כל העניין קשור למין
לפני הכל, כדאי להפריד בין מיניות, כלומר סקס ומשיכה מינית, לבין מגדר, כלומר ההגדרה איתה אדם בוחר, או שבחרו לו, להזדהות, בין אלו הגדרות בינאריות של גבר-אישה או א-בינאריות למיניהן. בשפה הרפואית קוראים לחוויה שעוברות חלק מהטרנסיות "דיספוריה מגדרית", כלומר תחושת אי-התאמה מהותית ועמוקה בין הגוף אליו נולדו, ובין המגדר אליו משתייכות. דיספוריה מגדרית מובילה במרבית המקרים לחרדה, דיכאון, בדידות, חוסר ביטחון והרבה בעיות אחרות. מעבר לא קשור למין, אלא ליכולת להיות מי שאת.
השינויים של הטיפול ההורמונלי הם מינוריים
בסדר, אולי טרנסיות לא עוברות משטוחה לשופעת רק בגלל ההורמונים, אבל השינויים שמחולל הטיפול ההורמונלי אינם מינוריים. הטיפול משלב נוגדי טסטוסטרון החוסמים את ההורמון הגברי, ואסטרדיול, ההורמון הנשי. השילוב של שניהם יכול להוביל לשינויים מינוריים כמו שינוי מרקם השיער או העור, אבל גם לכאלה גדולים יותר כמו חלוקה שונה של השומן בגוף והתפתחות שדיים.
המעבר מסתיים בניתוח
ממש לא. ניתוח תחתון, הגדלת חזה, נישוי פנים או הליכים קוסמטיים אחרים, כל אלה הן בחירה אישית של כל אחת ואחת. יש הרבה מאוד שיקולים, חלקם העדפה אישית וחלקם אכן שיקולים כבדי משקל. לא מעט טרנסיות בוחרות שלא לעבור ניתוח תחתון, והרבה אחרות שכן. וכמובן שבדרך להחלטה הזו יש הרבה מאוד שלבים. חשוב לכבד את הפרטיות ולא לשאול ישירות על איברי המין של הבחורה שמולכן, ואם נושא הטרנסיות עולה בשיחה, זה לא אומר שזו הזמנה פתוחה לדבר על איברי מין.
הדחף המיני נשאר זהה
זוכרים איך בגיל ההתבגרות נדמה שהדחף המיני יוצא מכלל שליטה ומתנדנד בין קצוות, עולה ויורד, או בקצרה פשוט לא צפוי. תארו לכם את הטיפול ההורמונלי, בשנים הראשונות, כסוג של גיל התבגרות שני. חלק מהטרנסיות לא חוות מעבר לתנודות הרגילות בדחף המיני, חלק מדווחות על ירידה חדה בחשק המיני, ואחריה עליה חדה, ואז איזושהי התייצבות. בכל מקרה, השינויים בשנים הראשונות מורגשים יותר בהשוואה לתקופה של לפני הטיפול ההורמונלי.
מיניות נשארת קבועה
הליך המעבר משנה לא רק את המערך ההורמונלי, את הליבידו, ואת התנודות ההורמונליות. התהליך משנה גם את היחס אל הגוף עצמו, ובמידה מסוימת, גם אל הסביבה. מיניות של נשים טרנסיות עשויה להשתנות, ואצל גברים טרנסג’נדרים אפילו יותר. מיניות היא ספקטרום שמתרחב ככל שאנחנו מעמיקות לחקור את עצמנו.
כל הטרנסיות עובדות בזנות
זה נכון שבקהילה הטרנסית אחוז הנשים העובדות בתעשיית המין גבוה בהרבה מכל פלח אוכלוסייה אחר, זה קשור למה שקוראים לו מעגל הזנות. רבות נדחקות מחוץ לשוק העבודה, בעיקר בשל דעות קדומות ואפליה על רקע מגדרי, ומתקשות למצוא פרנסה או להשתלב במסגרות שרובן ככולן מתאימות לסיסג’נדרים. האמת היא שטרנסיות נמצאות בכל תחומי התעשייה, מהמקצועות היצירתיים, תקשורת, הייטק או כל דבר אחר, ככה זה מרגע שמתגברים על טרנספוביה, האפשרויות נפתחות ולכל אחת יש את המסלול שלה.
איברי המין נותרים זהים
בגדול, אפשר להגיד שהפין די נשאר פין, אבל החשיפה הארוכה לרמות גבוהות של אסטרוגן מחוללת באיבר שינויים, ביניהם זקפות קצרות יותר וקשיחות פחות, וירידה בגודל האשכים, וכמו כן בגודל הפין. השינויים משתנים מאישה לאישה אך ניתן להגיד בוודאות שגם החלק הזה משתנה עם הטיפול ההורמונלי.
נשים טרנסיות יוצאות רק עם גברים סיסג’נדרים
מיניות היא ספקטרום, ושינויים הורמונלים בצד, כל אחת מתחילה את דרכה הרבה לפני הטיפול ההורמונלי עם העדפות משלה, פולי סטרייטית לסבית ספיוסקסואלית או כל דבר שתעלו על דעתכם. זה לא נדיר שטרנסיות יוצאות גם עם טרנסיות עם אנשים על הרצף המגדרי.
מותר לספר
אז זהו, שלא ממש. גם אם מישהי מדברת אתכם בפיחות על הסטטוס המגדרי שלה, זה לא אומר בהכרח שהרשות בידכם להפיץ הלאה את הידיעה. בקהילה הטרנסית, היכולת לעבור כסיסג’נדר היא עניין מורכב, והוצאה מהארון, בייחוד של טרנסיות בתחילת התהליך, עשויה לפגוע בביטחון העצמי ולהוביל לתוצאות שליליות. אם העניין לא ברור, עדיף פשוט לשאול.
החברה לעולם לא תקבל נשים טרנסיות
לשמחתנו, הלך הרוח משתנה מהר, ונשים טרנסיות מקבלות ייצוג הולך ומתרחב בתרבות. ברור שזה יותר קשה, ושטרנספוביה היא דבר די נפוץ, אבל כפי שחלקים רבים אחרים בקהילה הגאה כבר עברו התאקלמות כמעט מלאה במיינסטרים, אין סיבה לא לצפות שתהליך דומה יקרה עם הקהילה הטרנסית. תשאלו נשים טרנסיות רבות שיוכלו להגיד לכם שיש להם חיים מלאים ומאושרים, עם חברים ומשפחה ומאהבים שמתייחסים אליהן בכל הכבוד המתאים לנשים הנפלאות שהן.