במוצאי שבת, ה-1 באוגוסט 2009, בשעה 22:40, התפרץ אלמוני חמוש אל מועדון הברנוער בתל אביב והחל לירות לכל עבר. ניר כץ, מדריך במרכז, וליז טרובישי, נערה בת 16 - נהרגו. עשרה נוספים נפצעו, כאשר שניים מהם נשארו נכים לצמיתות. ביוני 2020 אחד מהפצועים, חן לנגר, שם קץ לחייו. פצוע אחר שנשאר נכה ונעזר מאז בכיסא גלגלים הוא יונתן בוקס (28), שבימים אלו נשאר מרותק למיטתו מאחר וכיסא הגלגלים שלו נשבר, ואין אף גוף רשמי במדינת ישראל שמסייע לו.
יונתן זעק לעזרה ברשתות החברתיות ורעות נגר, אקטיביסטית לקידום נשים ולהט"בק - יחד עם חברות וחברים מהפנתרות הוורודות ומהקהילה - החליטו לפעול יחד כדי להרים את הכפפה, ופתחו למענו פרויקט מימון המונים. "לצערנו המדינה לא מכירה בפצועים של הברנוער ומצעדי הגאווה בירושלים כנפגעי פעולות איבה, זאת על אף שחוו טרור - תקיפה בנשק אוטומטי וסכין. אין יותר טרור מזה", היא אומרת בשיחה עם mako.
בעקבות מעשה הטרור פעלו גורמים שונים במהלך השנים לדאגה לסיוע כספי לנפגעים. ביולי 2010 הגישו כמה חברי כנסת, ובראשם ניצן הורוביץ, הצעה לתיקון לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה שיעניק תגמולים גם לנפגעי פשעי שנאה. ההצעה הועלתה מחדש בשנת 2012 אך מאז לא קודמה. "לאחרונה נפגשנו עם ח"כ יוראי להב הרצנו שמקדם מהלך מול ביטוח לאומי אבל זה לוקח זמן", אומרת נגר.
"הנפגעים נאלצו להתמודד עם בירוקרטיה מול גופי המדינה כדי לקבל את זכויותיהם, והם נאלצים לקחת הלוואות כדי לקנות כיסא גלגלים", מציינת נגר. "הם מתמודדים עם כאבים פיזיים ונפשיים בלתי נתפסים והמדינה לא סופרת אותם. אפילו טיפול נפשי מותאם לטראומה שחוו הם לא יכולים לקבל. נט"ל, שהם הגוף שיש לו את הכלים לסייע למי שחוו טרור - לא מוכנים לטפל בהם כי הם לא מוכרים על ידי המדינה".
לדברי נגר שורדי הירי מתמודדים עם מצוקה נפשית קשה מאוד. אנה שילנסקי, בת 29, נפגעה בידה בפיגוע הירי, ונשארה עד היום עם פגיעה עצבית. לדבריה היא לא קיבלה עזרה יזומה מהמדינה. "בפיגוע 'רגיל' מגיעים לבית החולים עובדים סוציאלים כדי ללוות את הפצועים מהרגע הראשון", היא אומרת, "אלינו הגיעו אימהות מ'תהלה' ופסיכולוגים בהתנדבות. בסופו של דבר ההורים שלי שילמו הכל, את הטיפולים הפסיכולוגיים, הרופאים המומחים והתרופות שחלקן מחוץ לסל. גם את חשבון האמבולנס הם שילמו, כי לא היה לנו מי שיגיד שאנחנו לא אמורים לשלם. בסופו של דבר התחלתי לקבל סיוע מהמדינה רק בגיל 25, כשצוות רפואי ניהל עבורי את התהליך, ומאז אני מקבלת קצבת נכות חודשית. אחד הקשיים המרכזיים שלנו הוא שנט"ל לא מקבלים אותנו לטיפול, ומחוץ לנט"ל פסיכולוגים עם מומחיות בטראומה כמו זו שאנחנו חווינו, מפיגועים ואירועים רבי נפגעים, לא נמצאים כמעט בשירות הציבורי".
"יוני אחד הפצועים שנפגעו הכי קשה, אבל יש עוד אנשים שנפצעו וכל יום הוא הישרדות עבורן", מציינת נגר, "הקמפיין הזה הוא הצעקה שלנו. אנחנו במצב חירום. יוני העלה פוסט קשה מאוד שטלטל את כולנו ורצינו להראות לו שאכפת לנו. ידענו שהקהילה תתן לו גב".
ואכן, הקמפיין הצליח לרגש אנשים רבים. תוך פחות מיממה מאז עלה לאוויר, הושגו למעלה מ-50 אלף שקלים - 90 אחוזים מהיעד, כאשר בין התורמים אפשר למצוא לא מעט אנשים מוכרים, בהם בל אגם, קורין גדעון, ינאי פרישר גוטמן, אסי עזר, דני פרילנדר ועוד רבים שנרתמו לסייע. "התרגשנו מההיענות לקמפיין", אומרת נגר, "גם יוני התרגש מאוד ושמח. זה היה בוסט עידוד שנתן לו כוח להמשיך עוד קצת עד שנשיג את השוואת הזכויות של נפגעי הטרור הלהט"בי לזכויות נפגעי פעולות איבה".