כיצד אתם התמודדתם עם היציאה מהארון? בואו לדבר על זה בקבוצת הפייסבוק

אמא מחבקת בת
ילדים זקוקים לאהבת ההורים. בכל גיל | צילום: Galina Barskaya, Istock

לא משנה באיזה גיל ילדכם יוצא מהארון. הדבר החשוב לו מכל הוא עצם הידיעה כי אתם אוהבים אותו ומקבלים אותו. לפעמים התהליך לוקח זמן וטומן בחובו למידת "הנושא" והתמודדות עם פחדים ודעות קדומות, אבל אם יש בכם את האהבה והסבלנות, בסופו של דבר גם אתם תהיו משפחה שמחה ומאושרת, יחד עם הילד הגאה.

שאלה: אני אלמנה, גרה בישוב קטן בצפון ויש לי בן יחיד בן 24. לפני כשבועיים הוא  הודיע לי שהוא בקטע של גברים. אמנם חשדתי שנים אבל עכשיו השמים נפלו עלי. אני מבינה שזה סופי. אני כל כך אוהבת אותו, אבל אני מרגישה מיואשת, מפוחדת ודואגת לעתידו ולחיים שמחכים לו. מה יהיה?

איריס וניצה עונות: כשאחד מילדינו יוצא מהארון, אנחנו נדרשים לקבל החלטות שונות ולהתמודד עם שאלות לא פשוטות הקשורות למסגרת המשפחתית: מה אני מרגיש ואיך עלי להגיב  לילד שלי שיצא מהארון? איך והאם לספר לאחים ולאחיות? האם אנחנו, כזוג הורים, מציגים עמדה אחידה ואם לא, מה עושים? איך שומרים על המסגרת המשפחתית? ועוד.

במקרה שלכם, במסגרת המשפחתית הכל כך מצומצמת, כל מה שחשוב זה בנך ואת.

אינך מספרת מדוע חשדת בבנך, אך סביר להניח שהיחסים בניכם קרובים מאד ולכן "חשדת" כבר שנים בשונות של בנך, גם אם לא ניתן להסביר למה ואיך.

גם העובדה שבנך מיהר לשתף אותך בהכרה שלו בנטייתו המינית ולא הסתיר זאת ממך, מעידה על הקשר הקרוב שלכם ועל מקומך המשמעותי כל כך בחייו.

ניצה סקאל
ניצה סקאל | צילום: תומר ושחר צלמים
נתקלנו לא אחת בילדים בגילאי ה-20 אשר אינם חושפים עצמם בפני המשפחה וממשיכים לחיות חיים כפולים. בדרך כלל, אלה ילדים שאינם בטוחים באהבה ובקבלה הבלתי מותנת של הוריהם. אצלכם, אנחנו מתרשמות שהסיפור שונה. זה לא מובן מאליו וטוב שכך.

הפחד והדאגה שלנו כהורים נוגעים בכל מיני סיטואציות הקשורות לילדנו ולעתידם, על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים מהקהילה הלהטב"ית (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים).

החיים כ"שונה" ו- "אחר" בחברה לא  סובלנית כשלנו אכן עלולים להיות לא פשוטים. אבל אולי, דווקא בגלל זה,  כל כך חשוב מקומנו כהורים מאותו מקום אוהב, מגבה, תומך ומקבל - גם אם קשה לנו.

בסוף התהליך - מגיעים למקום של קבלה

בדרך כלל, על מנת להגיע למקום בו נוכל לתמוך ולגבות את ילדנו, עלינו  לעבור איזה שהוא תהליך אשר במהלכו אנו מתמודדים עם תחושות שונות, בהן בושה, אכזבה, כעס וכפי שציינת דאגה וחשש, ביחד עם התלבטויות שונות בנוגע לגילוי או אי גילוי הסוד ועם תגובות של הסביבה הקרובה  והרחוקה. משך התהליך ועוצמתו תלויים באופיינו, באופי ילדינו, בסביבה בה אנו חיים ובנחישות שלנו, ההורים.

עם התקדמות התהליך, משהו נרגע בנו ואנחנו לומדים לחיות עם הנושא בשלום.

בסופו של התהליך אנו מגיעים למקום של קבלה והשלמה ובמקום הזה, אנחנו נוכחים לדעת שהחיים יכולים להיות יפים, טובים ונעימים גם לילדנו הגאים.

איריס שש- כוכבי הורים לילדים גאים
איריס שש-כוכבי | צילום: תומר ושחר צלמים
אולי כדאי שתקיימי שיחה פתוחה עם בנך, שיחה בה תספרי לו הן על אהבתך הגדולה אליו- אהבה ללא תנאים  והן על דאגתך לו. תוכלי לשתף אותו בכך שאת לא מכירה את הנושא ולכן את חוששת לו ואולי תוכלי  לבקש ממנו  להרחיב את הידע שלך בתחום. שיחה כזו עשויה לחזק מאוד את בנך כמו גם למזער כמה וכמה פחדים שלך.

לא פשוט לעבור תהליך כזה לבד, ולכן כדאי אולי שתשתפי אדם קרוב או מספר אנשים קרובים בהם את בוטחת.

בנוסף, אנו מזמינות אותך להצטרף לאחת מקבוצות התמיכה שלנו, בה תוכלי לשמוע הורים אשר היו או עודם במקום שבו את נמצאת. תוכלי לשתף ולהתייעץ וחשוב מכל, תוכלי להבין ולהרגיש שאינך לבד.

הבת יצאה מהארון – ישר למצעד הגאווה

שאלה: לפני כחודש ביתנו בת ה-28 סיפרה לנו כי היא בזוגיות עם אישה. למרות שאנחנו משפחה חמה וקרובה, היינו בשוק. התאכזבנו לגלות, כי לפני שבועיים היא גם השתתפה במצעד הגאווה בתל אביב. האם אפשר למנוע ממנה לפחות להשתתף במצעדים? 

ניצה ואיריס: "חודש הגאווה" הוא חודש לא פשוט להורים שרק נחשפו לעובדה שבנם או ביתם שייכים  לקהילה הגאה. מניסיוננו, ילדים שהתלבטו בשאלות מתי ואיך לספר להוריהם את סודם הכמוס ביותר, מקבלים אומץ וחיזוקים סביב הפעילויות בחודש זה, ומספרים.

נראה כי כך הרגישה גם בתכם, כשסיפרה לכם על נטייתה המינית השונה לקראת מצעד הגאווה. היא יצאה מהארון ואתם נכנסתם לארון. היא,  שכבר עברה תהליך של קבלה עצמית בדרכה שלה, מרגישה חופשיה ואתם - מבוהלים ומבולבלים מהידיעה.

הבת שלכם לא נותנת לכם זמן לעבור תהליך למידה, הבנה, קבלה ויציאה הדרגתית מהארון. היא בחרה מתי לצאת מהארון בפניכם, ולכם היא לא נותנת את הזמן  הדרוש לכם.

בשלבים הראשונים של "הידיעה" על בננו או בתנו , אנחנו בדרך כלל שואלים את עצמנו: איפה טעינו? מה גרם לו "לבחור" ולהיות "שונה". לפעמים אנחנו חשים בושה גדולה  מהמשפחה הקרובה והמורחבת  מהשכנים ומהסביבה. החשש הגדול הוא מה יגידו עלינו כמשפחה והאם יקבלו את ילדנו שבחר לחיות עם האמת שלו ללא סודות ושקרים. 

אבל גם לילדנו לא פשוט בכלל. ידוע, כי היציאה מהארון בפני ההורים היא המהלך הקשה ביותר איתו מתמודדים הילדים. 

יש לכם הזדמנות להיות שותפים בחייה

בתכם החליטה לא להמשיך לחיות חיים כפולים. לכם כהורים, למרות הקושי הגדול, ניתנת ההזדמנות להיות שותפים לחייה ולהוות לה משענת ובטחון כלפי עצמה ומול הסובבים אותה. כל ילד זקוק למשענת כזו וילדנו הלהטב"ים זקוקים לכך עוד יותר.

אנחנו מאמינות שיידע זה כוח ובכדי ללמוד על  עולמה של בתכם, כדאי להיכנס לאתרים העוסקים בנושא כדוגמת האתר של תהל"ה (תמיכת הורים בהורים לילדים הומו לסבי ביי וטרנס), האתר של חושן (חינוך ושינוי) וערוץ הגאווה..

מצויים גם ספרים שנכתבו על ידי הורים: "אמא יש לי משהו לספר לך", שכתבו דבורה לוז ושרה אבני והספר שיצא לאור בימים אלה "השמים לא נופלים"  של יעקב בר לוי.

אולי כדאי שתקיימו שיחה נוספת עם בתכם. שיחה בה  תספרו לה על  פנייתכם אלינו ועל רצונכם לקבל כלים להתמודד עם הנושא. תוכלו לשתף אותה בכך שאתם  זקוקים לעוד זמן  בכדי לעבור תהליך עם עצמכם ואיתה. ילד שיוצא מהארון (בכל גיל) רוצה לשמוע שהוריו אוהבים אותו ומקבלים אותו למרות הכל.

אין ספק שהאהבה נמצאת במשפחתכם. לקבלה ולהשלמה תכלו להגיע בעזרת למידת הנושא וקבלת תמיכה בעת הצורך.

>> הבן יצא מהארון. מה עושים?

>> שאלות נוספות, שלחו לכתובת המייל pride@mako.co.il

איריס שש-כוכבי, בעלת "תשומת לב"- הקשבה ותיעוד סיפורי חיים, וניצה סקאל הן מנחות בעמותת תהל"ה: תמיכה להורים של ילדים הומואים לסביות בי וטרנס , טלפון 098855822 תהל"ה

>> לכתבות נוספות במדור הורים לילידם גאים

>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה