הקהילה הגאה לוקחת חלק פעיל בהורות הישראלית זה תקופה וכבר לא כל כך נדיר, ודאי שלא בתל אביב, לראות ילדה קטנה הולכת ברחוב עם אבא ואבא לבילוי של אחר הצהרים, או בדרך מהחוג למשחק בגינה. לאחרונה פורסם מחקר חדש שמגלה שמוחו של האב הגאה מתפקד לא רק בצורה שמאפיינת את האב הסטרייט - אלא מצליח לפעול גם באופן בו פועל מוחה של האם הסטרייטית, כשהוא יוצר מעין "סופר מוח", אם תרצו, שמכיל את שני סוגי הפעילויות והדפוסים.
"בשנים האחרונות היו הרבה שינויים תרבותיים וחברתיים שהובילו לשינוי במידת המעורבות של אבות בטיפול בילדים״, מסביר ל-mako גאווה אייל אברהם, פסיכולוג קליני המתמחה במרפאה לגיל הינקות בגהה ודוקטורנט לפסיכולוגיה במעבדה של פרופ׳ רות פלדמן מאונ׳ בר אילן - שביצע את המחקר. "המטרה שלנו היתה לבחון מודל משפחתי שלא היה כמותו בהיסטוריה של המין האנושי, בו שני גברים מגדלים תינוק/ת מהיום הראשון לחייהם, בלי אמא. רצינו לראות מה קורה להם ביולוגית, אם יש דיכוטומיה מגדרית של זכרים ונקבות מבחינת המסלולים המוחיים בהם גברים ונשים משתמשים בטיפול בתינוקות".
אמהות היא מיידית
חשוב להסביר שהמוח שלנו הוא פלסטי, גמיש ומשתנה כתוצאה מאירועים סביבתיים וגירויים שונים. אירוע מכונן כמו טיפול בתינוק/ת ודאי וודאי שמשנה את המוח, ואברהם והקולגות למחקר רצו לבדוק מה קורה למוח של זכרים שמטפלים בתינוקות בלי מעורבות של נקבה, האם השינוי המוחי קשור למין או לתפקוד ההורי. "מצאנו שהמערכת המוחית של אמא הטרוסקסואלית מבוסס על רשת רגשית שקשורה לגרעין האמיגדלה - אזור במוח הקשור לעיבוד רגשי. מדובר ברשת אוטומטית של עירנות שמאפשרת לאמהות, ביונקות ובבנות אדם, להיות בכוננות מפני סכנה לתינוק/ת, לקרוא באופן מהיר ואוטומטי את הסיגנלים של הצאצא/ית שלה כדי למקסם את סיכויי ההישרדות שלו".
אצל אבות הטרוסקסואלים המצב היה קצת אחר. אותה מערכת רגשית שמאפשר תגובה אוטומטית ומהירה לא נמצאה, ובמקומה ראו החוקרים באופן מובהק מסלולים בעלי אופי קוגנטיבי יותר: "הגירוי של התינוק עורר באבות ההטרוסקסואליים, שלא היו המטפלים העיקריים אלא המשניים, פעילות במסלולים פחות אוטומטיים, כאלה שדורשים קריאה מודעת, הבנה של למה התינוק בוכה, מה הוא רוצה לומר והבנה של הכוונות שלו", מסביר אברהם. "זו רשת חשובה - אבל היא לא אוטומטית. זה דומה לניסיון להבין למה מישהו עשה משהו, לחשוב, לנסות לתרגם, לנסות להבין פעולה, לעומת הרשת של האמהות שהיא מיידית, מביאה להבנה מהירה יותר במקרה שהילד/ה עומד/ת ליפול, מראה סימני מצוקה".
כן, נראה שהאב ההטרוסקסואלי משתמש בכלי אחר מזה של האם ההטרוסקסואלית כדי להבין את התינוק שלו. אברהם מסביר שבשלבים הראשונים לחייו של התינוק הוא זקוק לתגובה מאוד אוטומטית ומהירה של ההורה - משהו שהמערכת שהופיעה בנקבות הטרוסקסואליות עונה עליו ביכולת להסתנכרנות עם התינוק ולרגישות לצרכים שלו. "זה קשור לרשת הרגשית שמאפשרת את התגובה הזו".
