השירות הצבאי בישראל הוא ללא ספק חוויה משמעותית לחיילים ולחיילות לקראת חייהם הבוגרים, אבל כמו בכל מסגרת, חשוב שלמשרתים תהיה אוזן קשבת ותמיכה, בעיקר ברגעים הקשים. למרבה הצער, יש מקרים בהם האנשים שמקדישים מספר שנים מחייהם למדינה לא זוכים לכך והם נשארים לבדם, בין אם עלו ארצה בלי המשפחה, או בין אם זו בחרה לנתק איתם קשר, כמו חיילים להט"ב יוצאי החברה החרדית.
בין אזרחי ישראל הרבים והטובים אשר מסייעים לחיילים כאלה נמצאים גם רני וירון רוזן, בני זוג ממרכז הארץ, ששימשו כמשפחה מלווה לשלושה חיילים הומואים יוצאי החברה החרדית בעשור האחרון. אותם החיילים התגייסו באופן עצמאי לחלוטין, ומשום שהמשפחות שלהם בחרו לנתק עימם קשר הם "הצטרפו" בעל כורחם לקהילת החיילים הבודדים.
רני, בעל עסק פרטי לעיצוב הבית שעובד גם בבנק הפועלים, לקח על עצמו ללוות את החיילים שמצאו עצמם לפתע לבד בעולם. "הכל התחיל במייל לעובדים שקיבלתי, בו שאלו אם מישהו מעוניין להתנדב במרכז לזכרו של מייקל לוין, עמותה לחיילים בודדים", נזכר רני בשיחה עם mako וסיפר שיצר קשר עם העמותה, אז הגיעה הצעה שהוא לא ציפה לה. "מסתבר שלמשפחה הגאה שלנו היה ערך מוסף שאין להרבה מלווים אחרים. לא היה לי מושג מה מצב החיילים הבודדים מקהילת הלהט"ב, אבל הצעתי לעמותה לצוות אותם אלינו. העמותה תמכה ברעיון והשאר היסטוריה".
העמותה, או בשמה המלא "המרכז לסיוע לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין", מלווה את החיילים הבודדים לאורך כל הדרך: מההחלטה להתגייס, השירות עצמו, ועד אחרי השחרור, כשהליווי מעניק להם הזדמנות שווה להשתלב בחברה. החיילים הבודדים בעמותה הם לעיתים עולים שמשפחותיהם נשארו בחו"ל, או לעיתים חיילים ישראלים ללא עורף משפחתי. מאז 2009 סייעה העמותה לעשרות אלפי חיילים, ובימים אלו, ועד ה-16.9, יוצאת העמותה, אשר מתקיימת מתרומות בלבד, במבצע התרמה עבור החיילים הבודדים.
רני מספר כי בתחילה היו לא מעט חששות, אבל מהר מאוד הבינו בני הזוג שהם התברכו בזכות לעזור לאלו הזקוקים לכך. "ירון ואני לא ידענו איך נרגיש או מה יהיה", הוא מסביר. "יצאנו להרפתקה אל עבר הלא נודע, אבל מצד שני התוספת החדשה לחיינו כבשה אותנו מהר מאוד. ממרחק הזמן אני יודע להגיד שבסוף זה תלוי בכימיה שבין החייל למשפחה המלווה. לפעמים זה מסתדר יותר לאחד הצדדים ולפעמים פחות. אני מאמין ששום דבר טוב לא יקרה תחת לחץ. כולם צריכים להרגיש בנוח בסיטואציה הזאת".
למרות שהצעד הראשון בדרך להפוך למשפחה מלווה הגיע ממנו, רני מספר שבן זוגו ירון היה חלק פעיל לכל אורכו של התהליך. "כל אחד מאיתנו נותן את מה שהוא יכול, ולכל אחד יש את החוזקות שלו", הוא מסביר בחיוך. "לחיילים שאנחנו מלווים יש את הטלפונים של שנינו, והם יודעים ששנינו נמצאים שם עבורם".
איך התפקיד שלכם כמשפחה מלווה בא לידי ביטוי?
"התמיכה היא בעיקר נפשית. כמו שכל חייל פונה להורים שלו ושואל שאלות, מתלבט, משתף בקשיים - אז במקרה שלהם אנחנו הכתובת. אני זוכר שאחד החיילים פנה אלי נסער באיזה יום. הוא הרגיש בפעם הראשונה רגשות כלפי גבר וזה בלבל אותו. הוא כתב לי שהוא מרגיש שאף אחד לא יכול להבין אותו והוא ביקש לדבר איתי. השתדלתי לייעץ לו ממרום שנותיי ואחרי השיחה הוא אמר שהוא לא יודע מה הוא היה עושה בלעדיי. התרגשתי, דבר כזה שווה את כל העולם בשבילי".
