יורן בן ה-20 מירושלים חווה אונס לפני כשנתיים. סיפורו מתחיל במפגש חברתי, שארגן בגג הבניין בו התגורר עם משפחתו. "ישבנו באותו ערב אני, חברה טובה שלי, שעברה אונס בעבר ומישהו שעוד שעה שעתיים הופך לאנס", מספר יורן ומשחזר את המפגש שקדם למקרה, "אתה לא יכול לזהות מי יאנוס אותך, זה לא שמישהו מסתכל עליך עקום. אלו אנשים נורמטיביים כביכול שבאים ועושים את המעשים האלה".

"לכולנו בחברה יש מיתוסים שקשורים באונס", מסביר ערן האן, מנהל מרכז הסיוע לנערים וגברים שחוו תקיפה מינית, "הרבה חושבים שזה קורה במרחב הציבורי, בסמטה חשוכה על ידי אדם זר, מישהו חרמן שפשוט מחפש קורבן כדי להגיע לסיפוקו, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. מדובר על פגיעות שנעשו אחרי שהקורבן הגיע לבית של אותו תוקף ורצה איתו קשר כלשהו, לפעמים גם מיני. כשאתה מגיע למפגש כזה ומישהו נוהג בך לא כפי שרצית, אם למשל קבעתם שרק תתמזמזו ובעצם הוא אונס אותך, אז התחושה היא שזה לא אונס כי אני בעצם באתי למטרת מין".

"החברה הלכה, ושנינו נשארנו לראות סדרה במחשב", משחזר יורן את תחילתו של מקרה האונס שאירע בביתו, "היינו מחובקים והוא התחיל לנסות לנשק אותי ואמרתי לו לא, אחרי שהוא המשיך לנשק אותי, קפאתי. הוא המשיך ובסוף אנס אותי. אני זוכר שזה כאב, הוא חדר לתוכי בלי קונדום ובלי סיכוך".

יורן מיץ (צילום: אור דוד שחר, צילום ביתי)
"אחרי המקרה הייתי במצב של בין קיפאון לבכי" | צילום: אור דוד שחר, צילום ביתי

"בכלל לא ידעתי מה סטטוס המחלות המיניות שיש או אין לו. באיזשהו שלב הכאב התגבר על הקיפאון, ואז דחפתי אותו או שאמרתי לו 'די תפסיק'", נזכר יורן ומתאר את תחושת הקיפאון שפקדה אותו במהלך האונס כחוויה של ניתוק הנפש מהגוף, "כשהכאב התגבר על המצב בעצם חזרתי לגוף שלי".  

>> "אמרתי לו שזה כואב, אבל הוא פשוט המשיך לחדור"

שאלות כמו "למה לא התנגדת" הן רק חלק מביקורת שגברים בקהילה הלהט"בית ובכלל נתקלים בהן בעת דיווח על מקרי אונס, תקיפה והטרדה מינית. נראה כי תפיסות חברתיות המצדדות בתפיסת הגבר החזק והבלתי פגיע משפיעות על האופן בו מערכת המשפט, השיטור והחברה בכלל מתייחסת לאלימות מינית המופגנת כלפי גברים במסגרות שונות. "אני רוצה להיות מסוגל להגיד שבעטתי אותו, שסילקתי אותו ממני ודברים כאלה, אבל לא היה מי שיעשה את זה, הייתי מנותק ולא הייתי מסוגל להגיב", מסביר יורן את חווית השיתוק במהלך האירוע, "אחרי המקרה הייתי במצב של בין קיפאון לבכי. כשהוא התחיל לגעת בי הייתי לבוש לחלוטין, הוא הוריד לי את החצי התחתון ונשארתי במצב מגוחך, שאני שוכב על הגב עם שלוש שכבות על החלק העליון שלי וכלום על החלק התחתון במן דיסוננס מוזר".

