הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי קיימה היום דיון בנושא המפגש בין הקהילה הטרנסג'נדרית למוסדות המדינה. הדיון נערך במסגרת ציון יום זכויות לקהילה הגאה בכנסת. בפתח הדיון הציגו נציגי האיגודים השונים התומכים בקהילה הטרנסג'נדרית קשיים וחסמים שחווים חברי הקהילה אל מול מוסדות המדינה. ח"כ מירב מיכאלי, אחת מראשות השדולה הגאה אמרה כי "ישנם מספר גדול של תחומים הנוגעים לקהילה הטרנסג'נדרית ודורשים טיפול, יש צורך ביותר מודעות ולגיטימציה לקהילה, לקיומה ולצרכיה המיוחדים. אבל בהנהגה של מדינת ישראל יושבים ויושבות אנשים המתנגדים אידאולוגית, מעשית ואקטיבית לשוויון זכויות לחברי הקהילה הגאה. הם עושים את זה בחקיקה, בהקצאת המשאבים ומתבטאים בצורה מחפירה בענייני הקהילה. היום יותר מתמיד הקהילה צריכה להבין שזה מאבק פוליטי, במקום בו נקבעים החוקים ומחולקים המשאבים ועליהם לפעול בזירה הזו בכל הכוח".
בדיון הועלו מספר בעיות מרכזיות ביחס של מוסדות המדינה לקהילה הטרנסג'נדרית בדגש על היחס מהמשטרה, מהשב"ס ומרשויות הרווחה. בנוגע ליחס המשטרה לחברי הקהילה אמרה נינה הלוי, רכזת תחום להט"ב ממרפאת לוינסקי בתל אביב כי בחודשים האחרונים אני רואה הליך מדאיג בזנות הרחוב, כאשר כוחות פיקוח ומשטרה ממררים את חייהן של נשים טרנסג'נדריות בזנות, מטילים קנסות וצווי הרחקה בטוענות שווא. ההבנה שאנשים בזנות זכאים להגנה ככל אדם אחר עדיין לא חלחלה והגיעה לאלה שנמצאים במגע עם האוכלוסייה בשטח".
עו"ד עידו קטרי, יועמ"ש פרויקט גילה להעצמה טרנסית אמר "לצערנו מציאות החיים הטרנסג'נדרית מביאה לסכנה גבוהה למעורבות בפלילים והמשטרה והשב"ס לא יודעים להתנהל מולם. ישנם מקרים רבים של נשים טרנסיות שמעוכבות ושוהות במעצר לעיתים לכמה ימים. כרגע בשב"ס אין מדיניות מוסדרת ומפורסמת בנושא הזה. אנו יודעים ממידע ועדויות שאספנו שהכלל הגורף כמעט הוא שכשמגיעה אישה טרנסג'נדרית למתקן מעצר היא נזרקת אוטומטית כמעט להפרדה ובידוד, בתקופות בלתי קצובות ושהדרך היחידה לצאת משם זה באמצעות עתירת אסיר וזה מגיע ללילות ארוכים בצינוק".
בתגובה לדברים אמרה סנ"צ איילת אורנשטיין, רמ"ד נפגעי עבירה באגף החקירות של משטרת ישראל כי "ישנה הנחיה מאוד ברורה במשטרה ביחס לקהילה הטרנסג'נדרית. ישנה הכשרה לחוקרי עבירות מין ותתחיל בקרוב הכשרה גם בכל הקורסים הבסיסיים, ביניהם של שוטרי השטח עם התייחסות ספציפית לנושאים הנוגעים לקהילה. נעשית עבודה מאוד משמעותית בנושא הזה ובכל מקרה חריג ניתן לפנות לאגף וזה יטופל בכובד ראש".
גונדר משנה ריקי ליאני משב"ס אמרה כי "בשב"ס ישנם עקרונות ומדיניות ברורה בדבר שיבוצם של בני הקהילה הטרנסג'נדרית בתאי המעצר. הם נקלטים ויש אבחון ראשוני, הם מיוצגים ככלל האסירים. על פי הנהלים עניינו של כל אסיר ייבחן באופן פרטני והחלטה תתקבל תוך התחשבות בין היתר בחזותו, באופן בו הוא מגדיר עצמו והשלב בו הוא מצוי בהליך השינוי המגדרי, בזהירות והרגישות המתבקשת". לאחר הדברים סוכם כי מדיניות שב"ס בנושא תועבר לוועדה ולארגונים המייצגים את הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל.
