטינג למי שלא בארון.
מאיפה אתה מכיר את ההוא? שכבתי איתו. ומאיפה אתה יודע שהיא לסבית? כי אני עזרתי לה לצאת מהארון ולספר להורים שלה.
בערך ארבעה בחורים שהוא שאל אותי עליהם, הכרתי דרך אהבתנו המשותפת לתחרות הזמר של האירוויזיון. ואז הוא שואל: "תגיד, אתה מכיר אולי גם מעריצי אירוויזיון שהם לא הומואים?".
"מעט", אני משיב לו. "אין הרבה כאלה". ואז הוא נותן לי שם, ואני משיב לו: "כן, אני מכיר אותו. הוא בדיוק שלשום יצא מהארון". והבחור משיב: "מה?! זה בן דוד שלי! אני לא מאמין!".
הבוגד בבוגדת פטור?
ויש גם יציאה ביסקסואלית מהארון. ידידה אחרת שלי נפרדה מחבר שלה בכאסח גדול, אחרי שנתיים שהם ביחד. השניים רבים ומטיחים האשמות זה בזו: "אתה חזיר אגואיסט!", "את אנוכית ומפונקת!", "אתה חמור", "את פרה" – ושאר ירקות.
ואז מתחיל שלב הווידוי. שניהם לא בדיוק היו מוסריים או נאמנים זה לזו. "רק שתדע לך ששכבתי עם אחיך!", אומרת הידידה. הוא לא נשאר חייב, ומספר לה: "כן? אז רק שתדעי לך ששכבתי עם אחיך!".
תנוח דעתכם, הוא לא עשה אאוטינג. האח היה מחוץ לארון. אבל עדיין, לשכב עם החבר של אחותך? כך או כך, אין ספק שזאת יציאה משעשעת מהארון. תכל'ס, הייתי שמח להתחיל איתו, אבל אקסים של חברים זה מחוץ לתחום... איך אמרו הפקאצות בסרט "ילדות רעות"? אלה החוקים של הפמיניזם!
ילדים, זה ייגמר בבכי
לסיכום: אין ספק שיציאה מהארון היא כר פורה לסיטואציות משעשעות למדי. יחד עם זאת, הרבה פעמים, כמו שאמרה לנו הגננת, זה יכול להיגמר בבכי. אז אנחנו מציעים, לפחות כאשר מדובר ביציאה מהארון בפני אנשים קרובים כמו ההורים, האחים או הסבא והסבתא – עשו זאת בביטחון מלא, אבל גם בצורה חכמה. כמו שאמר דן חלוץ: ברגישות ובנחישות.