"הקהילה מתקשה לראות את הבעיות שבתוכה"

במקרים רבים נפגעים ונפגעות תקיפה מינית אינם בהכרח מודעים לעובדה שחוו אונס רגעים ספורים לאחר המקרה ולעיתים גם חודשים לאחר מכן. "לא הבנתי באותו רגע שזה אונס", משתף יורן, שהבין כי חווה אונס רק לאחר שהתכתב עם חברתו הטובה לאחר המקרה, "הייתה לי תחושה שמשהו מאוד לא בסדר אבל לא הייתי מאוד נוכח, התנתקתי מהסיטואציה. לא נפל לי האסימון שהוא אונס אותי עכשיו, הייתי נורא מבולבל".

ערן האן (צילום: ביתי, צילום ביתי)
ערן האן. "הנפגעים נתפסים כ'עוכרי שמחות' באיזשהו אופן" | צילום: ביתי, צילום ביתי

"הרבה פעמים גברים מתקשרים אלינו לקו הסיוע כשהאונס גם כרוך באלימות פיזית, של מין מאוד אלים וברוטלי", מסביר האן על אופי הפניות במקרי אונס, "במפגשים היותר 'רכים' כביכול מאוד קשה להם לשיים את זה. בנוסף, הציפייה שלנו כהומואים וכגברים בכלל זה לעבור על סדר היום, ולהגיד לעצמנו 'בפעם הבאה אדע מה לעשות, בפעם הבאה אנהג בצורה יותר שקולה'. זה גם המסר שעובר מהתוקפים באמירות כמו 'מה אתה עושה עניין, תזרום', שבגללן הנפגעים נתפסים כ'עוכרי שמחות' באיזשהו אופן".

מה לדעתך הסיבות שבגללן הנושא מושתק בקהילה?
"הקהילה כמו כל קהילה מתקשה לראות את הבעיות שבתוכה. מתעסקים באויב ההומופובי שבחוץ במקום לראות את האמת כפי שהיא. קהילת הגברים אפיינה את עצמה במיוחד דרך מיניות, ולכן כהומו בקהילה יש דרישה ממך לנהוג בצורה מאוד מסוימת, אם אתה מציב משהו אחר - יש קושי. מצפים ממך לזרום ולעשות הרבה סקס, להיות מנוסה מאוד, וברגע שאתה מביא שיח על פגיעה מינית, זה שיח שמחריג אותך מיתר ההומואים שסביבך. השיח על כך שגברים בכלל לא תמיד רוצים לעשות סקס הוא נושא שמתחילים לדבר עליו רק לאחרונה".

"מאז אני לא יכול לישון יותר משעה רצוף בלילה"

כשהוא מבולבל ונסער, פנה יורן לחברתו הטובה. בשל הקושי לשוחח, השניים התכתבו בלילה בו אירע מקרה האונס בעליית הגג. לאחר מכן הוא ניגש לקבל טיפול תרופתי בכדי למנוע הדבקה פוטנציאלית במחלות מין. "באיזשהו שלב הבנו שאני צריך לקבל טיפול רפואי כדי להבין אילו מחלות יש או אין לי", הוא משחזר, "היא ואמא שלה לקחו אותי לבית החולים, ההורים שלי עדיין לא ידעו כלום. בבית החולים לקחו ממני בדיקות דם, בלעתי 14 כדורים שונים, זריקות ועברתי חיסון שמפחית את הסיכוי להדבקה ב-HIV".


מעבר לתחושת האשמה העצמית שפוגשת את הנפגעים בתהליך עיבוד המקרה, נפגעים בקהילת הלהט"ב מראים לעיתים סימנים של הומופוביה מופנמת. "נפגעים שואלים את עצמם שאלות יותר קשות כמו: 'מה חשבתי לעצמי כהומו, שהרי זה מה שנידונתי אליו'", מסביר האן מניסיונו בקו הסיוע, "זו האשמה קשה שמתחברת הרבה פעמים להומופוביה מופנמת, שנפוצה אצל צעירים שעדיין לא שלמים עם היציאה מהארון, ומבחינתם זה ה'עונש' שהם מקבלים על היותם הומואים".

