הסיפור של תום
תום היא אמא בת 31 שגרה בעיר גדולה בשפלה, לקראת לימודים במכינה. תום גדלה בחסידות סגורה במאה שערים בירושלים. אביה, שהבין את הנטיות המיניות שלה, הוציא אותה מכל מסגרת חינוכית כדי שלא תכיר בנות. בשנים האחרונות היא יצאה מהארון ויצאה לשאלה תוך שהיא מנהלת מאבקים משפטיים לשמירת ילדיה והגנה על החופש שלה. היא חושבת שהקושי הגדול ביותר ביציאה הכפולה הוא הקושי הכלכלי ולא מבינה למה המדינה לא מסייעת לה לרכוש השכלה כמו שהיא מסייעת לחרדים. אה, וגם, היא חושבת שהמשפחה שלה היא מדהימה ותומכת.
איך גילית שאת לסבית?
"כשהייתי נערה לא ידעתי שאני לסבית או הומואית, ידעתי שאני מתאהבת בנשים. בין הגילאים 14 ל-16 היה לי רומן עם נערה אחרת מהקהילה, עד שהופרדנו. בקשר איתה הבנתי שאני רוצה להתחתן עם אישה".
איך קיבלו את זה בבית?
"בהתחלה המשפחה שלי לא הבינה למה אנחנו מבלות כל כך הרבה ביחד. המשפחה אפילו צוחקת עליי, שרה לי שירים ועושה לי פרצופים".
ומתי מבינים שזה יותר מדי?
"כשההורים שלה התחילו לעשות בלגן. לקחו אותה למטפלת שהסבירה לה שאני חולה ושאם היא תמשיך להיות חברה שלי גם היא תהיה חולה".
ומה המשפחה שלך עשתה עם זה?
"המשפחה שלי חמה ואוהבת, אבל הם גם שבויים בעולם החרדי. אסרו עליי להביא בנות הביתה. אבא לא רצה להכניס אותי לתיכון אחר כי הוא לא רצה שאכיר בנות אחרות. הוא לקח אותי לעבוד איתו מגיל 16 כדי לשלוט עליי".
ואז את מתחתנת.
"מחתנים אותי בגיל 17, בגיל 18 אני אמא. ניסיתי מאוד להיות סטרייטית. כשהייתי כבר בבית משלי קניתי מחשב, נכנסתי לגוגל, התחלתי לעשות חיפושים. החלטתי לצאת, לפעול, לערב אנשים שיעזרו לי בבתי משפט".
ומי עוזר לך בצעדים הראשונים בחוץ?
"האינטרנט. אחרי שכבר יצאתי נעזרתי גם בה.ל.ל - האגודה ליוצאים לשאלה. ה.ל.ל עזרו לי כל כך הרבה: פעילויות לילדים, מפגשים להורים, לימודים, כלכלה. יש להם מענה כל כך רחב. הכל בהתנדבות. הצמידו לי מלווה, הם מצמידים לכל יוצאת מלווה, גם מלווה רגשית, גם מרחב בטוח, זה קריטי".
מה האתגר הגדול ביותר של היוצאים מהארון הכפול?
"כל אחת חווה את הקשיים שלה. הקושי הכי גדול שלי הוא הקושי הכלכלי. מרגישים את זה בעיקר מול המוסדות האקדמאיים שלא מעניקים ליוצאים לשאלה את ההקלות שחרדים מקבלים. אני מדברת על מכינות יקרות, השלמת בגרויות, זה מקשה עלינו מאוד. שנים לא התראיינתי על אף בקשות רבות. היום נמאס לי, היום אני מבינה שאני צריכה לצרוח".
