>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

בחור בודד בבית ספר
אין תמיד עם מי לדבר | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
המורים, התלמידים והוריהם מתכוננים, התיקים מוכנים וגם הקלמרים: שנת הלימודים תשע"ג תפתח השבוע ומאות אלפים יחזרו אל ספסל הלימודים.

כשהסטטיסטיקה מדברת על ממוצע של 3 תלמידים בכיתה המשתייכים לקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדירם וביסקסואלים) מתוך 30 תלמידים, נראה כי ישנה חשיבות גדולה להתמודדות עם צרכיהם של אותם צעירים. בנוסף, כשיותר ויותר זוגות גאים הופכים הורים, מערכת החינוך צריכה להתמודד עם נורמות ותכנים חדשים.

מערכת החינוך עדיין לא מקום נעים לנוער להט"בי

רגע לפני שיתחילו במרוץ לציונים ולהישגים, החלטנו לבחון כיצד מתמודדת מערכת החינוך עם תכנים להט"בים לאורך שנת לימודים מלאה, כמו גם עם יציאה מהארון ומשפחות גאות.

נתחיל בעובדה פשוטה: למרות שישנם סממני מרפא, ישראל של 2013 עדיין נגועה בחיידק ההומופוביה. כשברקע מהדהדות התבטאויות הומופוביות בוטות של ח"כים נגד הקהילה הגאה, ניסיונות תקיפה של פרטים על רקע הומופובי, גינויים מצד אישי ציבור דתיים, טוקבקים אלימים ברשת והרשימה נמשכת, קשה להגיד שמצבה של הקהילה הגאה מושלם. כמו בעיות שורשיות אחרות בחברה, גם הומופוביה יכולה להיפטר או לפחות להצטמצם משמעותית באמצעות חינוך.

בקרוב: משרד החינוך יסבסד טיולים
לקדם את המודעות לנושא הלהט"ב במערכת החינוך. שר החינוך, גדעון סער | צילום: חדשות 2

ואכן, שר החינוך, גדעון סער, הוביל בשנים האחרונות מספר מהלכים שנועדו לקדם את המודעות לנושא הלהט"ב במערכת החינוך הכלל ארצית. במהלך חודש מאי של 2011, פרסם משרד החינוך לראשונה חוזר מנכ"ל שקורא למנהלי בתי הספר בישראל בין היתר לציין את היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה בפעילות חינוכית מתאימה, לערוך פעילויות מנע בבתי הספר בנושא אלימות והומופוביה וליצור סביבה תומכת ומוגנת עבור תלמידים להט"בים, תוך היעזרות בפעולות חינוכיות מאתר האינטרנט של השירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) ושיתוף ארגונים כמו חוש"ן ואיגי.

מדוע, אם כן, אנחנו עדיין עדים לתופעות חוזרות ונשנות של הומופוביה? למה משפחות חד מיניות ברובן לא מקבלות מענה ראוי בגנים ובתי הספר למבנה התא המשפחתי שלהם? למה נערים ונערות בבתי ספר ותיכונים שונים בארץ עדיין מעידים על כך שאינם חשים שבית הספר הוא מקום בטוח ומקבל עבורם?

בתי הספר לא ממהרים להכניס פעילויות חוץ

לארגוני הקהילה המרכזיים שפועלים לצד מערכת החינוך- איגי, חוש"ן ותה"לה- יש תשובות חד משמעיות. "הקושי של מערכת החינוך הוא קודם כל כספי", אומר אבנר דפני, מנכ"ל איגי - ארגון הנוער הגאה. "הם לא ערוכים להתמודד עם תכניות שהם חוץ בית ספריות. יש בעיה שקשורה לא רק לקהילה הגאה- קשה מאוד להכניס תכנים שמחוץ לתוכנית הליבה של משרד החינוך, שמכילה אך ורק נושאים שהם בקונצנזוס ולא נושאים מורכבים שעלולים לעורר שאלות".

דפני מציין, כי קושי נוסף הוא ההומופוביה שנמצאת בעיקר אצל הצוות המחנך, כמו גם חוסר הקבלה. "הרבה פעמים אנחנו שומעים 'אצלנו אין לנו בעיות', אבל כשאת נכנסת וקצת שומעת את חדר המורים ורואה את האופן שבו דברים מתנהלים את מבינה שיש הרבה בעיות מתחת לפני השטח".

אבנר דפני מנכ
"בתי הספר לא ערוכים להתמודד עם תכניות שהם חוץ בית ספריות". אבנר דפני | צילום: בן יגבס

מלבד פעילויות חברתיות עם בני נוער שלא במסגרת בית ספרית, מפעילים איגי בשנתיים האחרונות שתי תכניות שפועלות בתיכונים: "שנת שירות" במסגרתה שישה מתנדבים משמשים כמדריכים חברתיים בבתי ספר בת"א לאורך שנה מלאה ו"תכנית ניר", על שמו של ניר כץ שנהרג בפיגוע בברנוער, שנמצאת בפיילוט ומיועדת להיכנס תחת לימודי אזרחות.

בנוסף, ההתנדבות של נוער באיגי נכללת בתכנית "מחויבות אישית", אבל גם שם, מסתבר, נתקל הארגון בצינון בית ספרי. "להגיד לך שהאופציה באמת נמצאת שם לבחירתם של התלמידים בצורה אקטיבית- ברור שלא, בתי הספר לא מעודדים את זה. נער או נערה שרוצים להתנדב ולקבל נקודות זכות, צריכים להתמודד לבד מול המערכת, מול הקבלה או ברוב המקרים חוסר הקבלה של העניין הזה. כרגע יש רק עשרות בודדות של מתנדבים במחויבות אישית, לרוב ממרכז הארץ".

המפגש הישיר עם הקהילה מנפץ סטריאוטיפים

חוש"ן, מרכז החינוך ההסברה של קהילת הלהט"ב, פועלת במערכת החינוך בעיקר באמצעות הסיפור האישי לכיתות ט'-י"ב, בו מתנדב ומתנדבת מגיעים לבתי ספר לספר על החוויה האישית שלהם ביציאה מהארון והתמודדות מול משפחה, חברים והחברה. "אנחנו מאמינים שהמפגש האישי והישיר עם התלמידים מאפשר לבטל סטריאוטיפים שקיימים בקרב בני נוער כלפיי חברי קהילה, ליצור אווירה פתוחה ומאפשרת בבית הספר לתלמידים שמתלבטים או שנמצאים בארון, ובאופן כללי אווירה שהיא פחות אלימה והומופובית", אומר בן שי, מנהל תפעול ושיווק בחוש"ן.

בן שי
"חשוב ליצור אווירה פתוחה ומאפשרת בבית הספר". בן שי | צילום: תומר ושחר צלמים

היקף הפעילות של הארגון בשנה שעברה הסתכם ב-76 בתי ספר בלבד מתוך 476 בתי ספר ותיכונים ברחבי הארץ. "העובדה שאנחנו דורשים תשלום עבור פעילות יכול להוות מכשול, בי"ס יכול להגיד שהוא מתלבט בין פעילות נגד סמים ואלכוהול, בטיחות בדרכים או נטייה מינית, ופה סיוע של משרד החינוך בסבסוד הפעילות שלנו, אפילו בחצי עלות הייתה מקלה על בתי הספר להזמין אותנו".

בשנתיים האחרונות חוש"ן מפעילה גם תכנית לגננות וסייעות שמכשירה אותן להתמודד עם הורות חד מינית ונושאי מגדר, דילמות שניצבות בפניי הגננות, התמודדות עם הורים ונושאים שבאים לידי ביטוי בגן.

ילדים בגן עם הגננת
רב הגננות לא עוסקות בנושא הלהט"בי (אילוסטרציה) | צילום: RichLegg, Istock

"הנטייה של גננות היא שלא לעסוק בנושא להט"ב ומשפחות חד מיניות", אומרת אסנת בן פורת, רכזת פיתוח תוכן והדרכה בחוש"ן, "אבל אנחנו חושבים שלפחות בנקודות זמן מסוימות כמו יום המשפחה יש מקום להעלות את האופציה שיש משפחות אחרות, גם אם אין אחת כזו בגן. כחלק מתכנית ההכשרה בנינו ערכה ובה מידע מגוון לגננות כמו דף הנחיות להתנהלות בגן, הצעות לפעילויות, לספרי ילדים וכו'. יש מקרים בהם ההתנהלות בגנים בעייתית לא מרוע לב אלא מחוסר ידע, למשל כשילדה לזוג אימהות לסביות מגיעה הביתה עם הספר הראשון שקיבלה "הלו אבא". גם בנושא של קבלת שבת, במקום 'אמא ואבא שבת', הצענו לעשות 'מקבלי שבת'."

"חוזר המנכ"ל הוא בגדר המלצה"

בתהל"ה, עמותת הורים למען הורים של ילדים מקהילת הלהט"ב שמקיימת קבוצות תמיכה או מפגשים אישיים של הורים מתנדבים ילדים, עורכים פעולות הסברה במוסדות וארגונים שונים באמצעות הסיפור האישי של ההורה. "זו פעילות של לחנך את הסביבה. ברגע שיש פתיחות יש אפשרות לשתף ולדבר", מסבירה ניצה סקאל, מנחת קבוצות הורים ואמא גאה לבן גאה. "מושיק, בני, היום בן 36 אבל במשך שנים בית הספר לא נתן לו גב תומך. היום אנחנו עובדים עם חוש"ן ופותחים להם דלתות דרך זה שהילדים שלנו לומדים בבתי ספר ואנחנו הגשר בין הקהילה הגאה לאוכלוסייה הסטרייטית."

ניצה סקאל
"ברגע שיש פתיחות יש אפשרות לשתף ולדבר". ניצה סקאל | צילום: תומר ושחר צלמים

לטענתה, וגם כפי שטענו מספר נציגי ארגונים נוספים, חוזר המנכ"ל שהפיץ משרד החינוך נתפס בגדר המלצה והמנהלים בוחרים שלא לממשו. "הורים מאוד הומופובים והיום גם מאוד מעורבים בבתי הספר ומטילים וטו על כל מיני פעילויות כך שהנושא הזה ממש נדחף לתוך הארון. מערכות החינוך נמנעות מלעשות פעילות בנושא להט"ב", מוסיפה סקאל.

"רק השנה הצלחתי להיפגש עם מנהלת בית הספר התיכון 'אליאנס', ורדה כגן, שהסכימה לשיתוף פעולה עם חוש"ן אחרי ששנים לא קיבלו אותי ודחו אותי שוב ושוב על הסף. צריך המון אנרגיות. לא רק חבר'ה מהקהילה נעלבים או נפגעים מכך שהם צריכים להוכיח ולהצדיק את מי ומה שהם. גם אני כאמא מאוד נפגעת מזה שאני צריכה להתעקש על כך שיכירו בילדים מהקהילה, ולא משנה כמה הם מוכשרים ומוצלחים".

דנה פלג שבנה בועז עולה לכיתה ב', מעידה כי אפילו בבית הספר הקהילתי הליברלי שבו לומד בנה, עלה נושא הלהט"ב וקיומן של משפחות אחרות רק כשהיא וזוגתה מימי דיברו עם אנשי הצוות. "זה לא צריך להיות תלוי בטוב ליבם ופתיחותם של אנשי הצוות או ביוזמה כזו או אחרת של הורים. בבית הספר של בועז שמחו מאוד על הרעיון, אבל אני לא יודעת איזו תגובה היינו מקבלות בבתי ספר אחרים. זה צריך להיות חלק מתוכנית הלימודים, שהתפיסה של משרד החינוך תהיה שכל נטייה מינית, וכל משפחה היא לגיטימית".

נעמה רבין
"שינוי מתחיל במפגש וסיפור אישי", נעמה רבין | צילום: תומר ושחר צלמים

פלג מספרת, כי השנה ביום המשפחה, בת הזוג שלה והיא באו לכיתה וסיפרו איך נפגשו. "המורה ממש התלהבה, וגם הכתה נהנתה. אני יודעת שהיא גם מזכירה בכתה את הנושא, אבל אני תוהה האם הנושא היה עולה אילולא הבן שלי היה בכתה, והאם הוא בכלל עולה בכתות אחרות." 

דווקא בתל אביב אין פעילות בנושא

התפיסה הרווחת (והמוטעית) בקרב רבים, ביניהם אנשי חינוך, היא כי תל אביב, שנבחרה לא מכבר לעיר הגאה הטובה ביותר בעולם, לא חוטאת בהומופוביה ואדישות בית ספרית לנושא הלהט"ב. "למרות שתל אביב מושכת אליה חברי קהילה גאה רבים, בני נוער הם בני נוער ואלימות מילולית שקשורה בהומופוביה נפוצה בכל מקום לצערנו, גם בת"א", מוסיף שי.

