>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מחקר שהתפרסם בז'ורנל לפסיכולוגיה משפחתית ( Journal of Family Psychology) מצביע על כך שקיים פער משמעותי בין הרצון של הומואים להפוך להיות הורה ובין הערכת הסיכוי כי הדבר באמת יקרה.
פער בין הרצון להיות הורים למציאות הקשה
את המחקר ערך ד"ר גבע שנקמן, פסיכולוג קליני מומחה, המטפל בתל-השומר ובקליניקה פרטית ומרצה מן החוץ במכללה האקדמית ת"א-יפו. במסגרת המחקר דגם ד"ר שנקמן 183 גברים ישראלים הומואים מכל הארץ. המחקר נערך כחלק ממחקר רחב יותר של החוקר, שכלל מספר קבוצות דגימה נוספות של האוכלוסייה ההומו-לסבית.
במחקר הנוכחי נתבקשו המשתתפים למלא שאלונים שבחנו את מידת רצונם לזוגיות, מידת רצונם להפוך להיות אבות והערכה שלהם את מידת הסיכוי כי אכן יהיו אבות. עוד מולאו שאלונים באשר לסימפטומים מדווחים של דיכאון, שביעות רצון מהחיים, ושכיחות הופעת רגשות חיוביים ושליליים בשבוע האחרון. בנוסף לאלה מולאו גם שאלונים הבודקים קבלה וחשיפה עצמית של הנטייה המינית.
על פי החוקר, פער זה מוסבר בין השאר ע"י האקלים החברתי-פסיכולוגי הייחודי של החברה הישראלית, שמצד אחד מאוד מאדירה הורות ומחנכת לשאיפה להורות, אך מצד שני מערימה קשיים כאשר מדובר בהורות חד-מינית. ההפנמה של שתי מגמות אלה בקרב הומוסקסואלים באה לידי ביטוי בפער שבין הרצון הגבוה מאוד להיות הורים (אחוזים גבוהים יותר מאשר בארה"ב לדוגמא), ובין הערכת סיכוי נמוכה בקרב הומוסקסואלים שאכן יהפכו להיות הורים.
ממצאים מעניינים נוספים שעלו מהמחקר, מראים כי ככל שפער זה גדול יותר, כך מדווחים יותר סימפטומים דיכאוניים ורגשות שליליים, ופחות רגשות חיוביים ושביעות רצון מהחיים. כלומר, ייתכן והרווחה הפסיכולוגית של הומוסקסואלים ישראלים מאותגרת בשל האקלים החברתי-תרבותי, ויש לתת לכך את הדעת.
גורם נוסף לדיכאון בקרב האוכלוסייה ההומוסקסואלית
הקישור שנעשה במחקר בין הפער המדובר ובין דיכאון ופחות רווחה סובייקטיבית הינו ממצא שלא דווח עד כה בספרות בקרב הומוסקסואלים, ומצביע על גורם סיכון נוסף לדיכאון בקרב אוכלוסייה הפגיעה גם כך לדיכאון בשל הפליה חברתית, הומופוביה ועמדות הטרוסקסיסטיות. המאמר מסמן קשר מובהק בין קיומו של הפער ובין רמות גבוהות יותר של דיכאון ורגשות שליליים, כמו גם רמות נמוכות יותר של שביעות רצון מהחיים ורגשות חיוביים.
אותו פער נמצא גם בנוגע לזוגיות הומוסקסואלית: גברים הומוסקסואלים ישראליים מדווחים על רצון גבוה להיות בזוגיות לצד הערכת סיכוי נמוכה יחסית לכך שהדבר באמת יתרחש. גם כאן ההסבר המרכזי מתייחס לחברה הישראלית שמצד אחד מחזקת מאוד כניסה לזוגיות ואף נחשבת כמתקדמת מבחינה משפטית באשר לזכויות של זוגות חד מיניים, ועם זאת, עדיין אינה מאפשרת נישואים חד-מיניים בארץ, וברמת התקשורתית קיים ייצוג נמוך יחסית של זוגיות חד מינית ממושכת, עקבית ונפוצה
"אחת המסקנות היישומיות מהמחקר היא כי על מטפלים שעובדים עם הומוסקסואלים להבין את משמעות הפער שבין הרצון לזוגיות או הורות ובין הערכת סיכוי נמוכה להתגשמות רצונות אלה. כמו כן, יש להמשיך ולהעמיק יותר באשר לקשר שבין האקלים החברתי הישראלי והרווחה הפסיכולוגית של קבוצות מיעוט", מסר ד"ר שנקמן.
ראוי לציין, כי ישנן מגבלות מתודולוגיות שיש לקחת בחשבון במחקר הנוכחי, שנוגעות בייצוגיות המדגם, ובכך שלא ניתן לדבר על סיבתיות במחקר שהוא מתאמי. בנוסף, המחקר הנוכחי לא בחן אוכלוסייה לסבית. על פי החוקר, מחקרי המשך בהחלט יעשו זאת.
מחקרים קודמים של ד"ר שנקמן בקרב הקהילה ההומוסקסואלית אשר פורסמו או עתידים להתפרסם בקרוב בז'ורנאלים בין-לאומיים עוסקים בדיכאון בקרב נוער הומו-לסבי ביחס לנוער הטרוסקסואלי, במיפוי תרחישי עולם עוין שמעסיקים נוער הומו-לסבי ביחס לנוער הטרוסקסואלי, ובהבדלים במדדי אושר ומשמעות חיים כפונקציה של זוגיות והורות בקרב גברים הומוסקסואלים.