עוד בהתייחס לנושא סיפרה נציגה של משרד הרווחה כי במסגרת הסקר הלאומי התגלה ש-5% מכלל הנשים במעגל הזנות, בערך 500 נשים, הן נשים טרנסג'נדריות: "הבנו שיש להכין תכנית ייעודית לנשים אלה כי הן לא מצליחות להשתלב במסגרות הקיימות וגיבשנו מענים ייעודיים במסגרת תכנית חומש שנמצאת בהליכי תקצוב". נינה הלוי, רכזת תחום להט"ב ממרפאת לוינסקי פקפקה באמינות הנתונים ואמרה "אני אישית מכירה כ-130 נשים טרנסיות רק בזנות רחוב באזור תל אביב. יש מאות נוספות בדירות שאני לא מגיעה אליהן וזה רק באזור תל אביב. בארצות האחרות מדברים על 80% מהנשים מהטרנסיות שמגיעות לזנות בשלב כזה או אחר בחייהן".
"אחרי שיצאתי מהארון רשויות הרווחה לקחו ממני את בתי הקטנה"
נושא נוסף שעלה בדיון הוא המענה שנותנים שירותי הרווחה לטרנג'נדרים והתמודדות הרשויות עם סכסוכי גירושים, בהם מעורבים הורים טרנסג'נדרים. בין היתר הוצג סיפורה של טרנסג'נדרית, שהתגרשה לפני מספר שנים: "אחרי שיצאתי מהארון רשויות הרווחה לקחו ממני את בתי הקטנה שעד אז הייתה איתי מחצית מהזמן. אני לא מסוכנת, הקשר עם ילדתי לא היה פגוע ורעוע. עד היום אני רצה מתזכיר לתזכיר, מוועדה לוועדה ולא מבלה איתה בשבתות וחגים. הבעיה לא אצלי, אלא בסביבה, האווירה הרעילה והלא מקבלת, מונעים ממני לבלות איתה יותר שעתיים וחצי שעות שבועיות".
בהתייחס לדברים אמרה מירי ספיר, עו"ס מחוזית לסדרי דין, משרד הרווחה: "אנחנו מעבירים מסר לילד שההורה הוא הורה ולא משנה מה המגדר או זהותו המינית. מצד שני אנחנו מקשיבים גם לצרכי הילד, מה הוא רוצה וצריך. הוא נטוע בתוך הקשרים חברתיים, יש חברות סגורות ומסורתיות ששם ילד לפעמים מתויג, עלולים לעשות עליו שיימינג ולכן צריכים לבנות תכנית קשר הדרגתית שתתאים לצרכיו של הילד ולא לצרכיו של ההורה. משפחות בהן אחד ההורים שינה את מינו עוברות תהליך שלוקח זמן. יש אמירה מקצועית שלנו שאין להפלות הורה בשל מגדרו או זהותו המגדרית ואם זה קורה בשטח זה חמור ואנחנו מבקשים שיפנו את זה אלינו".
אפרת טילמה, פעילה טרנסג'נדרית והאישה הטרנסג'נדרית הראשונה המתנדבת כשוטרת במשטרת ישראל שיתפה: "בשנות ה-60 וה-70 משטרת ישראל התעללה בי, חוויתי שואה מגדרית ונאלצתי לעזוב את מדינת ישראל. 40 שנה חיכיתי ליום בו אוכל לחזור וחזרתי, מצאתי מדינה לגמרי חדשה, אנשים רואים אותנו ומכירים בזהות שלנו, אבל אנחנו עדיין תמיד נמצאים בשוליים".
"התנדבתי למשטרת ישראל, שהוציאה אותי מהארון רק כדי לעשות סרטון תדמית על כמה היא מודרנית", טילמה מספרת, "כשאני שומעת גם היום על מקרים של יחס מפלה של המשטרה והשב"ס כלפי נשים טרנסג'נדריות אני רואה פלשבק. מסע ההסברה של משטרת ישראל צריך להיות הרבה יותר מאסיבי, לא אתן עוד לשוטרים להתעלל בנשים טרנסג'נדריות".
>> מצעד האבות הגאים שכבשו את אינסטגרם
>> "הטיפול הגדיל את איבר המין שלי ב-5 ס"מ"
מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ נחמן שי סיכם את הדיון ואמר כי "שינוי גדול מתחולל בכנסת ובציבוריות הישראלית ביחס לקהילה הגאה. אני זוכר ימים אחרים בהם היו מצניעים ומסתירים. כל אחד מחברי הקהילה שמופיע כאן הוא לוחם ששוכב על הגדר בשביל הדורות הבאים, כדי לא יחוו גם הם את הקשיים ששמענו עליהם היום".