"חמור מכך, זה שבתי ספר חושבים שבגלל שזו תל אביב והילדים נחשפים לזה ובקיץ הם הולכים למצעד הגאווה כי זה נחמד וצבעוני, אז אין אצלם בעיית הומופוביה. אבל תלמידים תל אביבים רבים נאלצים להיתקל בקשיים לא קלים עבורם. תל אביב זה המקום שיש לנו בו הכי פחות פעילויות לעומת אחוז גבוה מאוד של הורים להט"בים".

מימי דנה ובועז
מימי, דנה ובועז | צילום: תומר ושחר צלמים

גם סקאל מצננת את האופוריה נוכח "העיר הוורודה בעולם". "ת"א ממש לא נאורה, בבתי הספר מתנהגים כאילו אין הומואים בעיר. הם לא מאפשרים ולא תומכים בצרכים של התלמידים בבית הספר, ואנחנו יודעים היום שתלמידים יוצאים בגל 14-15 מהארון אבל היועצות וההנהלה לא בשבילם ברוב המקומות. בשיחות אישיות של אחת לאחת אנשים הרבה יותר פתוחים מאשר הרגע שבו הם במסגרת התפקיד שלהם, ואז הם מקבלים רגליים קרות. גם בתל אביב הנושא מאוד פתוח כל עוד זה לא הגיע אליך הביתה."

תופעה יחסית חדשה היא קיומם של גנים פרטיים המותאמים לצורכי האוכלוסייה הגאה. אך האם מדובר בחלופה לגנים הציבוריים או דווקא בהעמקת הבעיה ובידול לא הכרחי של ילדים, שזקוקים לחשיפה לכל סוגי האוכלוסייה? "אני יודעת שיש הרבה הורים שלא ירצו להכניס את הילדים לגנים גאים במובן הזה שהם רואים חשיבות בחשיפה של הילדים לכלל האוכלוסייה", אומרת בן פורת.

ומה לגביי המגזר הדתי?

המענה למיגור ההומופוביה והגברת המודעות לנושא הלהט"ב במערכת החינוך הדתית נעשה בעזרת ארגון שוב"ל. "שוב"ל זה ארגון שהוקם על ידי הומואים ולסביות שגדלו והתחנכו בציבור הדתי לאומי במטרה ליצור שינוי בחברה הדתית ולהפחית הומופוביה במערכת החינוך" מספרת נעמה רבין, אשת השיווק של הארגון. "כמו חוש"ן, גם אנחנו מאמינים ששינוי מתחיל במפגש וסיפור אישי."

עד היום לשוב"ל היו כ-60 פעילויות מתוך כ-250 בתי ספר על יסודיים שקיימים במערכת החינוך הדתית, מדרשות ומכינות קדם צבאיות. יחד עם הרב שי פירון וזוהרה פלורסהיין, יועצת במשרד החינוך ומי שאחראית על כל היועצות בחינוך הממלכתי דתי, שוב"ל בנו מכתב רשמי שנשלח לכל בתי הספר הדתיים התיכוניים בארץ במטרה להגביר את המודעות לקיומו של הארגון.

רבין סבורה כי לפני הדיבור על להט"ב, יש צורך להגביר את הדיבור על מיניות. "הכול צריך להיות הרבה יותר פתוח ומדובר ומתוך זה אפשר יהיה גם לדבר על מין שונה, אנשים שונים ומשפחות שונות שבציבור הדתי מאוד אוהבים להתעלם מהם."

כיתה ריקה
לא מקום נעים להיות בו להט"ב | צילום: ארכיון חדשרות ערוץ 2, חדשות

לאור פעילותם המוגברת של ארגוני להט"ב בתוך מערכת החינוך, ערך ארגון נוער גאה בשנת 2008 מחקר המשך לזה שפרסם ב-2004 שבדק את החוויות וההתנסויות של תלמידי להט"ב במערכת החינוך בישראל. בין היתר נמצא כי למרות שחלו שינויים בגישה וביחס של מערכת החינוך למיעוטים מיניים המתבטאים ברמת הארגון והמערכת בלבד, התלמידים עצמם עדיין אינם חווים שינויים אלה.

כמו כן, למרות שקיים ידע נגיש למורים ויועצים, המודעות בקרב צוות החינוך לא התממשה לכדי התמודדות מעשית בבתי הספר עם הטרדות וגילויי הומופוביה.

