כ-30 טרנסג'נדרים ובני משפחה התאספו השבוע לחוג בית פוליטי. מי שאולי נחשבו בעבר לנטל אלקטורלי, הפכו לנכס אלקטורלי שמפלגות מחזרות אחריהם ולנושא שיוביל את מצעד הגאווה הקרוב.
הם נפגשו בדירה בתל אביב עם שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, ושמעו ממנה מה היא עשתה עבורם ומי היא מתכוונת להמשיך ולעשות במידה ותשוב לתפקידה. אחד מאותם טרנסג'נדרים הוא דורי עומר בן ה-47, שרק לפני חצי שנה יצא סופית מהארון אחרי שנים של מאבק וחלום על הניתוח לשינוי מין. כעת כשהוא לראשונה בחייו מרגיש שלם עם עצמו הוא בוחר לספר את סיפורו ומדוע היה לו חשוב להגיע למפגש.
"לפני שהתגייסתי לצבא בגיל 17, כבר הבנתי שמשהו לא מסתדר לי עם הגוף שלי. חלמתי להוריד את החזה. אז לא היו את המונחים האלה - טרנסג'נדר או טרנסג'נדרית. אז היו רק 'קוקסינלים', זה היה דבר מאוד מביך, מביש ולא מקובל.
"חיכיתי להשתחרר מהצבא כי ידעתי שאפשר לעשות ניתוח להורדת חזה רק מגיל 21. אבל כשהגעתי לגיל, לא היה אפשר לעשות את הניתוח בפרקטיקה הציבורית, היה רק רופא אחד שהתעסק בפלסטיקה של נשים. הלכתי אליו והוא הפנה אותי לפסיכולוג. הרופא אמר לי שהוא לא יכול לעשות השטחת חזה אלא רק הקטנה. בכיתי. אמרתי לעצמי שאלך לפסיכולוג, ואגיד לו שאני לא רוצה את החזה שלי בכלל, ואז הוא ייאלץ לעשות לי את הניתוח כולו – אבל הרופא המליץ לי לא לעשות את זה כי הפסיכולוג יגיד שאני חולה נפש, וגם הקטנה לא אקבל".
"ככה הסתפקתי רק בניתוח להקטנה, ובגלל שלא רציתי את החזה שלי בכלל, ניסיתי אחרי הניתוח להרוס את הניתוח, כדי שהוא יצטרך להוריד לי אותו לגמרי. לצערי הרופא רק עשה לי תיקון של הניתוח".
"היו לי חיים מאוד קשים, כי לא הייתי אני לא הייתי מחובר לעצמי. משנת 88' כשעשיתי את הניתוח ללא עזרה מההורים, שילמתי את החובות שלי לבנק. אני מגיל צעיר ללא המשפחה שלי - חייתי בפנימייה חקלאית, ולאחר הצבא גרתי ברחובות ועבדתי בזנות. בשלב מסוים טסתי למזרח, ככה ממש לפני שאני מתאבד, כי חייתי פה בתוך חיים שלא שלי – אני לא לסבית אני נמשך לנשים, אבל אלו לא החיים שאני רוצה לעצמי. שם הבנות התחילו להתייחס אליי בלשון זכר, ואז הבנתי שזה טוב לי, נעים ושיש בזה משהו. הבנתי שאין לי חיים אחרים לחיות, והתחלתי לברר על הוועדה לשינוי מין. לא מזמן התחלתי עם ההורמונים, ומאז הפכתי להיות בן אדם מאושר.
"רק לפני חצי שנה יצאתי סופית מהארון וכל הזמן שואלים אותי למה בגיל כזה – איפה היית כל השנים? ואני אומר שהייתי בפוביה. רק אחרי שנים של חיים כלסבית כושלת ושנים של החזרת ההלוואה על הניתוח להקטנת חזה שעשיתי (עד גיל 30) אפשר לומר שהתחלתי לחיות.
"יצא לי טוב שבאותו זמן יעל גרמן הייתה שרת הבריאות ושינתה את הוועדה לשינוי מין ועשתה שם מהפכה של ממש. לי באופן אישי קיצור זמן ההמתנה היה מאוד משמעותי.
"אתמול דיברתי איתה על זה שצריך מסלול לאנשים בגיל מבוגר - לעשות הליך מזורז וספציפי יותר כי לא נכון לשים אותי באותה סיטואציה של בני ה-17 וה-18 שכל החיים לפניהם.
"עכשיו יש לי תקווה, אני בטוח במה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי; יש לי תקווה כי עכשיו אני יודע שיש לי תמיכה ושמבינים אותי; ושאני לא צריך למכור כליה כדי לעבור את התהליך הרפואי הזה.
"לכן, כששמעתי שיש חוג בית לקהילה הטרנסג'נדרית של יש עתיד, רציתי להגיע וחיכיתי לו. עבורי המפגש היה הזדמנות להודות ולחבק את יעל גרמן על כל מה שהיא עשתה ומנסה לעשות עבור טרנסג'נדרים בישראל. רציתי לספר לה כמה היא עזרה לי והשפיעה על החיים שלי בלי שהיא בכלל הכירה את הסיפור שלי.
"אחרי עשרות שנים שכולם הזניחו אותנו, סוף סוף מתייחסים אלינו, אני יודע איך אני וגם אמא שלי נצביע".