הסופרת לורי דורון שיתפה את הרשת בסיפור של בנה סי.ג'יי, ילד בן 11, הומו, שלא שם יותר מדי על מוסכמות מגדריות. הוא וחברתו אלי, כך היא מספרת, הסתדרו היטב, ומצאו עניין משותף באיפור ובנים חמודים. לפני כמה שבועות, אלי נכנסה לעימות עם הוריה סביב בלוג אינטרנטי שהיא עוקבת אחריו, העוסק בחופש מגדרי. כשהגיעה למסיבת יום ההולדת של סי.ג'יי, נפגשה עם כמה אנשים מהקהילה הגאה, ודיברה עם סי.ג'יי על האפשרות ללכת למצעד הגאווה.
המידע התגלגל להוריה, ולאחר כמה שבועות אמרה לסי.ג'יי ללא הכנה מראש כי "המשפחה שלה לא מסתובבת בחברת אנשים גאים, ולכן היא לא יכולה לבלות יותר בחברתו", כותבת לורי וממשיכה לצטט את בנה, "היא אמרה שאני ההומו היחיד שהיא מכירה, ושהיא לא רוצה להכיר אותי. היא אמרה שכל החברים שלנו יהיו מעכשיו רק חברים שלה כי היא יותר מקובלת ממני".
באופן מובן מאליו, המקרה הכניס את סי.ג'יי למערבולת של חוסר ביטחון. "האם ההורים של אלי הומופובים?", הוא שאל את אמו, והוסיף לשאול אותה שאלות רבות: "הם שונאים גייז? הם שונאים אותי? האם החברים שלי עדיין יכולים להיות מקובלים? ליד מי אני אשב בקפיטריה? עם מי אני אשחק בהפסקות? למה אנשים שונאים אחרים על דברים שהם לא יכולים לשנות?".
הכאב והדמעות של בנה עוררו את דורון לחשוב על האפליה והדיכוי שלהט"בים סובלים מגיל צעיר מאוד, ועל מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה. "לעיתים, לא היה ניתן לנחם את סי.ג'יי", היא כותבת.
"ראיתי אותו רועד על הספה בניסיון להסדיר את הנשימה שלו בין התייפחות לבכי", היא משחזרת, "זו הסיבה שבגללה חלק מהילדים הלהט"בים ופורצי גבולות מגדרית מתאבדים. זו הסיבה שחלקם נופלים לדיכאון, פונים לסמים, נושרים מבית הספר ונקלעים למצבים מיניים שאינם בטוחים. זו הסיבה שבגללה אמהות עם ילדים כמוני נשארות יום אחד עם חיבוק ריק".
>> ואז אמא שלי התפרצה לחדר באמצע הסטוץ. צפו
>> "המאמן לא פנה אליי בלשון זכר, אפילו לא פעם אחת"
"אני חוששת שסי.ג'יי לא יעמוד בכאב הזה ובדחייה לנצח", היא מוסיפה, "הוא לא יעמוד בשבע שנים נוספות בבית הספר ואינספור חברים לכיתה שישנאו אותו על מי שהוא אוהב או איך שהוא מתלבש". למרבה המזל, סי.ג'יי מקבל תמיכה מלאה מהוריו. אך לעיתים קרובות מדי, נערים ונערות נאלצים להתמודד עם הומופוביה בעוד שהעניין כולו נשמר בסוד מהמשפחה.
