עד גיל 22 אהרון שקדי (שם בדוי) לא חשב שמשהו אצלו שונה. הוא לא תפס עצמו אחר משאר הסביבה שלו וכמו כולם עבר את אותו המסלול - לימודים במסגרת לבנים בלבד, שירות צבאי כלוחם ואז מחשבות על נישואים ומשפחה, אלא שאז הוא התחיל להבין בדיוק מה מבדיל אותו משאר חבריו.
"בסביבה שומרת המצוות בה גדלתי, עיקר הדיבור היה על שמירת העיניים, שזה אומר להימנע ממחשבות שגורמות לעוררות מינית", הוא נזכר. "תמיד זה היה סביב נשים וחברים היו מדברים על הקושי, אבל אני לא הבנתי אותו בכלל. התנגדתי לראות בחורה עירומה או חשופה מבחינת החפצה, אבל ברמה של שמירת העיניים לא רק שזה לא הפריע, זה אפילו הגעיל. לא ראיתי את האתגר המטורף שכולם מדברים עליו. חשבתי לעצמי שאנשים שונים מתמודדים אחרת".
מתי כן הרגשת מאותגר?
"בבריכה או במקווה מצאתי את עצמי מתמודד עם האתגר, אבל אלה היו קשיים שלא הוגדרו לי. הבנתי שמה שעולה לי בראש אלה דברים לא רצויים בהקשר של שמירת עיניים, אבל עוד לא נחתה עלי ההבנה שאני שונה".
מעולם לא דיברו איתכם על משיכה חד מינית?
"היו דיבורים, אבל זה היה ברקע ולקח לי זמן לשייך את זה לעצמי. פעם חבר אמר לי שהוא חושב שיש למישהו שאנחנו מכירים נטיות הפוכות. לא הכרתי את המושג והוא ניסה להסביר בלי באמת להסביר. עברו שנים עד שהבנתי את השיחה הזאת. יצא לי לקרוא בפייסבוק על הנושא, גם לעומק, אבל כל העיסוק שלי היה חיצוני. לא התייחסתי לעצמי כאל הומו, זה לא ירד אלי ברמה האישית. לקח זמן עד שהבנתי שהדבר מצריך התייחסות מבחינתי".
במהלך שנות הנעורים שלו, שקדי יצא עם מספר נשים בודדות, אבל אף אחד מהקשרים לא הבשיל לכדי מערכת יחסים. כשסיים את שירותו הצבאי הוא התחיל להקדיש למשימת חיפוש הזוגיות יותר זמן, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא לא במקום הנכון. "היה לי קשר משמעותי עם מישהי שהפך רציני, עד שאמא שלי שמה לב שמשהו לא עובד", הוא נזכר. "היא שאלה אותי אם אני נמשך אליה. הבנתי שהקשר היה אינטלקטואלי בלבד והחלטתי לחתוך כי לא רציתי לפגוע בה".
לא שמת לב להיעדר המשיכה המינית בכוחות עצמך?
"לא חשבתי במונחים כאלה בכלל. מבחינתי זה היה משהו שיבוא עם הזמן ולקח זמן עד שהבנתי שלא. דיברתי על זה עם חברים ואחד מהם ביקש ממני לדמיין סיטואציה אינטימית עם אישה. נגעלתי ואז נפל לי האסימון".
יצאת מהארון כהומו, לפחות בעיני עצמך?
"לא. גם היום אני לא מגדיר את עצמי כהומו. עובדתית, אני גבר שנמשך גם לגברים וגם לנשים. בלי כותרת, בלי תבנית ובלי הגדרה. ההתייחסות שלי לזה היא עניינית. מדובר במשהו שאני צריך להתמודד איתו".
"זו לא גאווה, גם לא בושה"
לפני כשנתיים, אחרי שראה שלגישה שלו כלפי נטייתו המינית אין מקום בקבוצות קיימות של קהילת הלהט"ב הדתית, פתח שקדי את עמוד הפייסבוק "וידויים של הקהילה המתמודדת", בה חברים נכון להיום קצת יותר מ-1,000 אנשים. "זה הדף עבור אנשים המתמודדים עם משיכה לבני מינם ובוחרים שלא לממש אותה", נכתב בראש העמוד, "כאן תוכלו לשתף ולהציף שאלות או תהיות. לא יפורסמו כאן קולות קנטרניים ומחלישים".
למה החלטת לפתוח את העמוד הזה?
"בעמודים אחרים, כל פעם שאנשים דיברו על טיפול או על רצון לא לממש את המשיכה שלהם, הם זכו לביקורת נוקבת. היו שדרשו למחוק את הפוסטים, לא לתת לזה במה וקטלו את האמירות האלה. הבנתי, ביחד עם חבר, שאנחנו צריכים לתת מקום לקולות האלה".
בקהילה הקטנה שהקים שקדי קיימים כיום מאות פוסטים אנונימיים, שנכתבו על ידי גברים ונשים שבוחרים, כל אחד מסיבותיו, שלא לממש את נטייתם המינית. בין היתר אפשר למצוא סיפורים, אנשים שמחפשים חברים להתמודדות, וידויים על מחשבות מיניות, אהבות נסתרות, פריקת תסכולים, כאב גדול והמון שאלות אנונימיות. המשותף לכולם: הרצון להימנע ממימוש המשיכה החד-מינית.
בחירת שם הקבוצה, כך לדבריו, נובעת מההבנה שלו שהם לא חלק מקהילת הלהט"ב. "אנחנו לא תופסים את עצמנו כלהט"ב. מבחינתי, לא מדובר בגאווה", הוא אומר, "זה כמו שאדם יתגאה בזה שהוא יפה. לא בחרת להיות כזה ולא עשית כלום בשביל זה - נולדת ככה. מהצד השני, בדיוק מאותה סיבה, אין במה להתבייש - לא בחרת בזה, נולדת ככה. זו לא גאווה, אבל זו גם לא בושה. זו התמודדות, להכיר במציאות כפי שהיא. עכשיו השאלה היא מה אתה עושה עם זה".
אין בך חשש שהעמוד עלול להזיק לצעירים שנמצאים במקום מבולבל?
"אם מישהו מאמין שהוא צריך לממש את המשיכה הוא ילך לעמודים של הקהילה הלהט"בית. העמוד שלנו מיועד לאלה שלא מעוניינים לממש את המשיכה שלהם, זו האמירה שלנו. יש מספיק מקומות לדעות אחרות מגוונות, לא אצלנו. פגשתי דרך העמוד המון אנשים שמתמודדים עם מה שאני מתמודד, כולל אנשים מפורסמים בציבור הדתי, בסופו של דבר זה מקום מאוד אישי ופרטי. אני לא אדם שאוהב אמירות על מה אנשים צריכים. אני לא אוהב להשתייך לארגונים וקבוצות. עם כמה שאני יהודי מאמין ושומר מצוות, אני מאמין בחופש הביטוי. אם יש דעות, אני מאמין שהן צריכות להישמע. אדם יחליט לעצמו אחרי ששמע את המגוון, אם הוא רוצה כמובן".
"כמו טיפול בפוביה"
מבחינתו של שקדי, שמגדיר עצמו כיהודי מאמין ושומר מצוות, מימוש המשיכה המינית מעולם לא היה דבר שבא בחשבון. הוא רצה, ועדיין רוצה, להקים בית בישראל עם אישה, אבל הוא לא מוכן להתפשר על הכנות ועל המשיכה כלפיה. "אמרתי לעצמי, אם המימוש לא בא בחשבון, אז מה כן? טיפול פסיכולוגי".
אתה מתכוון לטיפול המרה?
"תקראי לזה טיפול המרה. אף אחד לא אומר על טיפול בדיכאון טיפול 'השמחה', או נותן שם לטיפול בחרדה חברתית. אין כותרות לטיפולים פסיכולוגיים. רק לטיפול הזה יש שם. מבחינתי, רציתי לפתח ולמצוא בתוך עצמי משיכה לנשים. המשיכה שלי לגברים יכולה להישאר מבחינתי, אבל אני רוצה להינשא לאישה ממקום של משיכה ואז הרגשתי ממש גועל מנשים".
למה לא לקבל את עצמך כפי שאתה?
"אני מקבל את עצמי, אבל לא רק את המשיכה, אלא את כל החלקים שבי כמכלול. אני יהודי מאמין ושומר מצוות. לתפיסתי איסור משכב זכר הוא איסור כלל אנושי התקף על כולם, גם על הגויים. בסופו של דבר אני מאמין שהערכים שלנו הם מי שאנחנו ומבחינתי זה האתגר שלי. אם, לדוגמה, יש אדם שמאוד אוהב לאכול בשר, אבל הערכים שלו מביאים אותו להיות טבעוני, הוא חש סיפוק מעצם הוויתור על הבשר, מהימנעות מהדבר שהוא רוצה ואוהב. דווקא הקושי והקונפליקט הופכים אותו מסתם אדם שלא אוכל בשר, לטבעוני".
אתה חש סיפוק מעצם ההימנעות?
"כן, ככה אני תופס את היהדות שלי. אומרים 'לפי הצער השכר'. מידת הקונפליקט שאתה מתגבר עליו מכתיבה את השכר שלך. נכון, זה מקום כואב, של צער ותסכול. לצד הסיפוק יש המון קושי, אני לא אכחיש. היום יש לי קורטוב משיכה לנשים ומבחינתי זה אומר שיש תקווה. כשהייתי בתחילת הדרך לא ידעתי שזה יגיע, מבחינתי הייתי יכול להישאר ככה כל החיים. מה שעזר ועוזר לי זה להישאר בהווה, להכיר בעובדה שאני לא יודע הכל. הקב"ה רוצה שיהיה לי טוב ומה שקורה לי כרגע זה גם כן טוב".
שקדי נכנס לסדרת טיפולים פסיכולוגיים, שכללו מפגשים עם אנשי מקצוע. בנוסף, פנה גם לסדנת "מסע של גבר" – הגרסה הישראלית לסדנאות Brothers Road הבינלאומיות, אליהן מגיעים גברים שנמשכים לגברים ומעוניינים, או שמשפחותיהם מעוניינות, לשנות את נטייתם המינית.
כזכור, ביולי האחרון עברה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק האוסרת על טיפולי המרה, מה שגרר זעם רב בקרב המפלגות החרדיות. בקרוב הנושא צפוי לעלות שוב לדיון בכנסת ובמידה ואכן החוק יעבור, אותם טיפולים וסדנאות ששקדי עבר יחשבו ללא חוקיות. "לא ייתכן כי בשנת 2020 עוד שולחים בני ובנות נוער ואנשים צעירים בכלל, לכל מיני שרלטנים שינסו לשכנע אותם שהם לא הומואים או לסביות", כתב גל אוחובסקי יום לפני אותה הצבעה, "טיפולי המרה זה דבר נורא שאין לו מקום בעולם מתוקן".
זה גם הרגע לציין כי נגד טיפולים מהסוג הזה, כמו גם סדנאות דומות, קיימת ביקורת חריפה ורחבה בקרב ארגונים מקצועיים ברחבי העולם, שקבעו כי קרוב ל-90% מהמשתתפים לא מצליחים להגיע לשינוי בנטייה המינית שלהם ואף מדווחים על נזקים נפשיים ופגיעות.
סיפור אחד כזה, מתוך רבים, הוא של שי ברמסון, היום יו"ר חברותא הומואים דתיים, שעבר טיפול דומה שהוביל אותו לניסיון התאבדות. "טיפולי המרה מהווים כלי למשטור, דיכוי ו"נירמול" חברתי ומיני של להט"בים, דרך הפחתת הקושי והחיכוך של הפרט עם העולם בו הוא חי ואשר הופנם בנפשו", כתב ד"ר שי איתמר אחרי האמירות השערוריתיות של הרב רפי פרץ על טיפולי המרה לפני כשנה וחצי.
גם שקדי מכיר את הביקורות והעדויות הרבות על הטיפולים ועל הסדנה, הוא פשוט לא מסכים איתן. "אני לא מתכוון להתווכח עם חוויה של בן אדם, זה לא משהו שאני יכול או רוצה לעשות", הוא אומר, "אבל דעתי היא אחרת. יש אנשים שמרגישים פגועים מזה וכואב לי הלב עליהם, לא נעים לשמוע. אני גם לא רוצה לדון בשאלה האם הטיפולים עוזרים או לא, כי האמירה שלי היא יותר עקרונית וערכית: לא לממש את המשיכה. כל אחד מתמודד עם זה בדרך שלו, אבל אני לא אמחק חוויה של מישהו שיגיד שהוא נפגע מטיפולים. אי אפשר לשפוט חוויה טראומטית ברמה האובייקטיבית. מה שאחד תופס כאסון, אחר יתפוס כמשהו מאוד משמח".
איך אתה חווית את הטיפול?
"בהתחלה הרגשתי כי המטפל מתעסק בדברים אחרים שלא נוגעים לבעיה שלי. הוא שאל על המשפחה ועל מה אני מרגיש ובגלל שהייתי בדיכאון באותם ימים התחלנו לטפל בזה. זה הכעיס אותי. לא רציתי לטפל בדיכאון, אבל הוא אמר שאני קודם כל צריך שלום עם עצמי בנפשי, כדי שאוכל להיות במקום שיאפשר שינוי משיכה. עם הזמן, הדיכאון פחת ואיתו גם ההתעניינות שלי בגברים".
כשאתה אומר 'ההתעניינות בגברים ירדה', למה אתה מתכוון?
"הייתי מחפש באינטרנט פורנו של גברים וככל שיצאתי מתחושת הדיכאון והערכתי את עצמי יותר, כך ירד הצורך שלי לחפש אחרי זה. אחרי שסיימנו לטפל בחרדות ובאתגרים אחרים, התחלנו לעבוד על הדחייה מנשים".
איך מפסיקים להיגעל מנשים?
"זה טיפול שדומה לטיפול בכל פוביה - טיפול בחשיפה. הייתי צריך לדמיין אינטראקציות עם נשים וכל פעם לבדוק עד איפה אני מסוגל להגיע איתן. לדוגמה, אם מישהי יושבת לידי באוטובוס והיא מוצאת חן בעיני ברמה האנושית, עד איפה אני יכול לתת לזה להתקדם בתוכי. הייתי הולך עם זה בדמיון שבועות. יש לי דמיון מאוד חזק. הייתי מדמיין את עצמי מדבר והיא נוגעת בי קצת. בהתחלה זה היה מביך וניסיתי כל פעם לשבור את הגבולות של עצמי, עד שהגעתי למצב שאין לי בעיה. היא הייתה יכולה לגעת בי ואני אפילו מוכן להיות עירום. זו עדיין לא משיכה, אבל הצלחת להיכנס לסיטואציה. זו הייתה אי-סלידה".
נשמע שהרגלת את עצמך לרעיון של מגע מיני עם אישה, אבל לא מדובר במשיכה.
"הפעם הראשונה שהרגשתי עוררות מינית מדמיון על אישה הייתה שנה וחצי אחרי שהתחלתי את הטיפול וזה היה מטורף מבחינתי. אני לא יכול לתאר את זה, אבל זה צרוב בגוף שלי. זה היה שוק מעורב עם שמחה. לא הצלחתי לשחזר את זה מיידית, אבל זה נתן לי תקווה. חצי שנה מאוחר יותר כבר הרגשתי משיכה מינית למישהי ממשית. עדיין לא הייתי במקום של חתונה, אבל עם הזמן זה התפתח. כך או כך, אני מאמין גדול בכנות ומביא את עצמי כמו שאני לקשר. כל מי שאני יוצא איתה יודעת על המשיכה שלי, הטיפולים וההתמודדות".
והמשיכה לגברים?
"היא קיימת ברקע, זה חלק ממי שאני. יש מי שירצה להגדיר אותי כביסקסואל או הומו, אבל מבחינתי אני בן אדם ויש מכלול שלם של דברים איתם אני חי. לא כל דבר שקורה בי מגדיר אותי".
שקדי נושק בימים אלו לגיל 30 וטוען שהוא כבר בשל להינשא לאישה מתוך מקום של משיכה ואהבה. "אני נפגש עם נשים ברוך השם ומרגיש בשל", הוא אומר, "אני מביא את עצמי כמו שאני והנשים איתן אני יוצא יודעות הכל ומעריכות את מה שאני מספר. כשמביאים כנות לקשר זה משמעותי. הגעתי למקום שאני חושב שאני יכול להקים בית ממקום של משיכה ואהבה".
משי ברמסון, יו"ר ארגון חברותא נמסר:
"אני מאמין בזכותו של כל אדם לממש את האושר שלו, גם אם זה כולל חוסר מימוש של נטייתו המינית. אבל אני גם נגד הונאה. כל השקרים וכל העיוותים, כל ההתייפיפות וכל המכבסות, לא יצליחו לכסות על שקר ההמרה. ה"טיפולים" אינם טיפולים, אלא שיטות בדוקות לשנאה עצמית, דכאון ואובדנות. המטפל צריך לשים את המטופל בראש סדר העדיפויות, לא את ההמרה. אם אדם מעוניין לא לממש את הנטיה, והמטפל שלו רואה שזה גובה ממנו מחירים גבוהים מדי ולא דואג שיבין אותם, ועוד מבטיח לו שינוי או משקר לו בקשר לסיכויי ההצלחה של הטיפול, הרי שזו הונאה. הצעת החוק באה לעצור בדיוק את זה, היא לא באה להתערב בטיפולים אמיתיים של אנשים. וזו לא המלצה שלי, זו המלצה של כל גורמי המקצוע בארץ. תעשיית ההמרה מגלגלת לא מעט כסף, על חשבון הקהילה שלי. את זה צריך להפסיק".
מהאגודה למען הלהט"ב נמסר:
"'טיפולי המרה' אינם טיפולים אלא התעללות נפשית ולעיתים פיזית במסווה של טיפול נפשי. כל גורמי המקצוע המובילים בארץ ובעולם כבר קבעו מזמן שמדובר בפרקטיקה מסוכנת ומניפולציה שנעשית על חשבון ״המטופל״ ומביאה לתופעות קשות של שנאה עצמית, חרדה, דיכאון ואובדנות. קביעת איסור ההתעללות בחוק היא עניין של פיקוח נפגש ודיני נפשות. עמדה זו כבר אומצה בחקיקה בעשרות מדינות שונות ברחבי העולם ונמשיך להיאבק עד לסיום ההתעללות גם בישראל".