אם חשבתם שלנשים יש את המסלול המהיר ולגברים את הקוגנטיבי וזהו זה - טעיתם טעות חמורה. המחקר של אברהם מוכיח שהמסלולים השונים אינם תלויי ביולוגיה אלא תלויי תפקיד הורי, וההוכחה: אבות במשפחות חד מיניות שמתפקדים כהורים מטפלים וגם משניים מחזיקים בשני המסלולים גם יחד. "בתא חד מיני יש שיוויון גדול יותר בין התפקידים ההוריים ושני האבות הם מטפלים עיקריים", הוא מסביר. "ראינו אצלם ששתי הרשתות - גם זו שמזוהה עם האמהות וגם זו שמזוהה עם האבות - עובדות באופן חזק. יותר מזה: הן גם מסונכרות זו עם זו ויוצרות רשת חדשה שמאפשרת איחוד של התגובות שמחולקות בזוגות הטרוסקסואלים לאמהות ולאבות. הסנכרון הזה יוצר אצל האב החד מיני רשת חדשה של טיפול מושקע בתינוק/ת, שלא תלויה במרכיב ביולוגי של הריון, לידה והנקה. הפעולות הנקביות הללו מעוררות את הרשת המוחית המזוהה עם האמהות, ונראה שבעצם יש פה דרך עוקפת - אבל לא פחותה - אליהן".
חושבים שהתופעה ייחודית רק לזוגות חד מיניים? שוב טעיתם. כיוון שלרוב זוגות כאלה נוטים לתפקד כשני הורים שהם מטפלים עיקריים שתי הרשתות דומיננטיות, אבל לא תופתעו עוד לשמוע שהמחקר מצא שככל שהאב מבלה יותר זמן בטיפול בתינוק/ת, בהשקעה הורית - כך מתחזק הקשר בין הרשת האוטומאטית לזו הקוגנטיבית. ״בקרב האבות החד מיניים יש יותר טיפול ושעות משותפות של הזכרים עם התינוקות מאשר הטיפול והשעות המשותפות של זכר הטרוסקסואלי עם התינוק ולכן הרשתות שלהם מסונכרנות יותר. זה מראה שהמוח של האב גמיש ותלוי בהתנסות הטיפולית בתינוק ולא קבוע מראש בגורמים פיזיולוגיים כמו הנקה או אברי מין״, מסביר אברהם.
"במערכת חד מינית יש חלוקה יותר שיוויונית בין אב לאב"
המחקר הזה משנה גם את התפישה המדברת על "אינסטינקט אמהי": "הרבה אנשים אומרית שהאם בהריון, יולדת, מניקה - שהיא היחידה שהכל משתנה אצלה והיא זו שיכולה לקרוא את התינוק שלה בגלל שיש לה אינסטינקט אמהי. המחקר שלנו מראה שהאינסטינקט האמהי הוא משהו נרכש, והוא בעצם תלוי בכמה את עם התינוק שלך, כמה אתה מטפל בו, כמה האם או האב מרכזיים בטיפול". כך, המוח שלנו בעצם משתנה ויוצר מערכת שמאפשרת את הטיפול האופטימאלי להישרדות של התינוק שלנו - וזה לא משנה אם היא שייכת לזכר או נקבה אלא לזמן המשותף עם התינוק/ת.
והחדשות המרעישות לא נגמרות שם: חשבתם תמיד שההורים הביולוגיים מגיבים אחרת לתינוקות? המחקר מגלה שאבות הומוסקסואלים שלא חלקו מטען גנטי עם התינוק שלהם מגיבים לילדים שלהם בדיוק באותו האופן כמו בני הזוג שלהם. "היו כאלה שחשבו שאם אתה אבא מאמץ זה ישפיע על התגובה ההורית שלך, על כמות ההשקעה שלך - אבל אנחנו לא מצאנו הבדל בשום מדד באמת ההתנהגות וברמת הסנכרון של ההורים המאמצים עם התינוק. מדד הרגישות ההורית והמדד המוחי של ההורים המאמצים לא היו שונות מאלו של האבות הביולוגיים. הם מטפלים בתינוק באופן שווה, יש במערכת הזוגית הזו חלוקה יותר שיוויונית בין אב לאב וכך ההתנסות עצמה, בפרפקטיקה של ההורות, היא שהופכת הורה להורה ולא הקשר הגנטי לילד״.
ֿהמחקר, שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקנית למדעים PNAS, נעשה בשיתוף פרופסור תלמה הנדלר מביהס לרפואה מאוניברסיטת תל אביב ומנהלת יחידת ההדמיה בבית חולים איכילוב. שותפים בו גם עירית שפירא ליכטר, יניב קנט מימון ואורנה זגורי שרון והוא המחקר הראשון שעוסק באבות שהם מטפלים עיקריים. במסגרתו ביקרו החוקרות והחוקרים בבתי 89 הורים, צילמו אותם באינטראציות עם התינוקות, מדדו את ההורמונים וגם עקבו אחר הפעילות המוחית של האמהות והאבות.
עוד ב-mako גאווה: