>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

דנה אינטרנשיונל (צילום: ראובן שניידר )
חוגגים את הסיפורים החיוביים בקהילה הטרנסג'נדרית | צילום: ראובן שניידר
לפני שאספר לכם ולכן את החוויות האישיות שלי ממשמעותו של יום הנראות הטרנסג'נדרי אתחיל בהסבר קצר אודותיו: יום הנראות הטרנסג'נדרי, החל כל שנה ב-31.3, הינו יום שמטרתו לתת מענה לצורך שלנו, כאנשים ונשים טרנסג'נדרים, לחגוג את הצדדים החיוביים בזהות ובקהילה שלנו. זאת, להבדיל מיום הזיכרון הטרנסג'נדרי, שחל כל שנה ב-20 בנובמבר, ומהווה יום אבל לזכר חברי וחברות הקהילה שנרצחו בשל זהותם. יום זה הינו יוזמה של רייצ'ל קרנדן, מנהלת ארגון "טרנסג'נדר מישיגן", וצבר תאוצה דרך פייסבוק ב-2009.

יום זה מחפש בעצם להביע את השאיפה שלנו כקהילה וכיחידים להיות חלק מהמודעות החברתית, הן כדי לשפר את איכות חיינו מול החברה וממסדיה, כלומר ליצור הבנה וקבלה של החברה והגופים הממשלתיים כלפי חברי וחברות הקהילה הטרנסג'נדרית, והן כדי לתת פתיחות מחשבה מגדרית, כלומר לאפשר ביטוי גבוה ככל האפשר של עצמנו ולחשוף את הא\נשים סביבנו לאפשרות כי ישנה גם דרך אחרת לראות ולתפוס את המונח העדיין-נורמטיבי "מגדר".

ולמה חשוב שיהיה יום מיוחד שייצג ויביע את כל המילים היפות הללו פעם בשנה? כדי לפתוח מחדש את השיח סביב נושא המגדר בחברה שלנו אחת לשנה, ובכל פעם מחדש לבחון לאן התקדמנו, כיצד השתפרנו ומה נוכל לעשות בהמשך. כל זאת כדי שאנחנו, כקהילה, נבין לאן עוד נרצה להתקדם כלפי פנים וכלפי חוץ ושאנחנו כחברה נלמד ונפנים טוב יותר את השיעורים החשובים שיום זה מייצג.

אז לאן התקדמנו?

מהזווית שלי, אני יכול להגיד שהקהילה הטרנסג'נדרית בארץ התקדמה מאוד בחמש השנים בהן אני מגדיר את עצמי כחלק ממנה. בתחילה, להיות טרנסג'נדר נראה היה לי כאילו זה דבר אחד ברור ומוגדר, הנכנס למספר הגדרות תבניתיות הנמצאות על הקשת הטרנסג'נדרית. עם הזמן, נתקלתי ביותר ויותר טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות הנמצאות על הקשת, אך אינם בהכרח נכנסים לתבנית ספציפית. אני מאוד גאה לראות בקהילה שלי חברים וחברות המקבלים אלינו גם כאלה שבחירותיהם באשר לביטוי האישי-מגדרי שלהם נראה לנו לא תואם את הנוף הטבעי שלנו. אכן, ישנה עוד דרך ארוכה עד שנגיע למיצוי הקבלה בתוך הקהילה עצמה, אך אני רואה בבירור את הדרך בה הקהילה צועדת לשם ומקווה שנמשיך לדהור בדרך זו.

צ'אז בונו (צילום: David McNew, GettyImages IL)
צ'אז בונו, אחד הפעילים הטרנסג'נדרים המובילים בעולם | צילום: David McNew, GettyImages IL

כחברה, אני רואה מודעות שרק עולה ועולה לקהילה הטרנסג'נדרית, בין אם בתוך הקהילה הלהט"בית ובין אם בחברה הסטרייטית. א\נשים המכירים ומכבדים את המונח "טרנסג'נדר" יותר ויותר בהם נתקלתי בתוך הקהילה: מקומות כמו "הבית הפתוח" ואירועים שונים במרכז הארץ, אך גם בחברה הסטרייטית כמו בגרעין הנח"ל שבו התנדבתי עד לפני חצי שנה או מקום העבודה הנוכחי שלי. בעיני, תפקידו העיקרי של יום הנראות הטרנסג'נדרי בתוך כל זה, הוא ליצור את הדיון הפורה שיבטל בסופו של דבר את הצורך של החברה ללמוד ולהבין מהם מגדר וטרנסג'נדריות דרך הטלוויזיה והמדיה הכתובה, ולהפוך את הנראות שלנו לדבר טריוויאלי ולגיטימי לחברה כך שלא נצטרך להסביר את עצמנו ואת מהותנו.  

חשיבות היום בשביל טרנסג'נדרס כמוני

אבל בואו נשים את הקלפים על השולחן: זה נכון שהנראות הטרנסג'נדרית הולכת וגוברת וקיימת מודעות ויחס מכבד במספר מקומות כלפי טרנסג'נדרס, אך לעיתים ישנם חסמים שונים התוקעים לנו כל פעם מחדש את האפשרויות להתבטא, להיראות ולהביע את זהותנו הטרנסג'נדרית. אני מתכוון לעובדה שאני כיום חי בין חברים וקולגות בעבודה המקבלים אותי כפי שאני, אך לעומתם קיימים בסביבתי הרבה מאוד חסמים המונעים ממני לבטא את עצמי ולעבור שינוי נפשי ופיזי כטרנסג'נדר.

לפני שאפרט מהם החסמים הללו, חשוב לי לציין שדרך הביטוי האישית שלי - אותם תהליכים נפשיים ופיזיים, וכמו גם החסמים - אינם אישיים לי. לכל טרנסג'נדר וטרנסג'נדרית ישנן דרכי הביטוי שלהן את היותם טרנסג'נדרס ואת החסמים שלהם. אני דוגמא אחת המידה על רבים אחרים, אך לא על הכלל.

החסם הראשון, ולדעתי החזק מכולם, הינו המשפחה והחברים הקרובים. כיום, בשל העובדה כי טרנסג'נדריות אינה דבר לגיטימי ונורמטיבי בחברה שלנו, המשפחה והחברים הקרובים לעיתים מתקשים לקבל את הזהות הטרנסג'נדרית של מי מהסובבים אותם, ובשל כך מערימים קשיים רבים על אותו טרנסג'נדר או אותה טרנסג'נדרית. קשים אלו יכולים להתבטא באלימות פיזית או מילולית, אך במקרים אחרים גם בנידוי וריחוק מהמשפחה או ממעגל החברים עד כדי ניתוק קשר מוחלט. תגובות אלו משאירות אדם לעבור לבד תהליך נפשי ארוך של קבלה עצמית, ולעיתים גם תהליך פיזי הכולל ניתוחים והחלמה, שינויים הורמונליים והוצאות כלכליות גדולות ללא עזרה ממי שהיו הקרובים אליו ביותר לפני היציאה מהארון.

חסם נוסף שבני ובנות הקהילה הטרנסג'נדרית נחשפים אליו, הוא חוסר הקבלה של הסובבים שאינם קרובים לאותו אדם. אלה יכולים להיות חברים או מנהלות בעבודה, נותני שירות כגון פקידים ממשלתיים, מוכרים בחנויות, או כל אותם אמונים על הטיפול הרפואי של אותו אדם כגון רופאים ומטפלות בריאות הנפש.

במקרים רבים, התגובות הניתנות לטרנסג'נדרס לא תמיד מכבדות ובכך בעצם יוצרות חיי יומיום מתסכלים בשל הקושי הרב לקבל מענה לצרכים בסיסיים שונים הדרושים כדי לנהל את חיינו בשקט. שירותים אלו כוללים טיפול רפואי, הן הקשור לתהליך הפיזי אך לא בהכרח, ניהול חשבון בנק או שגרת יום עבודה מבלי להתמודד עם הערות פוגעניות או חשש מפיטורים בשל היותי חבר בקהילה הטרנסג'נדרית.

אז עד כמה שהחברה כיום פתוחה מבעבר לקבל טרנסג'נדרס, יש לנו עוד דרך ארוכה כדי להגיע לחיים שלווים מול הסביבה שלנו. יום הנראות הטרנסג'נדרי חשוב מאד במיוחד עבור מטרה זו. יום נראות שמח!