סיקור מיוחד: כל מה שקרה במצעד הגאווה 2014
את פעילותי למען קהילת הלהט"ב התחלתי ב- 1992 כשהייתי ממקימי תא הסטודנטים "העשירון האחר" באוניברסיטה העברית. בין 2000 ל- 2003 אני וערן סיקורל (היום ב"קול ישראל") הגשנו ברדיו הר הצופים תוכנית להט"בית. בין 2003 ל- 2006 התנדבתי בקו הסיוע הטלפוני של אגודת הלהט"ב. לפני כשנתיים וחצי התפקדתי למפלגה שאני מזדהה איתה והצטרפתי לחוג הגאה שלה.
לאורך כל אותן שנים אני רואה בעיקרון הנראות הלהט"בית ערך בסיסי שממנו נגזרת המחויבות של נבחרי ציבור ואולי גם סלבריטאים להט"בים אחרים, להיות מחוץ לארון. בלי ערך זה אין משמעות אמיתית לכל שאר המאבקים של הקהילה. אולי סולם הערכים שלי לא עדכני, אולי אני קצת זקן ולא מבין שכבר לא צריך שכל אדם מפורסם יהיה מחוץ לארון. אבל ככה אני ואין סיכוי שאשתנה.
לכן מאז הבחירות האחרונות לכנסת אני מתוסכל מההחלטה של אחד מחברי הכנסת לחזור לארון. עד לפני 3 שנים הוא לא הסתיר את זהותו המינית מהאלקטורט שלו. הוא גם נהג להגיע לאוויטה, ולמיטב ידיעתי משפחתו יודעת שהוא הומו. ובכל זאת הוא חזר לארון.
בתקופת הפריימריז, לפני הבחירות לכנסת, הוא נפגש עם יו"ר של אחד מהחוגים הגאים בכנסת. השיחה ביניהם הפכה למתוחה כשיו"ר החוג הספציפי הזה התעקש שנבחרי ציבור צריכים להיות מחוץ לארון. כעבור מספר חודשים פרש אותו יו"ר החוג, ולצערי היו"רים שבאו אחריו בחרו להתעלם מהבעיה. הגדיל לעשות אחד מהם כשלפני חצי שנה כתב מאמר שבו הגן על הח"כ בארון. כך כתב: "האיום העיקרי על זכויות הקהילה הגאה הוא לא אחר מאשר ח"כ בארון. כן כן חברים וחברות, אותו ח"כ בארון הוא האיום המרכזי, הוא יפיל את הזכויות שצברנו בעמל כה רב והוא הוא האויב, אל תתבלבלו! הוא מקור הצרות, בגללו אין לנו זכויות, בגללו האלימות הלהט"בופובית משתוללת ואולי בגללו גם לזוכת אקס פקטור אסור לעבוד בישראל כזמרת. נו באמת". הנימה הסרקסטית הזאת לא הרשימה אותי, אבל לצערי הדעה שלו היא גם דעתם של מספר לא מבוטל של חברים נוספים באותו חוג גאה.
במפגש החוג הספציפי שלי לפני כחודש עלה לדיון קצר ולא מתוכנן בנושא הח"כ בארון. הצעתי שנזמין אותו למפגש ואם הוא יסרב להגיע, נפרסם את הסירוב שלו בתקשורת. זה לא אאוטינג, כי כך היינו נוהגים גם אם כל ח"כ סטרייט היה מסרב לפגוש אותנו. ההצעה שלי לא נדונה והדעות נחלקו בשאלה העקרונית אם נבחר ציבור צריך להיות מחוץ לארון.
בין המשתתפים במפגש היו שני חברי חוג ששימשו עוזרים פרלמנטריים עד לאחרונה. אחד מהם אמר שהוא מרגיש שחלק חשוב באישיות שלו התגבש בזכות אנשים מפורסמים שיצאו מהארון. השני סיפר שבתקופת עבודתו בכנסת, נעדר הח"כ הנ"ל מהצבעה על הצעת חוק להט"בית וטען אז שהיה במזנון ושכח שיש הצבעה. משום מה דווקא הח"כ בארון שכח את מה שסוכם עם סיעות הכנסת יום קודם.
לאור המצב הנוכחי החלטתי לא לצעוד השנה עם החוג הגאה שלי במצעד הגאווה, וצעדתי כאדם פרטי. בניגוד לשנים קודמות, לא רציתי לצעוד עם החוג שלי, להניף את דגל החוג וללבוש את חולצת החוג, כי לא הרגשתי נוח להיות חלק מהפנים הייצוגיות של כל חוג גאה שמקבל בסלחנות החלטה של נבחר ציבור להיות בארון. לא אפסיק להשתתף בפעילויות והפגנות אחרות של המפלגה שלי בנושאים חברתיים, מדיניים וכו', אבל במצעדי גאווה - לא. האם ההחלטה האישית שלי תשפיע על החוג הגאה? על שאר החוגים הגאים בכנסת? על הח"כ בארון? הלוואי.
עוד ב-mako גאווה: