>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

ליאור באייר (צילום: אור קפלן)
הפעם לוקח את העניינים לידיים. ליאור באייר | צילום: אור קפלן
אני אתחיל בווידוי. בבחירות הקודמות לא הלכתי להצביע, הייתי בחו"ל בארה"ב, שתיתי מרגריטה בווסט הוליווד ביחד עם בן הזוג המקסיקני שלי דאז, נדליי לופז. הייתה זאת תקופה יפה ושמשית בקליפורניה, ובארץ הייתי מדבר עם המשפחה המודאגת בעיקר על תאריך חזרה לארץ אבל גם על המצב הכלכלי ששטף את הארץ באותה התקופה וזה הביטחוני שכתמיד כיכב גם אז בכותרות.

"למי הצבעת, אמא?, שאלתי, "אבא, מה איתך?". פילוג במשפחה, האחד ביטחון השני שלום; האחד כלכלה והשני חברה. מצב קצת מוזר, אפילו נישואים של 25 שנה לא משנים דעתו של בוחר נחוש, כל אחד מסתכל על דבר אחר, אני מסתכל על המכלול והתשובה נראית לי ברורה, אך כשבוחרים נושא אחד בלבד הדברים נראים אחרת ובאמת יותר קל לבחור כשחושבים על זה.

עברה תקופה מאז הבחירות הקודמות, המקסיקני נשאר בשדרת סנטה מוניקה הגאה, אני חזרתי לארץ והתאהבתי בפולני שהעברנו ביחד זוגיות בחלקה נפלאה של כמעט שנתיים וגם היא נגמרה, ומשום מה דווקא עכשיו עד שהרגשתי שכבר גמרתי עם האקסים גיליתי שאני מרגיש יותר ויותר כמו עובד מקסיקני שנלחם בטחנות הרוח למען שכר הדירה והדוליצ'ינאה של הממשלה. הבעה פולנית חמורת סבר על פניי כמו צבעו האפור של גפילטע וגזירות כלכליות קשות על ראשי, פשוט השאירו אותי עם רצון עז להתבכיין על איזה כוס מרגריטה אך עם כל החשבונות והמיסים סיימתי עם יין זול ("פטישים", בשמו המוכר).

מצעד הגאווה בחדרה (צילום: דני זאק)
לא רק במצעדי גאווה. השנה מצביעים | צילום: דני זאק

"בוחר את המציאות שארצה לחיות בה"

לא קלים הם חייו של האזרח הגאה: להיראות טוב, להיות מצוחצח, תמיד בשורה הראשונה, להצטייר נכון, כל אלו עולים הרבה מאוד כסף, ולומר שאין ולא מתאים היום זה לא באופנה. אז מבזבזים, גם כשאין, גם כשהמינוס חוגג, ובכיף זה חלק מהמהות, חיים על הקצה ומקטרים. לי אסור לקטר כי לא הצבעתי, אז סבלתי בשקט פולנייה סטייל. וחיכיתי לרגע הזה שבו נגיע לבחירות ואז נוכל להשפיע, לשנות סדרי עולם, להוריד את המיסים, להעלות את השכר, לשפר את זכויותיי כאזרח, כהומוסקסואל, כבעל רצון להתחתן, להביא ילדים, במדינה שבה יש שוויון, אחריות, הדדיות. והנה זה בא, בחירות 2013.

למי נצביע?! השמאל הפך למרכז, המרכז הפך לימין, והימין הפך לקיצוני, והקיצוני חוגג על קיברו של רבין, של המילה שלום, של הרצון לשקט ושלווה, מטגן לו את היונה בשמן זית טוב טוב ומכשיר אותה תמורת כמה דולרים למשגיח המקומי שעובד 30 שניות ביממה. קשה. וכל זה נוכח המצב, המצב, המצב. ביטחוני, כלכלי, מדיני, ועוד כמה מילים המסתיימות בי'.

הארווי מילק (צילום: דניאל ניקולטה)
מוערר השראה. הארווי מילק | צילום: דניאל ניקולטה

לא מוותר, השנה אני מצביע! הפעם אני אבחר את המציאות שאליה אני מעדיף להשתייך, שבה אני מעדיף לחיות, שאיתה אני יכול להתמודד. אני חובב סרטים ונזכרתי שהיה סרט שרציתי לראות כבר הרבה זמן ולא יצא לי, הסרט "מילק". בקצרה, הוא מספר על הימים הראשונים של הקהילה בסן פרנסיסקו, על הפוליטיקאי הגאה שוויתר על בכיר ליבו רק בשביל לשנות, להוביל, ליצור היכר או חותמת במאבק הזכויות למען כולנו. ישבתי כל משך הסרט מרותק למסך וחשבתי לעצמי שגם בארץ זה יכול לקרות, ואפילו מאוד!

