יהודה שלזינגר בן ה-22 גדל בירושלים, ובגיל 17 וחצי הוא נטש את הדת, יצא מהארון והחליט לעזוב את העולם אליו הוא גדל, לאחר שהיה נוכח ברצח של שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים ב-2015. במהלך השנים שלזינגר שמר על קשר עם חלק ממשפחתו. שנים אחרי, יש לו מה לומר לשר החינוך הרב רפי פרץ, ועל הנזקים והמצב האובדני שבני הנוער החרדים נאלצים להתמודד גם ככה.
מה חשבת על דבריו של הרב רפי פרץ?
"אין לי יותר מדי מה להגיד חוץ מלהתבייש בשר החינוך שלי, דמות שמהווה סמל לא מתביישת לתמוך בטיפולי המרה, טיפולים שהם התעללות נפשית חמורה, שמובילים והובילו לעשרות מקרי התאבדות. אין ספק שאחרי אמירות כאלה הוא חייב להתפטר".
"ילד דתי בארון היום, גדל לחברה דתית שעוברת תהליך מאד משמעותי וחשוב", שלזינגר מפרט, "ארגונים ואנשים רבים שמקדמים שיח רחב בין להט"ב לדת, סטרייטים דתיים שמגיעים למצעד הגאווה בירושלים וכנס ראשון מסוגו שעוסק ביחס הדת ללהט"בים מטעם מועצת גוש עציון הדתית. כל זה כן נותן תקווה ואור לכל אותם נערים בארון. אבל אז בא רפי פרץ, ובאמירה אחת קשה מחזיר את כל השיח 20 שנה אחורה, הוא למעשה בא לאותו ילד ואומר לו 'כן, מבחינתי מה שיש לך זו הפרעה, וצריך לשנות אותה, בכל דרך'".
"ילד דתי או חרדי שהוא להט"ב, הוא כבר במצב נפשי לא טוב. ואז בא שר החינוך שמייצג את הציבור שלך, ואומר שהוא מסיר כל אחריות לנזק הנפשי שיש לך שאפשר 'לתקן את הפגם שלך. את הטעות שלך', ואומר שהוא עשה דבר כזה. זה לא פחות ממטורף בעיניי בכל סטנדרט אפשרי, ואני חושב שילד ששומע דבר כזה ורואה ריאיון כזה, חוזר אחורה 200 שנה. כילד חרדי יש המון מחשבות איך לא להמשיך הלאה. אתה מרגיש שאין לך מקום בעולם הזה ונולדת בטעות, קל וחומר כשאומרים לך דבר כזה. בגיל 12-3 היו לי מחשבות כאלה גם, אבל התגברתי עליהם מאוד מהר".
לראות ילדה נרצחת מול העיניים
שלזינגר יצא מהארון בגיל 17.5, מיד אחרי הרצח של שירה בנקי. "הייתי נוכח ברצח והוא השפיע ועדיין משפיע עליי מאוד", הוא נזכר, "הבנתי שכשילדה נרצחת לידך, רק כי צעדה ברחובות עיר מולדתה בגאווה, אין מקום להשאר בארון. ראיתי מלא אנשים רצים לידי והרגשתי דחיפה בכתף. מאז יש לי בלאק-אאוט. אני רק יודע שזה קרה מטר וחצי ממני. רוב האירוע הזה הוא בהדחקה, למרות שזה האירוע שהוציא אותי מהארון. יש לי טראומה".
איך זה להיות ילד חרדי, שיודע שהוא נמשך לגברים, ועדיין להישאר בארון?
"הדחקה, הדחקה ושוב הדחקה. בחברה החרדית של לפני 7-8 שנים היה אפס שיח על זה, הרגשתי שהנטייה היא דבר שאסחוב איתי לכל החיים עמוק בבטן. עצם העובדה שאתה נולדת לתוך חברה שתקבל אותך, אז זה היה לי נורא קשה. אתה מרגיש שנולדת עם פגם, שאתה דפוק. אתה צריך להדחיק את זה כמה שיותר ולא לדבר על זה, כי זה נחשב למאוד רע ולא רלוונטי. עד גיל 14 פשוט התעלמתי מזה".
"וקורים דברים בישיבות, יש שם סקס", הוא מוסיף, "אבל זה אולי הסוד הכי גדול בכל החברה החרדית. אבל במקרה הזה, זה משהו שהוא ידוע, אבל לי זה נודע אחר כך ולא הייתי מעורב בזה. כילד חרדי זה היה כל כך מודחק אצלי, שלא האמנתי שאעשה דבר כזה. היו משתיקים את זה, והומו זו הקללה הכי גדולה בישיבות".
נשארת בקשר עם מישהו מהחברה החרדית?
"כן, אני בקשר טוב מאד עם אח שלי, ובקשר עם לא מעט חברים חרדיים. כשאתה לא מסתכל על המקרו של החברה, אלא פר בן אדם, אתה מבין שהחברה החרדית במצב שונה לחלוטין. אבא שלי זרק אותי מהבית על רקע הדת, אני לא יודע אם הוא יודע שאני הומו, אבל בטח אם יקרא את הראיון הזה, הוא יידע. אני בקשר עם אח שלי, הוא מקבל אותי ואת האקס שלי. הוא אנטי להט"בי בצורה מובהקת, אבל הוא עושה הפרדה כמו שאני עושה הפרדה. אני בקשר עם אמא שלי ועם אחות שלי, עם אבא שלי פחות".
רצית להתחתן עם אישה למרות הכל, מה השתנה?
"כחרדי זה לא שרציתי להתחתן עם אישה, פשוט לא הייתה אופציה אחרת. הנטייה לא הרגישה רלוונטית והמובן מאליו היה לסבול כל החיים ולהינשא לאישה, כי ככה כולם עושים".
"הטריגר ליציאה שלי מהארון, כאמור, היה רצח שירה בנקי. אני זוכר שמיד אחרי הרצח הגעתי לבית הפתוח הירושלמי, הייתי עדיין בארון, זכיתי לגלות קהילה תומכת ומדהימה, מהר מאד הבנתי שלכאן אני שייך ויצאתי לאט לאט בפני הסביבה".
אתה יודע על עוד חברים שלך מהעבר שיצאו מהארון?
"כן, והרבה מאוד מהם, החברה הלהט"בית של 2019 כוללת הרבה מאד להט"בים דתיים, ואני גאה בכל אחת ואחד מהם".
איך אתה רואה את המסורת ואת היהדות היום?
"אני יהודי תרבותי, שרואה את היהדות כתרבות שאני משתייך אלייה, מהחגים ועד המשפחתיות, יש דברים יפים ביהדות ואני לא רוצה ולא צריך לוותר עליהם".
חשוב לך שיהיו סממנים יהודים בבית שלך?
"הילדים שלי יידעו שהם יהודים, הם יידעו על שבת ועל חגים. הילדים האלה גם יגדלו להכיר ולקבל כל אחת ואחד ששונים מהם, מוסלמי, נוצרי, אתיופי, חרדי, כל אחד".
הוא מסכם בפנייה לכל נער להט״בי חרדי/דתי שקורא את הכתבה, "אני מבין את הפחד, החשש, ההרגשה המתסכלת של 'למה דווקא אני', מצבים לא קלים של דיכאון וחרדות. אני יכול להגיד לכם שבשבילי להיות חלק מהקהילה זה דרך ומסע מדהים בתוך חברה תומכת, אתם באמת לא לבד, יש עשרות ארגונים וקבוצות שמציעים עזרה, אל תתביישו לבקש".
כך עולם הדיגיטל סייע להוציא את הגאווה החרדית מהארון
קבוצות פייסבוק סודיות, דוגמת "דתיים למרות הכל" המונה למעלה מ-800 חברים (כ-10% חרדים), הסירו את המסכות ויצרו, לראשונה, קהילה באונליין של אנשים אמיתיים, קבוצת השווים. למעלה מ-2,000 להט״בים חרדים פנו בשנים האחרונות לארגון הו״ד לקבלת סיוע, יותר ממחציתם נשואים ורובם בני 40 ומעלה. יותר מ-10% מתוכם ניסו טיפולי המרה. רוב הפונים עשו זאת באמצעים דיגיטליים. 12 אחוז מהפניות גם טופלו "נטו דיגיטלית".
"הפורומים והצ'אטים פתחו את השער ואפשרו ללהט"בים חרדים לשתף ולקבל תמיכה תוך שמירה על פרטיותם ומבלי להזדהות", מספר איתי צמיר, אסטרטג דיגיטל, יועץ לחברות ומרצה לתארים שניים, "בהמשך התפתחו גם מפגשים פיזיים של חלק קטן מחברי הפורומים והצ'אטים, שאפשרו למשתתפיהן גם ליצור היכרויות ואפילו קשרים אינטימיים".
"השלב הבא באבולוציה של הנושא היה קבוצות הפייסבוק הסודיות, בהן רמת החשיפה גבוהה יותר (שם, פנים)", הוא מוסיף, "הקבוצות הללו שימשו הם כקבוצות תמיכה והן כזירת היכרויות, ובעיקר שמו את הנושא על סדר היום ונתנו לו לגיטימציה".
>> "לרגע לא מתחרט שבחרתי להיות שחקן פורנו"
>> 20 המפורסמים שיצאו מהארון ב-2019 (עד כה)
>> פינת ליטוף: למי מהכוכבים הייתם עושים טובה?
>> חשיפה: המעסה המתחזה מרמת גן שאונס את הלקוחות
"הלגיטימציה פתחה פתח ליותר העזה, הן במרחב הפיזי (היכרויות דיסקרטיות פנים אל פנים, דבר שקודם לכן קשה היה להעלות על הדעת), ובעיקר במרחב הדיגיטלי", מסכם צמיר, "אם בקרב הקהל הכללי 40% מההיכרויות מתחילות דרך הרשת, בקרב הלהט"בים החרדים המספרים משמעותיים בהרבה - אפליקציות דייטינג דוגמת גריינדר, הן הכלים העיקריים באמצעותם להט"בים חרדים יכולים היום להיפגש ולהכיר".