רופול
כיאה לדיווה הענקית שהיא – לרופול יש שמות רבים: רו, רופול צ'ארלס, רופול אנדרה צ'ארלס (שמה בתעודת הזהות) ואפילו סתם אמא/,Mother, כפי שקוראות לה בהערצה המתמודדות בתכנית הריאליטי שהיא יצרה ומגישה מזה 11 עונות (לא כולל עונות אולסטארז ופרקי ספיישל למיניהם) - "המירוץ לדראג של רופול". לצורך הטקסט הבא נתייחס אל רופול בלשון נקבה למרות שבמקרה של השחקנית, הזמרת, הבמאית, היוצרת, המפיקה והמה לא הזאת, מיניות היא לגמרי עניין שפתוח לדיון.
היסטוריה קצרה: רופול התחילה את דרכה בתעשיית הבידור עוד בשנות השמונים כבמאית ויוצרת שאינה לבושה בדראג, אך הפריצה הגדולה שלה הגיעה בשנות התשעים אז הפכה לדמות מוכרת בסצנת המועדונים הלוהטת של ניו יורק ואטלנטה. רופול הפכה לדמות הכי מדוברת בסצנה בזכות מראה מהמם שהזכיר דוגמניות בולטות של אותן השנים, כמו טיירה בנקס ולינדה אוונג'ליסטה, והקליטה מספר אלבומי דאנס שהצליחו בעיקר בקרב הקהילה הגאה, אך הפריצה האמיתית שלה אל המיינסטרים הגיעה בעשור שעבר.
בשנת 2009 עלתה בערוץ לוגו (המשדר תכנים שמוקדשים לקהילה הגאה) התכנית "המירוץ לדראג של רופול" – ריאליטי בו מתחרות דראג על תואר מלכת הדראג הבאה של ארצות הברית. תוך מספר עונות התכנית הפכה ממופע נישתי ואזוטרי, לתכנית זוכת אמי שמביאה אל שולחן השיפוט שלה כמה מהכוכבים והכוכבות הגדולים בעולם (כריסטינה אגילרה, מיילי סיירוס וכמובן ליידי גאגא). רופול מאמינה שאת השינוי צריכים להביא ולא להמתין שיבוא, ולכן בכל תכנית היא מבקשת ממלכות הדראג שלה להכריז: "אם אנחנו לא נאהב את עצמינו איך נוכל לאהוב מישהו אחר?" ומה אתם אומרים על זה? אמן.
ג׳ק מקפרלנד (וויל וגרייס)
הרבה לפני שנישואים גאים הפכו לחוקיים בכל ארצות הברית (בשנת 2015), הסיטקום "וויל וגרייס" הפך לשיחת היום על המסך ומחוצה לו. הסדרה שכתבו דייוויד כהן ומקס מוצ'ניק סיפרה על קורותיהם של וויל טרומן, עו"ד מצליח; גרייס אדל, מעצבת פנים; קארן ווקר, המזכירה של גרייס ושתיינית כפייתית; וג׳ק מקפרלנד – שחקן כושל ודיווה של פעם בחיים. כולם חולקים חיים משותפים ועליזים בניו יורק מלאת האפשרויות.
בתחילה היו גבות שהורמו על כך שרשת כמו NBC משדרת סדרה כל כך עליזה בשיא הפריים טיים, אבל הרייטינג והקהל אמרו את שלה, וכוכבי הסדרה (אריק מקורמק, דברה מסינג, מייגן מולאלי ושון הייז) הפכו לסטארים ענקיים שנחשבו כפרזנטורים של הקהילה הגאה.
ג'ק מקפרלנד (הייז) הוא כנראה הדמות הכי קשה לעיכול בחבורה הזאת, ההתנהגות המוחצנת שלו מעולם לא ניסתה לשוות לו מראה סטרייטי (בשונה מחברו וויל) והוא לא חשש לדבר על חיי המין שלו. הייצוג שלו על המסך פתח צוהר לעולם שלם של גברים גאים שלא מתביישים להיות מאה אחוז מי שהם, מבלי לנסות לנרמל את עצמם בשום צורה. לאהבה עצמית לעולם אין שום גבולות או כמו שנקרא מופע היחיד שלו "Just Jack".
בל אגם (פרויקט Y)
אנחנו כל כך רגילים לראות את פניה היפות של בל אגם עד שלקח לנו זמן להיזכר מתי נתקלנו בה לראשונה, התשובה היא כמובן בפרויקט Y – ריאליטי הצעירים של yes שעשה לנו "האח הגדול" עוד לפני שהמקור הגיע למחוזותינו ובדיעבד לגמרי הקדים את זמנו. בל היא אחת השגרירות הבולטות של הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, פעילה חברתית (בין היתר בארגון איגי) ודמות שתמיד כיף לראות על המסך. רק לאחרונה היא הייתה הקפטנית בגרסה הנשית של גולסטאריות.
הקיום של בל אגם (איזה שם מהמם זה בל אגם, לא?) חשוב כל כך בזכות שהיא מביאה דוגמה לאישה טרנסית שגאה בעצמה, אך לא חוששת לרגע לדבר על העבר שלה ועל הקושי בתהליך השינוי הפיזי, ובמקביל גם עומדת על הכבוד הבסיסי שמגיע לה ולקהילה אליה היא שייכת (תוכלו לשמוע אותה מתעמתת לא פעם עם חברי כנסת בעלי דעות חשוכות). בקיצור, היא אולי נכנסה לחיינו בדמות הליהוק "הטרנסי" אבל היא הוכיחה את עצמה כדמות עגולה, חריפה ומאוד מעניינת.
יוסי וג׳אגר
קשה להאמין אבל חלפו רק 17 שנים מאז שיוסי וג'אגר נכנסו בסערה לחיינו,זה קרה בסרט באותו השם שביים איתן פוקס לפי תסריט של אבנר ברנהיימר. דרמה ישראלית מקורית על סיפור האהבה הרגיש והבלתי אפשרי בין יוסי (אוהד קנולר) – מפקד פלוגה קשוח ואטום בגולני לליאור "ג'אגר" (יהודה לוי) – קצין מוגזם שמשרת תחתיו. הסרט הפך ללהיט קולנועי חוצה קהלים, נטיות ומגדרים, והצליח להביא לקולנוע גם אנשים שבדרך כלל נמנעים מכך.
הרבה הודות לתסריט החכם של ברנהיימר שהשכיל לשלב רומן בין שני גברים דווקא בסיטואציה המתוחה כל כך של דרום לבנון, והזכיר לעם בישראל שהומואים הם אזרחים שווי חובות אך לא שווי זכויות. כאלה שתורמים למדינה גם במחיר חייהם אבל נאסר עליהם לאהוב בחופשיות. לצופים הגאים בסרט הוא הזכיר את האהבות הנכזבות שלהם מהשירות הצבאי, תקופות קשות יותר בארון ואת התחושה הכל כך מיוחדת הזאת של התאהבות מעל הראש.
בנוסף, יוסי וג'אגר היוו גם תמונת ראי זה של זה: ההומו המאצ'ו שנורא מנסה להידמות לסטרייט אל מול ההומו המוחצן יותר שמרגיש מאוד בנוח בעור שלו ולא מנסה להסתתר. השיח הזה הקדים את זמנו בשנים רבות (רק לאחרונה ראינו אותו בריאליטי 2025 בין דודו לדניאל), וקיים בקהילה גם היום ביתר שאת, אבל זכות הראשונים לגמרי רשומה על שמם של יוסי וג'אגר.
אלן דג׳נרס
אלן דג'נרס או סתם אלן, היא אחת הנשים החזקות בתעשיית הבידור האמריקאית – תכנית האירוח היומית שלה מצליחה להביא אליה דמויות בקליבר של מישל אובמה, טיילור סוויפט ומריל סטריפ (לאו דווקא בהיררכיה הזאת), והונה מוערך בכמאה מיליון דולר. העובדה שמנחת הטוק שואו הכי מצליחה בארצות הברית היא אישה לסבית מוצהרת שנשואה לאישה (פורשיה דה רוסי), ומקדמת אג'נדה להט"בית בתכנית באופן כמעט קבוע, היא לגמרי לא מובנת מאליה.
למעשה, בשנות התשעים אז שודר הסיטקום המצליח שלה אלן בטלוויזיה האמריקאית, כולם ידעו על כך שאלן היא חלק מהקהילה הגאה, אך לא דיברו על כך מחשש שזה יפגע בתכנית. התכנית שודרה בהצלחה רבה (מתי יגיע האיחוד באמת?) עד לשנת 1997, אז שודר הפרק The Puppy, בו יצאה בת דמותה של אלן מהארון, בסינכרון כמעט מושלם עם היציאה מהארון של אלן עצמה בראיון לעיתונות. הפרק הפך לנצפה ביותר בתולדות הסדרה (כ-50 מיליון צופים נצמדו למסך לפני עידן ה-VOD), אך הוא גם היווה את הסוף שלה. המפרסמים נבהלו והסדרה בוטלה על ידי רשת ABC.
>> אירועי הגאווה 2019: כל הכתבות
>> "חשוב לי שימשיכו לצפות בסרטים שלי אחרי שגומרים"
>> איך זה מרגיש להיות טרנסית דתיה ולסבית בישראל 2019
עברו כמה שנים קשות בקריירה של אלן אך את הסוף כולנו מכירים, אלן היא היום חלק משורה רחבה של נשים בתעשיית הבידור שנמצאות מחוץ לארון ביניהם רוזי או'דונל, שרה פולסון, אלן פייג', קארה דלווין ועוד ועוד.