מי יהיה כאן גם מחר בבוקר?

יצאתי למרוץ בחיפוש אחר המפלגה המתאימה, האופציות לא איחרו להגיע והיו מאוד ברורות, היו מפלגות שעשו ומפלגות שלא. הסתכלתי על הרשימות, הכנתי לעצמי דף קטן עם שאלות מרכזיות שאותן שאלתי את המצעים של המפלגות השונות בקריאה יסודית ומדוקדקת באינטרנט ובמפגש עם אלו שאכן באו ורצו להיפגש. יש תווי מאוד ברור בכלל המפלגות: העבר שמקרין על העתיד. והוא היה הפקטור העיקרי שאליו בחרתי להתייחס במרץ. שאלתי את עצמי מי עשה בשבילי הכי הרבה? מי אשכרה קידם אותי? מי בא ונלחם גם בגשם על זכויותיי ובמשך שנים? ושוב התשובה הייתה מאוד ברורה.

ואז פתאום הבינו חברי הכנסת וראשי המפלגות שהכל היום בעידן המדיה הכל כך ויראלית, אינטרנטית, עדכנית ומתעדכנת והכל זורם דרכנו חברי הקהילה שהם גם בעלי ובעלות משרדי היח"צ והפרסום הכי שווים, אמנים נחשקים, אנשי ציבור חשובים שבאמת אומרים משהו במדיה ויש להם say, מובילי דעת קהל או ממצבי דעת קהל וכשאנחנו מקדמים מישהו ש"בא לנו בטוב" אנחנו נעשה הכל למענו וחוץ מזה זה נורא נוח וגם קל ואפילו זול לבוא לכמה דקות להראות פניך בפני היושבים באוויטה, בסטורג', בדרעק, בשפגאט וכו'..

אחרי שיחה עם ציפי, מירי, שלי וזהבה עצרתי לרגע ושוב חזרתי לשאלות: מי היה שם במשך שנים? מי עושה זאת כי זה המצע שלו ולא בשביל לרכוב על כוחי? מה יקרה מחר בבוקר? בבוקר שלאחר הבחירות? מי ישכח את קולי ומי יקדיש לי מזמנו באופן אישי? איך יראה היום שאחרי בהנהגת הליכוד ביתנו? האם זה שאנסטסיה כבר לא בחבורה אומר שכל השאר תומכים בנו? מי זה פייגלין? שלמרות שמו המעלה גיחוך על פני דעותיו עלולות לעלות לי בזכויותיי, האם קיימות מפלגות שעל מצעם לפני הבחירות נזכרים בתאים הגאים הרדומים שלהם ופתאום שמים פתק ובום הישר בחזרה למרתף עד לבחירות הבאות? מסתבר שכן!

ישנה דרך מאוד פשוטה לקרוא את המפה הפוליטית, חושבים למי להצביע? הנה 3 טיפים לבוחר/ת הגאה:

1 - שאל את השאלות המטרידות אותך כאזרח, כמו: מי יגן על זכותי להקים משפחה? מי יעמוד לצידי בקידום זכויותיי בכנסת? האם יהיו אלו ש"ס? אולי הליכוד ביתנו? העבודה? התנועה? ואולי בכלל מר"צ?

2 - באילו מפלגות חברים אנשים מתוך הקהילה? שזהו גם האינטרס שלהם ובכך הם מקדמים ומייצגים גם אותנו? להיות גיי פרנדלי דקה לפני בחירות זה לא הכי סקסי בעיני, חשבו מי היה שם באמת ולאורך כל הדרך בשנים האחרונות תמך באופן גלוי בקהילה?

3 - כנסו לאתר "הכנסת הפתוחה", והסתכלו על פועלם של הנבחרים, לדוגמא אם בא לכם להצביע למפלגה כלשהי, בדקו דקה לפני כן האם לא היא שקראה להפיל את החוקים שעליהם אנו נלחמים. בדקו היטב מי היה נוכח, איפה וכמה.

אנסטסיה מיכאלי (צילום: חדשות 2)
חוששים מהאנסטסיה מיכאלי הבאה? צאו להצביע | צילום: חדשות 2

קומו להצביע חברים, אף אחד לא יקום בשבילנו, אנחנו קהילה קטנה והכי קל לומר שאין למי להצביע. לכו עם הלב שלכם. אני יודע איפה נמצא הלב שלי, אני יודע איפה הקול שלי ישמע באופן ברור ובטוח, אני מבין איזו מפלגה חרטה על דגלה שוויון זכויות לכולם ואיזו מדשדשת ומסתודדת רק כדי להיכנס לממשלה וגם במחיר של לחבור לשונאינו. ב-22 לחודש אני יוצא להצביע, הפעם את המרגריטה שלי אני שותה בלב שלם ומה אתכם?

>> מורה הקרינה את הסרט "מילק" ופוטרה