>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
פסח הוא הזמן שבו עם ישראל יצא מעבדות לחירות. היציאה לחירות היא גם אינדיבידואלית וגם חברתית. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - החירות איננה משהו שהשגנו, אלא מוטלת עלינו החובה ללמוד את מהותה ולזכות בה כל פעם מחדש.
כדי לשמור על מצב הווה של חירות אנו צריכים להתעסק בחינוך עצמי להבנת קדושת וערך החיים, הבנת מושג אהבת חינם ובעיקר אהבה עצמית, כי חירות מאפשרת אמת והיא מגנה על היחיד והציבור מפגיעה ומכפייה.
יציאה מהארון אינה סוף התהליך
מעבר ליציאה מעבדות פיזית מעבודת הפרך במצרים, עם ישראל זכה בעיקר לשחרור משעבוד נפשי לתרבות מצרים, ולכן היהדות מכוונת את היחיד והחברה לעשות חשבון נפש ולהגדיר לעצמו מחדש את העבדות ממנה הוא יוצא. כי לכל אדם וחברה יש סוגים שונים של שעבוד.
ברמת הפרט, כהומואים ודאי נגדיר את החירות שלנו ביציאה מן הארון, בהסרת העול של ההסתרה והפחד המשתק. זו החובה שלנו כבני אדם וכיהודים להתמודד בגלוי ובצורה אמיתית עם כל ההשלכות של הודאה באמת. זה דבר חשוב אך זהו לא סופו של התהליך.
כשאדם מסיר מעליו את העבדות הוא נחשב ל"בן חורין" כלומר אדם חופשי היכול לעשות הכל כרצונו. אבל נשאלת השאלה, האם זו החירות הנכונה? האם זו הדרך של היהודי?
ר' יהודה הלוי כתב באחד משיריו: "עַבְדֵי הזְמָן, עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עבד ה' הוּא לְבַדו חָפְשִׁי". למה התכוון המשורר? יש את השעבוד להנאה רגעית, חוסר היכולת להשתחרר מסיפוק מיידי של היצר, נכון שכל אחד חופשי לבחור מה בא לו לעשות אך יש כאן שעבוד והאדם בדומה לאסיר שחירותו הפיסית נשללת ממנו, מגיע למצב שבו חירותו הנפשית נשללת ממנו ולמעשה הוא לא יכול לנווט את בחירותיו.
יש גם את העבדות המחשבתית שהיא הצורך 'להיות כמו כולם'. החברה קובעת לאדם איך להתלבש, לאן ללכת, איך להיראות. במצב הזה יאמר האדם 'אף אחד לא מכריח אותי', אבל למעשה החירות מדומה כי האדם כפוף לרצון החברה.
מכיוון שהשכל יודע להמציא לנו תירוצים שונים לאותה עבדות, מוטלת על האדם החובה להסתכל באמת פנימה ולהבין אם מעשיו נובעים מבחירה חופשית או מעבדות. עד כאן רמת הפרט.
ערב הפסח: דו-קרב של שאלות ותשובות
ברמת החברה חג הפסח הוא זמן לטעום מחירות הנובעת מהקשר עם הקב"ה. בליל הסדר אנחנו יושבים לקרוא את ההגדה שכל מטרתה היא לא (רק) דקלום מההגדה, אלא שיח, דו-קרב של שאלות ותשובות בנושא יציאת מצרים בין איש לרעהו, בין בני המשפחה, בין היחיד לחברה, ממש חידוד ושינון הנושא מתוך פולמוס אמיתי.
וכאן לטעמי יש את המשך התהליך של היציאה מהארון והחירות האישית, ואיך? על ידי יצירת שיח בינינו לבין הסביבה. כיהודים מאמינים וכבני אדם עלינו להשקיע מאמץ רב בהתאמת הערכים הנצחיים בהם אנו מאמינים לאור שאלות ומצוקות כל דור ודור. החשיפה הזו מסייעת לכל אחד להיפגש עם צלם האלוהים שבקרבו.
לטעמי, היכולת לעצב משנת חיים סדורה היא המפתח ליצירת זהות אישית וחברתית - אמונית דתית מוצקה בימינו אנו, ואין דרך אחרת מזו הבאה לידי ביטוי בדברי התורה "ובחרת בחיים".
עלינו לדון בשאלות החיים לאור שאלת התכלית. לברר יחד, למה אנחנו כאן? האם מקשיבים לנו? האם אנו יודעים איך להתייחס לעולמות שונים כל כך? מטרתנו היא שנהיה אנשים בעלי עוז מחד וענווה מאידך. בעלי לב רגיש ומוח חושב שאוזניהם כרויות לצרכי הזולת ועיניהם – מלאות ברק של שמחה ודעת. רגישים - אך עומדים על דעתם. מנומסים – אך מקשים מתוך סקרנות של אמת ומקיימים בגופם "לא הביישן למד". וכמובן החינוך לאמונה ושמירת תורה ומצוות הוא היסוד עליו יש לבנות את הכל. אי ידיעת האופי העצמי - דומה לעבודה זרה.
מתוך משמעות החג ומהותו, נלמד כי יש צורך להתמודד עם האדם שלפנינו, כאן ועכשיו, על לבטיו וקשייו, מאווייו ורצונותיו, יתרונותיו וחסרונותיו. לכך יש להוסיף את השאיפות התרבותיות, המחוברות לחברה והערבות לנעשה בה, את עומק ורוחב הדעת ועוד.
בדבריו של הראי"ה קוק זצ"ל עומדת השאיפה לפשר בחייו של היחיד. פיתוח הרצון הפנימי להיות עובד ה' באמת, תלוי ביכולת לפתח שפה אישית. מכאן נובעת ההנחה ש"כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", ומתוך כך צומחת ההנחיה "שאין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ".
החירות מובילה את האדם לכדי מימוש עצמי פנימי ומתוך כך, לגילוי זהותו האישית והייחודית. אי ידיעת האופי העצמי, יש בה משום עבודה זרה. יש בה משום כפירה ביצירה האלוהית המיוחדת הבאה לידי ביטוי דרך "האני" המיוחד רק לי.
חושבני, כאנשי תורה, שעולמנו מאפשר לנו למצות את האיזונים הנכונים בין התפיסות השונות. השאיפה לחופש היא היא השאיפה לשלמות. אין החופש משחרר את האדם מכבלי המסגרת אלא מכבלי ההכרח. הוא הופך את החיים לחיים של תוכן. למפגש עם עולם ערכי בו הכל מצטרף לחוויה מוחשית של יצירה והתפתחות.
בפסח הזה נתפלל שנמצא בקרבנו את מפתח הלב, שנסיר את מנעולי המגבלות והפחדים, שנתחיל לנסות ולהבין את האחר ולנהוג בו באהבה ובכבוד. מתוך הביטחון באהבת ה' אנחנו מקבלים את הכוח להיות חופשיים באמת, להיות אמיתיים באמת.
חג חירות כשר ושמח לכולנו.
הרב רון יוסף הוא מנהל ארגון הו"ד - הומואים דתיים