הסיפור של תומו
תומר בן ה-35 גר בתל אביב ועובד בתיירות. הוא גדל כנער חרדי בשכונה קשה באשדוד ובישיבות בירושלים בשנות ה-90, ומתעקש שנקרא לו 'תומו', הֶלְחֵם של תומר והומו. גם תומו לא ידע שהוא הומו, או בכלל הבין מה זה אומר, עד שנכנס, די במקרה, לבר גייז בתל אביב אחרי שכבר יצא לשאלה. הוא חושב שהוא מעריך את החופש שיש לו היום יותר מהגיי הממוצע ומתנדב היום עם יוצאים לשאלה, חלקם גייז חלקם לא. "מראה להם שיש חיים אחרי המוות", לדבריו.
תומו חושב שלצאת לשאלה זה כמו להגר למדינה אחרת, כמו מאפריקה ליפן, ומציע לכם לקחת את החוזרים לשאלה לבירה ואם לא זה, אז לפחות לצאת לשתות עם קשיש להט"ב.
איך גילית שאתה הומו?
"היה איזה בחור שהיו לי איתו כמה מפגשים, הוא הציע לי ללכת לבר 'של אנשים כמונו'. נכנסתי למקום והלסת שלי צנחה. פתאום אתה מבין 'מה? זה לא רק אני!'. זה היה הדבר הכי מסעיר שקרה לי, סצנה מסרט הוליוודי".
איך זה שאתה שנים מתנסה מינית עם גברים, אבל צריך להיכנס לבר של גייז כדי להבין שאתה הומו?
"זה פשוט! כשאין לך שם למושג הוא לא קיים".
תומו, שמגדיר את עצמו היום כ'הומו תל אביבי שטורף את העולם הזה עם קעקועים, חדר כושר וחיי לילה', מסביר: "בחברה החרדית, אין חינוך מיני או חינוך משפחתי בגילאי תיכון, זה קורה רק אחרי החתונה. יש לך אפס ידע בהכל. יודע מה? ידע של מינוס. גם לא היה אינטרנט, גם טלוויזיה לא הייתה בבית. אין שום דבר ללמוד ממנו".
אבל אחרי שנים של התנסויות כאלה הייתי מצפה שתפנה בשאלה תמימה להורים, לסגל בישיבה, לחברים, איך אפשר שלא לדבר על זה כל השנים האלה?
"וואו, אסור, פשוט אסור. אסור לדבר על מין. זה טאבו עצום. אי אפשר לדבר עם הורים או מורים".
אבל איך יודעים שזה לא בסדר אם אף פעם לא מדברים על זה?
"זה מחלחל, תפסו אותי פעם בכיתה ז', בהתנסות בוסרית כזו, שלא בהכרח שונה מהתנסות של נערים חילוניים בגילאים האלה, מבינים שזה לא בסדר".
בטוח היום, בעידן הסמארטפון, נער חרדי לא היה צריך להיכנס לבר של גייז כדי להבין שהוא הומו.
"נכון, פעם היו חומות אמיתיות, חומות גבוהות ובצורות של אמת בין המגזר החרדתי לחילוני, היום החומות האלו שקופות. תראה, ילדים חרדים שיוצאים היום מהישיבה, אין להם את הפער שלי היה. לרובם יש מחשב בכף היד".
באיזו מידה הנטייה המינית שלך השפיעה על היציאה שלך לשאלה?
"לא יצאתי מהעולם החרדי כי הייתי הומו, ממש לא. לא ידעתי מה זה אומר. האופי שלי מרדן, שואל שאלות, הוא זה שהוציא אותי".
מה החלק הכי קשה ביציאה מהארון ויציאה לשאלה?
"היציאה מהעולם החרדי היא משבר עצום: גדלת על ערכים מסוימים, גדלת על אמונה מסוימת. סולם הערכים שלך מתמוטט לחלוטין. לעיתים קרובות אתה נשאר עם הגרעין של הקרבה הראשונה ולעיתים גם הוא לא קיים. אתה לבד בעולם, אתה לא דובר את אותה שפה, אתה צריך ללמוד את הכל מחדש".
מה המסר שלך לחברה הישראלית בנוגע ליוצאים לשאלה?
