אני מאשים את דון דרייפר. חכו, תיכף זה יתברר. לפני כשנתיים, הועלתה ב-Buzzfeed, תמנון הטרנדים האינטרנטיים המפלצתי כתבה ובה דירוג החבילות של סלבס שונים. כן-כן, הסלבס דורגו על סמך גודל ואיכות איברי המין שלהם, כפי שאלה הצטיירו בקווי מתאר מבעד לתחתונים, בגדי ים ומכנסיים. המפורסמים דורגו במדד ג'ון האם, כוכב "מד מן", שזכה לתהילת פפראצי עולמית עקב ההעדפה שלו להימנע מתחתונים, מה שיצר קו מתאר מובחן למדי של איבר המין שלו, ואף זיכה את האיבר הנ"ל בכינוי האמקונדה. ומאז שחו לא מעט אנקונדות בנהר – מפשעת הפלאים של ג'סטין ביבר, למשל, זכתה לכינוי "ביברקונדה", וכנראה שבצדק מסוים, כפי שהוכיחו התמונות הלא מצונזרות שלו, שצצו בסוף 2015.
הכתבה של Buzzfeed זכתה עד היום לכמעט 4,000,000 צפיות, ואפשר לראות בה את נקודת השיא של העיסוק התרבותי בחבילות גבריות. למעשה, זו באמת נקודת השיא שגוגל מזהה באמצעות שירות הטרנדים שלו, שסוקר את סטטיסטיקת החיפושים והתוצאות למונחים שונים במנוע החיפוש. המונח "חבילה" (באנגלית – Bulge) הגיע לשיא של פופולריות בפרסום הפוסט, ונמצא מאז על שיעור חיפושים יציב למדי, וגבוה בהרבה משיעור החיפושים לפני הכתבה ההיא.
השיא הוא בימי פרסום הכתבה. מתוך גוגל טרנדס:
למה צריך תחתונים מבליטים?
אכן, נראה שהגיע הזמן לדבר על החבילה הגברית, שבשנתיים האחרונות נהייתה לטרנד תרבותי של ממש. ונכון, זה מחפצן. זה לא מנומס וילדותי, ובעיקר, זה משית על גברים את אותם הכללים והחוקים שנשים נאבקות בהם כבר עשורים. שיח החבילה, במובן זה, הוא צעד בדרך לשוויון בין המינים, לא כי הוא מקל על האוכלוסיה המוחלשת אלא כי הוא מכיר לאוכלוסיה המחוזקת פחד גופני חדש. הנה, גברברים, עכשיו גם אתם יודעים איך זה כשבוחנים מקרוב את התמונות שלכם ומסנים להבדיל בין קמטים וקפלים של הבד לבין האנטומיה הפרטית שלכם. ברוכים הבאים לתרבות הפורנו.
אובססיית הבליטות חורגת מגבולות הביצה ההוליוודית, ותוכלו למצוא ביטויים שלה גם באזורים אחרים באינטרנט, אפלים יותר ופחות. אם חפצה נפשכם בבהייה מספקת בחבילות של גברים, תוכלו למצוא פורומים וחשבונות אינסטגרם (הקישור האחרון לא לגמרי בטוח למקום העבודה, שימו לב) שלמים שמוקדשים לנושא. והמסלול מכאן ברור למדי. ראשית הופכים את החבילה לפֶטיש, אחר כך יוצרים מהפטיש הזה סטנדרטים שקשה לעמוד בהם (איך אני יכול להשוות את עצמי לדה גיים, אה?), ובסוף מוצאים דרך למכור מוצרים שישפרו את הדימוי העצמי. לראייה: תחתונים מבליטים, שנראים כמו אחד הבגדים הכי לא נוחים שאי פעם נתפרו, ומכילים מערכות טקסטיל של קשירה ואחסון לאיברי המין הגבריים כדי לגרום להם להיראות גדולים יותר מבעד לבגדים.
התחת המצחיק והתחת הרציני
הגוף הגברי נמצא כרגע בנקודה מעניינת. הוא בדיוק על קו הגבול בין המותר והפומבי למיני והאסור. לגברים עדיין מותר להסתובב בבגדי ים בגזרת ספידו עם חצי משק האשכים בחוץ, ואנחנו מקבלים פס בשם האופנה הספורטיבית. לגברים יש אישור גם להתהלך בתחתוני בד במקומות מסוימים בלי שזה יחשב למיני. חשבו על הטיול הקבוצתי האחרון שיצאתם אליו - טרק בטיול שאחרי הצבא או סתם גיחה לכינרת בסוף שבוע קיצי. פייסבוק מלא באלבומי תמונות שכותרתם "ים המלח עם הפמיליה" או "אין כמו החצבני", ובמחצית מהם תוכלו למצוא לפחות תמונה אחת של נער או גבר צעיר, עם התחת בחוץ מתחת למפל, או כורע מול הגזיה בתחתוני בוקסר. החולצה, במקרים האלה, אופציונלית בלבד.
אפילו הישבן הגברי נחשב ליותר מצחיק וילדותי מאשר מגונה או מיני. אין דין טוסיק גברי כמקבילו הנשי, והרשתות החברתיות הן זירה אידאלית לבחון בה את המוסר הכפול הזה, בגלל מדיניות הצנזור שלהן. אישה שתצולם עם הישבן בחוץ - תצונזר. גבר שיעשה זאת – כנראה שאפילו לא ידווחו עליו. הישבן שלך, גברתי, מדיח את הנוער לדבר עברה. לעומת זאת, אתה, אדוני, מוזמן להמשיך בשלך כי אתה מצחיק.
כתוצאה מאמת המידה הזאת, נראה שסף הגירוי שלנו עלה. סבבה, תחת בחוץ זה כנראה בסדר, אז איפה מותר לנו, ציבור הנשים הסטרייטיות והגברים ההומואים, לצרוך את הארוטיקה הסמויה שלנו בלי באמת לפתוח לשונית אינקוגניטו בדפדפן? החבילה הגברים עונה על הצורך הזה. מבחינה חברתית היא מותרת, אבל יש לה מטען מיני. היא יכולה לגרות ולהדליק בלי להפוך את הצופה בה לסוטה, בלי להפליל אותו. אם סטרייטים מייחלים לניפ-סליפ, להצצתן הלא מתוכננת של פטמות נשיות מתוך שמלות כי הם נהנים מאפקט ההצצה, מההיתפסות בדבר האסור, הבהייה בחבילה היא האלטרנטיבה שלנו.
דיק סליפ
החיבור בין הבליטה מבעד לבגדים ודימוי הגבריות במאה ה-21 הוא מיידי. לכולנו ברור שחבילה גדולה או בולטת יותר מעידה על יותר גבריות. אבל לא רק שהיא גברית, היא גם, תסלחו לי על הביטוי, פראית יותר משאר איברי הגוף שלנו. אנחנו יכולים ללכת למכון הכושר כל יום, להסיר את כל שיער הגוף ולהשתיל אותו במפרצים בראש ולהלבין את כל השיניים עד שיזרחו בחושך. אבל למעט התחתונים הנישתיים שהזכרתי לפני כמה פסקאות, מה בעצם אנחנו יכולים לעשות עם איברי המין הגבריים? אין לנו דרך של ממש להעצים או לשפר אותם. החבילה, אפוא, היא הסוד הכי גלוי של הגברים. הדבר שאסור לדבר עליו, אבל שמכתיב, בצורה זו או אחרת, את ההתנהלות הגברית בעולם.
בסופו של דבר, אין ברירה אלא לחזור לג'ון האם, האיש והנחש. דמיינו בבקשה את צלם ההפראצי, על סט הפרויקט הבא של האם, שיודע שעכשיו מצופה ממנו לא לתעד רק את הכוכב מתגפף עם השחקנית לצידו, אלא גם את קווי המתאר המדויקים של איבר המין ההאמי. דמיינו גם את עורכי הצהובונים ואתרי הרכילות שצריכים (אולי נהנים) להתבונן על המפשעה זוכת הפרסים של האם מקרוב ולנסות לפענח מה בדיוק רואים שם. הפורנוגרפיה, זו שאנחנו מאשימים אותה בפלישה למרחב הציבורי, פשוט מצאה טריטוריה חדשה להשתחל אליה.
אנחנו מתענגים על חבילות כשם שאנחנו מתענגים על פטמות שצצות משמלות של כוכבות על השטיח האדום. אפילו המצאנו להן כינוי – ניפ סליפ, מונח שאין לו שום מקבילה גברית (אל תגידו לי דיק סליפ, זה עוד לא שם) משום שפטמות גבריות לא ממש מעניינות אף אחד. החבילה הבולטת היא ההזדמנות שלנו להציץ חזרה אל הגברים; לראות להם, לבחון את החלק האחרון של הגוף הגברי שעדיין מוגדר כטאבו.