פגיעה מינית עלולה לפגוש גברים גאים במרחבים שונים ובתקופות מסוימות בחייהם. אחת התקופות הנדונות במסגרת טיפולים מתייחסת דווקא לגיל ההתבגרות. "כמעט תמיד, מטופל מדבר על גילאי 13-15 כתקופה שבה רצה בפעם הראשונה לפגוש מישהו הומו, לדבר איתו על מה שהוא מרגיש, להיפגש, אולי להתנשק משהו מאוד ראשוני", מסבירה דפנה גרינר, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, שמנהלת כיום את היחידה לייעוץ וטיפול במרכז הגאה, "מי שלא רוצה להיחשף בקבוצת נוער או לא רוצה להיפגש באזור המגורים הרבה פעמים פונה לאינטרנט, לצ'אטים של היכרויות, שם הוא פוגש מישהו שלרוב משקר לגבי הגיל ואומר שהוא צעיר יותר".

"אני אדם שנמנע מחוויות שקורות בחוץ, מעדיף את המרחב הווירטואלי", מעיד על עצמו ארז (השם המלא שמור במערכת), פאנסקסואל בן 28, "בגיל 17 בערך התחלתי להיפגש עם גברים דרך אטרף. יצא לי להיפגש גם עם גברים מבוגרים יותר בני 30 ומעלה, שזה היה שוק בשבילי. אני בטוח שחלקם שיקרו לגבי הגיל האמתי שלהם, היו כאלה שגם נראו שונה בהרבה מהתמונה שפרסמו".

אותו נער שנכנס לאפליקציות ורואה כותרות בסגנון 'מי נמצץ לעכשיו', לומד את השפה הזו, וזה המפגש הראשוני שלו עם להיות הומו, דבר שכשלעצמו מהווה פגיעה מינית. מצב של היעדר מודלים אחרים עלולים להפוך את המתבגר לקורבן, או לחילופין לגרום לו לאמץ התנהגות ושיח נפוצים באתרי ההיכרויות והאפליקציות. "רוב הפעמים היה ברור שמשהו מיני הולך לקרות, נראה לי שאפילו לא ממש היה ברור איך הולך להיות משהו מעבר לזה", משחזר ארז את החוויה בצ'אטים כנער, "הרגיש שזו המטרה של האפליקציות לפי התכתובות שם".

מונולוגים הומופובים​  (צילום: Shutterstock)
"הרגשתי שאני קופא, רק רציתי כבר להיות מאחורי זה" | אילוסטרציה | צילום: Shutterstock

סיפור האונס שחווה ארז מתחיל בסיטואציה שעשויה להיות מוכרת לרבים מקהילת הגברים. "הכרנו באטרף, הוא היה בן 30 ומשהו", הוא משחזר את הסיפור שאירע בהיותו נער בן 17, "להורים שלי הייתה דירה ריקה בסוף השבוע, אז נכנסתי לאפליקציה והזמנתי אותו אליה. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו בא אליי, לא דיברנו הרבה לפני המפגש. הוא הגיע, ישבנו קצת, התחלנו להתפשט ומפה לשם הוא הפך אותי והתחיל להתחכך בי. אחרי התלבטויות עם עצמי אמרתי לו שזה לא נעים לי, שזה כואב, אבל הוא פשוט המשיך לחדור. זה כאב ואשכרה נשכתי את הכרית, הרגשתי שאני קופא, רק רציתי כבר להיות מאחורי זה. איכשהו עבר הזמן וזה נגמר. הוא פשוט אמר שהוא צריך ללכת, התלבש והלך".

>> "הקול שלי לא נשמע לאורך החטיפה והאונס"

"הכמיהה הכל כך טבעית והראשונית לחום וקרבה הופכת להיות מנוצלת", מצהירה גרינר, "שמעתי לא מעט סיפורים שבהם המפגש הראשוני והרצון לאהבה מסתיים בסקס אלים, ומטופל יכול לתאר את עצמו נחדר במושב אחורי של רכב בלי שהוא מבין מה קורה, בלי שהרגיש שמסוגל להתנגד". חווית השיתוק ניכרת גם בסיפורו של ארז. "אני לא בחור חלש, אבל באותו רגע פשוט השתתקתי, פחדתי מהבנאדם. תמיד הייתי חשדן, היו לי המון תכניות בראש מה לעשות במקרים כאלה אבל באותו רגע פשוט...כלום. גם אם הייתה לי סכין מתחת לכרית לא הייתי מצליח לעשות שום דבר".

מה שקורה בקלאב נשאר בקלאב

פגיעות מיניות ומקרי אונס אינם שמורים להיכרויות וירטואליות בעולם האפליקציות ומתרחשות גם במרחבים פיזיים. גרינר מדברת על משולש המועדונים, הסקס והסמים (שימוש בסם ג'י, סם אונס) כתופעה המתקיימת במסיבות גברים, שם האונס מתבצע לעיתים ללא כפייה. "אם במרחבים שונים מדברים על לא להשתמש בסמים, הדיבור במרחבים הלהט"בים יהיה איך להשתמש בסמים נכון", היא מסבירה, "זה כבר נהיה עניין תרבותי. מדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת, אבל עדיין מעט מאוד אנשים מצליחים להבין שהם בבעיה בתוך התרבות הזו וייפנו לטיפול. ישנם גברים שאצלם כבר הסמים והסקס כרוכים אחד בשני, כלומר לא יכולים לעשות סקס אם הם לא על סמים ומכאן האפשרות לקיים קשר מיני שהוא לא מרצון הדדי של שני הצדדים מאוד קלה. כתוצאה מהערפול של סמים, לא ברור מה קורה, וכך אנחנו נתקלים בפגיעה מינית בתוך מרחבים של דייטים ומסיבות. ברגע שמישהו נהיה תלוי בסם ולא יכול לקיים יחסי מין כשהוא פיכח, זו לחלוטין התמכרות".

דפנה גרינר, מנהלת הקליניקה הגאה (צילום: יחסי ציבור,  יחסי ציבור )
דפנה גרינר, מנהלת הקליניקה הגאה. "מדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת" | צילום: יחסי ציבור, יחסי ציבור

על אף ריבוי מקרי האלימות המינית בקהילת הגברים נראה כי הדיווח עליהם כמקרי אונס או פגיעות מיניות הוא מועט ולרב עולה במסגרת טיפולים כשאלה לא פתורה או כחלק מתיאור כללי של אירועים או מקרים שחוו. "הרבה פעמים מטופל לא בא לדבר על פגיעה, אלא על אירוע שקרה או חוויה מוזרה, המילה פגיעה לא מופיעה עד שהיא לא מתוקשרת בקשר הטיפולי", מעידה גרינר מניסיונה, "להתעורר בשירותים של מועדון ולא להבין איפה אתה נמצא - זו פגיעה, וזה לא תמיד ברור למי שנמצא בחוויה הזו. לפעמים האסימון ירד למטופל בעקבות המבט המזועזע של המטפל או אפילו מלשמוע את עצמו מספר את המקרה בקול".

>> "התעוררתי בשירותים של המועדון עם מכנסיים מופשלים"

נפגעי תקיפה מינית בקהילה ובכלל מעכלים את החוויה הקשה בקצב ובדרכים שונות, אך המחשבה כי הביאו את המקרה על עצמם משותפת לרבים מהם. "עישנתי מלא, חשבתי על זה לא מעט ותהיתי מה הייתי צריך לעשות", נזכר ארז, "היו לי מחשבות שאולי הייתי צריך לבקש ממנו להפסיק יותר חזק אולי הייתי צריך להגיד עוד פעם".

"אנחנו לא מדברים בכלל על הסכמה בשפה הטיפולית, אלא על רצון", מחדדת גרינר את הסיבות הרצויות לאינטראקציה המינית, "נכון שהחוק מדבר על גיל 16 כגיל ההסכמה, אבל הסכמה זו מילה מאוד בעייתית. יש מצבים בהם נראה שהסכמתי למשהו אבל אם שניה נעצור ונבדוק, נראה שרצון אמתי לא היה שם. הסכמה לא מספיקה והיא פאסיבית, מדובר במצב שיש אחד אקטיבי שרוצה והשני מסכים, ולכן זה לא מקום בריא להיכנס אליו ליחסי מין לעומת רצון הדדי, שבו שני הצדדים רוצים במצב באופן מודע ופיכח".

"עצמתי עיניים וחיכיתי שזה ייגמר"

"ברב טיפשותי ניסיתי לחפש הצדקה לדבר שבגללו הוא עשה לי את זה, חיפשתי סיבה להאשים את עצמי", מזדהה עידו עם תחושת האשמה העצמית. עידו, בחור הומו בן 32 כיום, חווה אונס ברוטלי מאדם קרוב אליו בצעירותו. כיום הוא נשוי לגבר א-מיני ומאז המקרה מתקשה ליהנות מחוויות הקשורות במין ואינטימיות.

נער עצוב (צילום: ArtMari, Shutterstock)
"לא יכולתי לזוז, גם לא להוציא הגה מהפה חוץ מאנחות כאב" | אילוסטרציה | צילום: ArtMari, Shutterstock

"הוא היה אקס שלי, הכרנו במסיבה כשהוא היה בן 31  ואני הייתי בן 19", הוא משחזר, "אחרי זוגיות של שנתיים נפרדנו, אבל שמרנו על קשר". סיפור האונס מתחיל כאשר אחותו של בן הזוג לשעבר ביקשה מעידו לשוחח עמו בעקבות דיכאונות שחווה. "התחלנו לדבר וזה התפתח לריב. זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שהייתה אלימות פיזית בינינו, שהוא ממש הוריד לי סטירה מצלצלת".

"אספתי את הדברים שלי בדמעות ורציתי ללכת, אבל אז הוא חסם את הדלת", ממשיך עידו, "הוא התחיל להתנצל וגרם לי לרחם עליו, אבל הוויכוח לא פסק ולכן באתי לצאת שוב מהחדר. הפעם הוא החזיק לי את היד, אמרתי לו שאין טעם שאשאר וניסיתי להשתחרר ממנו. המבט שלו בעיניים היה מאוד מוזר, ובשניות הכל התהפך. מהאחיזה שלו הוא זרק אותי חזרה למיטה, לא הבנתי מה קורה באותו רגע. הוא התיישב עליי עם כל כובד הגוף שלו, אני בחור די צנום והוא יוצא חדר כושר. אמרתי לו 'תן לי ללכת, אני לא רוצה לדבר איתך', והתחלנו סוג של עימות פיזי, ניסיתי להשתחרר ותוך כדי שמתי לב שהחולצה שלי עולה יותר מדי למעלה, ושהוא בעצם מכוון לשם. כשהיינו ביחד והיינו רבים אפילו בצחוק, הוא היה כולא לי את הידיים למעלה כשהחולצה מכסה את הראש. באותו רגע הוא הוביל לאותו אקט, ואז הבנתי שזה הולך למקום מיני. צעקתי לו שאני לא רוצה, וזה לא היה נראה כאילו הוא באמת נמצא שם. הוא הפשיט אותי, אנס אותי בכוח בצורה מאוד כואבת. כשהבנתי שהאונס הולך לקרות, ניסיתי לצעוק ולקרוא לעזרה, וברגע שזה התחיל כביתי, עצמתי עיניים וחיכיתי שזה ייגמר. לא יכולתי לזוז, גם לא להוציא הגה מהפה חוץ מאנחות כאב".

אז למה כמעט אף אחד לא מגיש תלונה?

מלבד הקושי של הפרט להכיר בעצמו כנפגע מינית, נראה כי ישנם קשיים נוספים שמקורם בקהילת הגברים עצמה. "זו קהילה קטנה וכולם מכירים את כולם", מפרשת גרינר, "אף אחד לא רוצה להיות השטינקר, זה שמסומן בתור החלש שנאנס והתלונן. להרבה גברים נראה שהמחיר יהיה הרבה יותר גבוה מהתועלת ובכלל לא מעלים את זה. הרב המכריע של המטופלים לא רוצה ללכת בכלל לאזורים המשפטיים ולמשטרה".

עוד מתייחסת גרינר לסוגיית ההופעה החושפנית במועדוני גייז ומסבירה כי הנפגעים עצמם עלולים לקשר בין תרבות זו לבין הדיאלוג הפנימי שלהם. "הנפגע יכול לשאול את עצמו עד כמה האחריות פה היא שלי. אם רקדתי בלי חולצה- זה אומר שהבאתי את זה על עצמי? יש גם קושי להכיר בעצמך כנפגע מינית, ואם אתה זה ש"אשם", אז אתה בעצם לא נחשב נפגע וזה כביכול מנרמל את המצב".

>> "הוא הצמיד אותי לקיר והשתפשף עליי לכמה דקות"

"חששתי מחשיפה, פחדתי שאנשים קרובים וחברים יגלו שנאנסתי", משתף עידו, "לא רציתי את ההשפלה הזו. חשבתי גם על המשפחה שלי, שאמנם ניתקתי איתם קשר מאז שיצאתי מהארון, אבל אם הסיפור היה יוצא והם היו מגלים שזה אני, מבחינתם זו הייתה ההוכחה לזה שאני באמת לא בסדר, שהבחירות בחיים שלי מובילות אותי למקומות רעים ולכן פחדתי שהם ידעו".

בנוסף לקושי שמקורו בקהילתיות, נפגעים מסוימים יעדיפו שלא לדווח על פגיעה מינית בשל ההכרח לצאת מהארון. "גדלתי בבית חרדי, ומבחינת הסביבה הקרובה שלי להיות עם גבר זה לא בסדר מהיסוד, אז כמובן שדבר כזה לא סיפרתי", משתף ארז שעד היום למעשה נמצא בארון, "אחרי המקרה התרחקתי מהעולם הזה בערך שנה ולא שיתפתי אף אחד"

איך חווית האונס משפיעה עליכם היום?
"אמון בבני אדם כבר אין", מכריז עידו, "עד היום זה משהו שאני עובד עליו, רק על בעלי אני סומך. בן הזוג שלי היום הוא א-מיני ואין לנו מערכת יחסים מינית בינינו, אני חושב שזה די עונה על השאלה. מאוד קשה לי עם מיניות, זה לא משהו שכיף לי לעשות ומאז המקרה כבר לא היו לי חוויות מיניות נעימות".

"הרגשתי את אותן תחושות גם עם נשים שיצאתי איתן והתבאסו שזה לא הולך איתי לכיוון מיני", מעיד ארז על חווייתו בעולם האינטימי כגבר פאנסקסואל, "אני יודע שזה גם קשור אליי, יש פעמים שאני נרתע ממגע והסיבה לזה היא אותו אירוע. זו לא טראומה שאני מסתכל עליה באופן ישיר, אבל אינטימיות ובניית אמון הם דברים שלוקחים זמן אצלי. היום אני בקושי מתרועע בקהילה, לא יוזם מפגשים או שיחות באפליקציות כבר כמה שנים".

"אני חושב שמה שחשוב זה למצוא איזושהי קהילת חברים, מעגל שאפשר לשתף בו סודות, כל דבר עדיף מאשר לשמור הכל בפנים", ארז מדגיש, "העולם של יציאה מהארון הוא עולם שנכנסים אליו קודם כל לבד, וחשוב להכיר בהמשך קהילה תומכת, מה שלי בגיל צעיר לא היה".

>> "אני קורבן אונס, קורבן תקיפה, במדינה זרה"

בנוסף, על מנת לתת מענה רגשי לגברים שהתמכרו לסמים כחלק מקיום יחסי מין, החל מהשבוע הקרוב, הוועד למלחמה באיידס ייפתח קבוצת שיח מיוחדת המיועדת לגברים בלבד מעל גיל 25, שמטרתה לעזור במזעור הסיכונים הפיזיים שיכולים להתלוות לתופעה, כמו מנת יתר, הדבקה במחלות מין וב-HIV בפרט, וכן את הנזקים הנפשיים כדוגמת תחושות האשמה, בדידות ועצב. כיום הוועד הנו הארגון היחיד בארץ הנותן מענה לנושא במסגרת מפגשים קבוצתיים המתקיימים אחת לשבוע בהנחיית אבישג רובינשטיין, עובדת סוציאלית קלינית ומתמחה בטיפול מיני ואיילון סלייטר מנחה קבוצות וחלק מסגל היחידה להנחיית קבוצות באוניברסיטת תל אביב.

אשת קשר בוועד למלחמה באיידס: אבישג רובינשטיין 054-4872598

הקליניקה הגאה 03-5252896 שלוחה 0 וגם במייל Counseling@igbtqcenter.org.il

קו הקשב של האגודה למען הלהט"ב 03-6205591

קו הסיוע הארצי לנפגעי תקיפה מינית (גברים) 1203