"הייתי רוצה מאוד שאנשים יחבקו את היוצאים. זה כל כך חסר להם לפעמים. כשאנחנו יוצאים מהעולם הזה, אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו גם מתביישים לשאול. תנו יד. חבקו את היוצאים, קחו אותם לבירה. קחו יוצא לבירה".
ומה המסר שלך לקהילה הלהט"בית.
"יש לי מסר שלא קשור לחרדים. אני רוצה לספר על 'מעבר לקשת', פרויקט התנדבותי מטעם המרכז הגאה בתל אביב במסגרתו צעירים להט"בים מתנדבים עם קשישים להט"בים. בזכות הפרויקט הזה זכיתי להכיר את סוניה, קשישה טרנסית מדהימה, מהממת, מצחיקה שהיא אישיות כובשת, אני שרוף עליה. יש הרבה קשישים שצריכים את העזרה שלנו: שיביאו להם תרופות ושיבואו לבקר אותם בבית אבות. הם אנחנו עוד 40 שנה. זה נותן לי חמצן, זה הפך אותי לאדם אחר. בואו להתנדב איתם".
הסיפור של ליבי
ליבי, אמא בת 35, גרה בשרון ועובדת במשרד עו"ד. היא גדלה בבני ברק לאבא רב ולמשפחה מזרם הדוק. כמו תום, גם ליבי ניהלה מערכת יחסים חד מינית כנערה, התחתנה והביאה ילדים. היא גם הבינה שהיא ביסקסואלית, הרבה באמצעות האינטרנט. בעזרת אנשים טובים ברשת היא יצאה מהארון, יצאה לשאלה ועדיין שומרת על קשר עם המשפחה שלה.
"גדלתי במשפחה ברוכת ילדים והתוודעתי למיניות בדרך השלילה", היא נזכרת, "נפגעתי מינית בתוך המשפחה מגיל 11 עד גיל 17. במקביל לתקיפה, בחורה שלמדה איתי התאהבה בי. הייתי זקוקה לחום שלה ולרכות שלה והבנתי שאני נמשכת לנשים. מצד שני, הבנתי שגם גברים מוצאים חן בעיניי. היה שם המון בלבול. לא יודעת לקרוא לזה לסבית או ביסקסואלית".
ומתי את נותנת לזה שם?
"בתקופה שרציתי להיפרד מבעלי ולצאת לשאלה, כשעוד לא עשיתי שום צעד חוץ מהמחשבות שלי. אז היה לי אינטרנט בבית. התחלתי לברר, לחקור על עצמי, ויום אחד נפל לי האסימון שאני גם וגם. אמרתי לעצמי 'למה לוותר על החוויה הזו?', הרי זה היה כל כך נעים וכל כך טוב בתור נערה".
היית יוצאת לשאלה גם בלי קשר לנטייה המינית שלך?
"כן, הייתי יוצאת בלי קשר לנטייה. כשיצאתי לשאלה, יכולתי לומר בגלוי שאני ביסקסואלית, לא העזתי ולא ידעתי לקרוא לזה בשם. זה קרה במקביל".
החברה החרדית משתנה לנגד עינינו?
"החברה החרדית השתנתה בעל כורחה. ביקרתי את המשפחה שלי לפני שבוע וחצי אחרי שנים שלא הייתי שם. ראיתי פתיחות. ביחס אלייך ואליי הם סגורים, אבל הרבה יותר פתוחים מפעם. אפילו לאבא שלי יש טלפון חכם. הם כן מעורבים. אח שלי בטוח יקרא את הכתבה הזו".
מה הקהילה צריכה לדעת בנוגע ליוצאים לשאלה שגם יצאו מהארון?
"חשוב לזכור שהרבה מהיוצאים עברו פגיעה מינית כשהם היו בחברה החרדית. הם גם לא יודעים את קודי ההתנהגות. הם צריכים יותר סלחנות, ופחות שישפטו אותם".