משרד החינוך: "יש מגוון סדנאות למיש רוצה להעמיק בנושא"

משרד החינוך מוסר, כי למשרדו יש אמירה מאוד ברורה בנושא של זהות להטב"ית. "אנחנו מכניסים את הנושא לליבת הלימודים כחלק מלימודי "כישורי חיים" בכיתות א'-י"ב", " אומרת בתגובה שוש צימרמן, מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה של שפ"י. "בנוסף, מוצעות מגוון סדנאות לאנשי חינוך ותלמידים ולמי שרוצה להעמיק בנושא באתר שלנו. אנחנו בקשר רציף עם ארגון הנוער הגאה ועם חוש"ן ויחד פיתחנו חומרי לימוד שחלקם אנחנו מטמיעים במערכת החינוך".

צימרמן מציינת, כי מעבר לעבודה הרוטינית, מציינים בבתי הספר גם את היום הבינלאומי נגד הומופוביה ב-17 במאי. "יש אמירות ברורות של שר החינוך נגד ההומופוביה ותמיכתו להכנסת הנושאים האלה למערכת. הוא גם פעל להכניס את ארגון הנוער הגאה כתנועת נוער שהמשרד תומך בה. מערכת החינוך לא שונה מהחברה וצריך לעשות הכשרת לבבות עם צוותי המורים כדי שתהיה מסוגלות רבה יותר לדבר על הנושא. הנושאים הללו נמנים באג'נדה שלנו ואין פה בכלל שאלה".

יש דרך לוודא שבתי ספר אכן מיישמים את כל מה שכתוב בחוזר המדובר?
"בוודאי, מנהלי כל בתי הספר עונים פעמיים בשנה על שאלות סטאטוס אם הם מיישמים את נושא "כישורי חיים" וכל מנהל בית ספר צריך להתייחס לשאלה הזו."

אבל "כישורי חיים" עוסק במגוון רחב של נושאים ואין התייחסות ממוקדת ומתמשכת ללהט"ב
"נכון, אבל הנושאים קשורים אלה באלה ואם נעסוק כל השנה בנושא הגאווה אז לא נוכל לעסוק במגוון נושאים אחרים. השנה יש אסופה של חומרים בתחום החינוך המיני שם יש לחוש"ן פרק שלם וחדש שהם כתבו. מה שיפה בתוכנית "כישורי חיים" זה שהיא עובדת נדבך על נדבך ובכל גיל עובדים התלמידים לפי קבוצת הגיל המתאימה להם. מגיל צעיר מתחילים לדבר על חברות, כבוד וקבלת השונה אבל זה עובד בשלבים, אין שום הכרח לעבוד ישירות כל הזמן על איזשהו נושא כדי לקבל את האפקט של קבלה ושל כבוד".

ארגוני הקהילה שפועלים במערכת החינוך טוענים שבתי ספר לא מזמינים את הפעילויות שלהם, חלק מחוסר תקציב וחלק מחוסר פתיחות או מודעות לנושא.
"בתי ספר לא חייבים לפעול בנושא. אם הצוות החינוכי והיועצת החינוכית עברו הכשרה אצלנו והם מרגישים מסוגלות לעבוד עם החומרים שאנחנו מספקים להם אז הם 100% בסדר מבחינתנו. תמיד יגידו שאין מספיק תקציב כי כל ארגון, ובצדק, מסתכל על המציאות דרך זווית הראייה שלו. אנחנו במשרד החינוך צריכים לראות את כל הנושאים שצריך לנהל שיח עם תלמידים עליהם. תמיד אפשר לעשות יותר ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו להגביר את המודעות והמוכנות של הצוותים החינוכיים לשוחח על הנושאים האלה."

צימרמן מדגישה, כי יש חוזר מנכ"ל שמחייב את כל המערכת. "בנוסף יש המון סדנאות באתר של שירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י), לקראת היום הבינלאומי להומופוביה אנחנו תמיד מוציאים לכל מערכת החינוך הצעה לעבודה ממוקדת, מעבר לזה תמיד צריך להמשיך. זה לא בעיה של עוד חומרים אלא הכשרת לבבות ומוכנות של אנשים גם לקבל את התופעה וגם לשוחח עם התלמידים. זו עבודה שהיא תמידית, רוטינית וצריכה להיעשות כי כל פעם הקהלים משתנים".

>> "אני פוחד לחזור ללימודים בגלל ההומופוביה"

>> איך תצאו מהארון בפני התלמידים?