חווית החיים של חיילים בודדים היא תמיד מורכבת, וזו של להט"ב יוצאי החברה החרדית מגיעה לרוב עם קשיים ייחודיים משל עצמה. "רובם הגדול לא נמצא בקשר עם המשפחות והם מחפשים את עצמם בעולם", מסביר רני. "לרוב הם מתקרבים לעולם החילוני, שהוא גם זר להם, והם מרגישים שונים. שאלה שחוזרת על עצמה היא 'מה לא בסדר איתי?', וכאן התפקיד שלנו הוא להרגיע, להכיל ולהראות להם שהם למעשה בסדר גמור, שהם לא צריכים לשנות בעצמם שום דבר, כי אין מישהו אחר בעולם שיגיד להם את זה".
בני הזוג אף תמכו בחיילים בתהליך היציאה מהארון המורכב שלהם. "תראה, אני לא יודע מה זה להיות דתי או עזוב את הדת, זה לא הרקע שממנו אני בא, אבל מצד שני אני יודע מה זה לחיות בארון ואיך זה מרגיש לשמור סוד ולהסתיר חלקים ממני", מספר רני. "הם נורא אמיצים כי הם יוצאים מארון כפול וברור לי שזה מטלטל ומפחיד. אבל אז יש את הרגע שהם מגיעים אלינו הביתה ורואים משפחה נורמטיבית, זוגיות אוהבת של הרבה שנים בין שני גברים וילדים מקסימים ומאושרים. הם סופגים את הדינמיקה המשפחתית שלנו ומתחזקים ממנה. הם כמובן מוזמנים אלינו לארוחות שישי וחגים, כי חשוב לנו שהם ירגישו חלק מהמשפחה. זה נותן להם תקווה לעתיד טוב יותר. שיהיה בסדר".
רני וירון מגדלים כאמור שני ילדים, רותם (13) ודניאל (9.5), אותם הביאו לעולם בתהליך פונדקאות בהודו, וגם הם חלק בלתי נפרד מהתהליך שהמשפחה עוברת. "הילדים שלנו גדלו לזה. תמיד היה בסביבה גם חייל בודד, אז מבחינתם אין כאן משהו מיוחד", רני מסביר. "אנחנו מדברים על זה כל הזמן ומשתפים אותם, ואני מרגיש שזה נותן להם המון. כשרותם הייתה צריכה לבחור תנועת נוער ללכת אליה היא בחרה בכנפיים של קרמבו, ואנחנו גאים מאד ברצון שלה לעזור ולתרום לאחרים. אין לי ספק שהעזרה שלנו לחיילים יש נגיעה מסוימת גם כאן".
היה רגע שבו ראיתם שהנתינה שלכם נדבקה בילדים?
"הם תמיד מרגשים אותנו עם הלב הרחב שלהם. אתה יודע איך זה דירות תל אביביות, המרחב שלהן מוגבל. לפני כמה שבועות חייל שאנחנו מלווים היה צריך להגיע לבסיס בתל אביב מוקדם, אז הילדים המקסימים שלנו פינו את אחד החדרים שלהם וישנו ביחד, רק כדי שהוא יוכל להישאר לישון אצלנו. זה נכון שאנחנו מתנדבים בעמותה, אבל אנחנו מקבלים ממנה גם המון בחזרה".
הקשר עם החיילים נמשך גם אחרי תקופת הליווי?
"אין לקשר ביננו תוקף. גם כשאנחנו בקשר פחות רציף וכבר לא מלוויים אותם על בסיס יומיומי, הם תמיד יכולים לפנות אלינו והם יודעים את זה. לא מזמן חייל שליווינו היה צריך עזרה בבירוקרטיות שקשורות לעבודה חדשה. הוא פנה אלינו, וכמובן שעזרנו לו בשמחה. ברגע שאני מרגיש שהם מספיק יציבים ועומדים על הרגליים בכוחות עצמם, אני מבקש ציוות חדש. כל עוד יש לי את האנרגיה לעזור להם אני אמשיך לעשות את זה. הם בסך הכול רוצים הזדמנות שווה להתחיל מחדש, וזה מגיע לכל אחד, לא?".