במסגרת האירועים לציון חודש הגאווה, אהובה סקעת, אמו של הזמר הראל סקעת, מספרת בהרצאתה "אלו הם בניי" על ההתמודדות, החששות, ההבנה והקבלה של ילדים שיצאו מהארון בפני הוריהם, כמו שקרה במשפחתה שלה כששני בניה, הראל ודניאל, יצאו מהארון בזה אחר זה.
בפינת שיעור פרטי בתוכנית "חדשות הבוקר", אהובה סיפרה בגילוי לב ובאומץ על הרגעים הלא פשוטים מבחינתה כשגילתה שילדיה הומואים, על החשש מתגובות השכנים והמשפחה המורחבת ואיך, עם השנים, היא הפכה בעצמה לפעילה בעמותת תהל"ה, שמלווה הורים לילדים להט"בים.
"משפחתנו עברה טלטלה בעקבות יציאתו של הראל מהארון", נזכרה אהובה. "הוא נשא את הסוד הזה איתו עד גיל 28, כשיצא רשמית מהארון. כאמא, אני חושבת וכואבת על איך אדם יכול לחיות עם סוד ענק כזה יום-יום. החשיפה התקשורתית סביב היציאה מהארון של הראל, לא איפשרה לנו לעכל. הייתה לזה תהודה אדירה. לא הפסיקו לעסוק בזה בעיתונות ובטלוויזיה. לפרסום היה מחיר אדיר. ההחלטה על היציאה של הראל מהארון הייתה עקב סיבותיו והרגשתו של הראל. ברגע שזה פורסם קיבלנו ילד חדש, הרבה יותר מאושר, מסופק ומשוחרר. לנו כהורים היה חשוב בראש ובראשונה שיהיה מאושר".
אהובה המשיכה וסיפרה כי שנה לאחר יציאתו מהארון של הראל, יצא מהארון גם בנה הצעיר דניאל. "היה לו הרבה יותר קל לשחרר כשראה את התגובה שלנו לאחיו", סיפרה. "הוא היה בטוח שאנחנו משפחה מקבלת, תומכת, מכילה ואוהבת. שמחתי שיצא מוקדם ולא חיכה הרבה שנים, אבל לא אשקר - זה פטיש חמש קילו על הראש. שבר גדול. יש רגשות אשם, חוסר אונים, בלבול גדול, חרדה מנידוי חברתי ומאיבוד קריירה. עולות שאלות - האם זה גנטי, חברתי, ליקוי בחינוך שלנו כהורים? האם זה ניתן לשינוי? האם אנחנו מוותרים על פנטזיית המשפחה המושלמת? ושאלת השאלות, מה קורה עם נכדים?".
אהובה גילתה שאהבה דורשת מאמצים ובחרה לא להיכנס למרה שחורה. "גם אם יש אכזבה או כעס על הילד שלא עונה על הציפיות שלנו, עדיין ההורים רוצים את הטוב ביותר לילד", המשיכה. "אני מרגישה שדווקא התחזקנו כהורים בעקבות יציאת הבנים שלנו מהארון. המשפחה שלנו קרובה ומלוכדת".
בקרוב עומדת אהובה לטוס לארצות הברית יחד עם הראל ובן זוגו, חבר הכנסת וסגן שר החוץ עידן רול, ללידת בתם השנייה, והיא סיפרה על התחושות המעורבות שעולות בה. "חוק הפונדקאות קרוב לליבי", אמרה. "החוק יאפשר גם לזוגות גאים להקים משפחה בישראל בהליך פונדקאות. אנחנו עומדים לטוס לארצות הברית וזאת שמחה גדולה עם עצב יחד. אושר ותסכול. פונדקאות זה דבר קשה, ארוך ובירוקרטי, הרבה ניירת, חתימות ומסע לקצה העולם. מי כמוני כסבתא שעוברת זאת בפעם השנייה מבינה וחווה זאת".
"דמיינו הריון שלא ניתן לחוות מקרוב ולחוש אותו. היעדר חווית הנראות והתחושה, היעדר חווית הביחד המשפחתית של תזוזה ראשונה של העובר, בטן מבצבצת, טעמים", הסבירה. "אני כסבתא לא יכולה להכין מאכל שמתחשק להריונית. הריון ולידה בארץ זרה זה שפה, תקשורת, חוקים, אין סיוע מהמשפחה שנמצאת בארץ, מתוחה ומצפה. וכמובן, הנושא הכספי - מדובר בהון עתק שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. זה מסע ארוך ומייגע. אני רוצה להאמין, מקווה ומתפללת שבעוד מספר שנים נהיה במקום אחר".
עכשיו, אהובה מבקשת להעביר מסר למשפחות נוספות המתמודדות עם היציאה מהארון של ילדיהן. "הסיפור המשפחתי שלי הוא מעבר לסיפור קבלה של הורים את ילדיהם. זה סיפור על סובלנות, הכלה ואהבת אדם באשר הוא אדם. זכותו של כל אדם לחיות בכבוד, בשוויון וקבלה, ללא פחד, חשש ודעות קדומות. אסור לנו כחברה לקבל גילויי שנאה ואפליה כגזרת גורל. לא ייתכן ש'הומו' תהיה קללה השגורה בפי תלמידים ואפילו מבוגרים. לא ייתכן שאנשים יישארו סגורים בארון ויחיו חיי שקר בגלל הפחד מהסביבה. זה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו, לפתוח את הלב ולעשות את השינוי".
"הורים זקוקים לתמיכה ויש להם את עמותת תהל"ה בה אני מתנדבת. עמותת תהל"ה מפעילה קבוצות תמיכה להעצמה וידע להורים ולמשפחות מהקהילה. שנת 2011 הייתה קשה לנו כמשפחה, אחרי יציאת שני הבנים מהארון. בעודי מנסה לעכל שלא תהיינה לי כלות, בתי הבכורה בחודש החמישי להריון ראשון הודיעה שהיא נוסעת עם הבעל לניו יורק לרילוקיישן. הרגשתי שהמשפחה מתפרקת לי. מהמקום הזה של הכאב התחזקתי. זה או לשקוע, או לשנות חשיבה. אדם נמדד לפי הבחירות שלו. מה שאתה בוחר - זה מה שתהפוך להיות. אם אתה בוחר טינה, אתה מזין ומטפח שנאה. אם אתה בוחר אהבה, האהבה גדלה ואף מתרבה. חייבים לכבד את האחר ללא הבדל מין, צבע, דת, השכלה ומוצא. יש לכבד כל אדם באשר הוא אדם. ואהבת לרעך, גם אם הוא לא כמוך".