הזווית המקצועית: "מדובר ביציאה מארון כפול"
בת הר-פאר, עובדת סוציאלית עם תואר שני בבריאות הנפש ומנהלת סניף ה.ל.ל בירושלים, נפגשת לא מעט עם סיפורים דומים לאלה של תום, תומו וליבי. "אני לא יודעת להגיד כמה יוצאים לשאלה שהם גם להט"ב מגיעים אלינו", הר-פאר מסבירה, "פשוט כי אין שום חובה לדווח לנו על הנטייה המינית. אני מאמינה שהמספר עומד על 10% מהיוצאים בערך, לא שונה מכל קבוצה אחרת".
"בחברה החרדית חיים אנשים כמוני כמוך. משפחה חרדית, קיצונית ככל שתהייה, היא עדיין משפחה", היא מסבירה אחרי שצוחקת מההפתעה שלי, שרוב המרואיינים שמרו על קשר עם המשפחה שלהם. "נכון, הם מפחדים שזה ישפיע בכל מיני מעגלים אחרים במשפחה, שלא ישיגו שידוך לילדים אחרים, למשל. עם זאת, מדובר בהורים, מדובר באחים, יש כאן הרבה נקודות חיבור שלא נותקו".
כל המרואיינים דיברו על הצורך ללמוד שפה חדשה, על ההרגשה שהם היגרו למדינה אחרת.
"קבוצת שייכות היא הדבר הבולט ביותר שיוצאים לשאלה שגם יצאו מהארון צריכים. אחת החוויות הגדולות של היוצאים לשאלה היא אובדן מאוד גדול. אנשים עזבו אורח מחיים מאוד מוגדר לחברה עם כללים חופשיים. הם צריכים לעשות חברות מחדש, לתוך חברה שהם מכירים רק מרחוק".
וכאן נכנס האינטרנט, שגם אותו הזכירו כולם?
"כן, הם עושים את זה בעיקר דרך הרשתות החברתיות והאינטרנט בכלל. זו הייתה הפריצה שלהם".
>> "אל תתנו לנו להיות הורים, תתנו ליגאל עמיר"
>> "הקהילה בשלה להילחם על זכויותיה, והפעם בכוח!"
>> "לא אמשיך להתנדב לצה"ל כשהמדינה יורקת לנו בפרצוף"
>> סערת הפונדקאות: שביתה כללית וצעדת זעם של הקהילה הגאה
הר-פאר מספרת גם על סיוע מחוץ למדיום המקוון, תחום שבו ה.ל.ל פועל כמעט לבד במגרש החברתי בישראל: ה.ל.ל, שמבוססת על מתנדבים, נותנת 3 סוגים של מענים ליוצאים לשאלה, בלי קשר לזהותם המינית. ראשית דיור, גם כדיור חירום וגם כדירות מעבר בתל אביב ובירושלים. בנוסף, ה.ל.ל מסייעת לאמהות חד-הוריות בשכר דירה ל-3 שנים. כמו כן, ה.ל.ל 'משווה' את נקודת הפתיחה שיש ליוצאים לשאלה עם תנאי הפתיחה שיש לצעיר חילוני או דתי: סיוע ברכישת השכלה, מציאת עבודה וליווי מקצועי.
לבסוף, ה.ל.ל מספקת את המסגרת החברתית שכל כך חסרה ליוצאים לשאלה. המסגרת הזו ניתנת גם באופן קבוצתי, כפעילויות שבועיות קבועות כגון ארוחות שישי, אבל בעיקר במסגרת פרטנית באמצעות חונכים אישיים. החונכים הם מתנדבים, שעוזרים ליוצאים לשאלה ומהווים להם גם חברה, אבל גם התחלה של רשת נטוורקינג בחברה החופשית, אחרי שרשת הקשרים שלהם בעולם החרדי נעלמה.
המעוניינים לפנות לה.ל.ל לבקשת עזרה, לתרומה או להתנדבות, מוזמנים לפנות לאתר הרשמי