"מאז שעברתי את האונס אני לא יכול לישון יותר משעה רצוף בלילה", משתף יורן על האופן שבו המקרה משפיע עליו עד היום, "כל בוקר אני מתעורר מיוזע ובתחושה שלא ישנתי מספיק. מאז גם אין לי תיאבון רוב הזמן, אני לא סומך על גברים, לא מסוגל לסמוך על גבר שיחדור אליי אפילו בהסכמה ובכיף. הרבה פעמים אני לא מסוגל לעשות את הצעד הנוסף הזה של להגיד: יאללה, בוא נעשה סקס".

איך החוויה הקשה השפיעה על תחומים נוספים בחייך?
"התמודדתי עם דיכאון חריף בתקופה בה עברתי את האונס. באותו זמן התלבטתי לגבי מצבי בלימודים בטכניון, אבל בחודשים הראשונים אחרי האונס לא היה מי שילמד. נאלצתי להפסיק את הלימודים והמקרה בעצם הפסיק לי את החיים, זה בא ועשה 'עצור'. הרגשתי שיש לי ארבעה גלגלים שעומדים ואני לא זז לשום מקום. עד היום האונס משפיע עליי בהרבה מובנים".

מה בעצם גרם לך לספר את הסיפור שלך?
"היו לי שתי שאלות עיקריות אחרי שעברתי את האונס. האם אני מגיש תלונה והאם אני מדבר על זה, מעז להגיד את זה למישהו. יש לי שתי חברות שעברו אונס ובחרו לא לשתף את רב האנשים בחייהן. ראיתי שזה לוקח מהן עול כבד והבנתי שזה משהו שאם אתה לא משתף אותו, ככל שעובר יותר זמן זה הופך להיות יותר קשה. אין לי את המילים לתאר את הקושי שכרוך בלספר לבנאדם שעברת אונס. בפעם הראשונה קשה ובפעם המאה אתה בקושי שם לב שאתה עושה את זה וזה מסיר עול מעל הכתפיים".

קורבן אונס. אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
"כשנפגעים מתקשרים אלינו הם בעצם נותנים תוקף לפגיעה שלהם" | אילוסטרציה | צילום: Shutterstock

בעקבות האונס יורן אובחן כבעל פוסט-טראומה, אך חשוב לציין כי לאחר כשנה הצליח לחזור ללימודיו בטכניון, וכיום הוא ממשיך את חייו לאחר המקרה. "מדובר כאן על פוסט טראומה ולא על פוסט טראומה מורכבת, שהיא יותר מאפיינת נפגעים בילדות", מסביר האן על מקרים נוספים בקהילה, "בפוסט טראומה רגילה יש איזשהו קושי לקבל את העובדה שמישהו פגע בך, חדר לנפש שלך, אנס אותך רגשית, יש קושי לעבד את הטראומה וזה לוקח זמן. כמו באבל ישנה הכחשה, קבלה, כעס מאוד גדול שעולה, אבל מה שאנחנו רואים הרבה פעמים אלו השלכות מידיות לא רק ביחסי מין אלא גם ביחסים בין אישיים. חוסר אמון ביכולת של הנפגע לשמור על עצמו וחוסר אמון בהומואים באופן כללי". עוד מציין האן כי "במערכות יחסים המין יכול להפוך להיות זירת קרב מאוד קשה, שבה החלוקה היא מנצל ומנוצל, ושם יכול להיות שחזור של הפגיעה שוב ושוב בשני הכובעים". 

"כשנפגעים מתקשרים אלינו הם בעצם נותנים תוקף לפגיעה שלהם", מספר האן על התהליך שעוברים נפגעי תקיפה מינית מרגע הדיווח, "אנחנו לא מערערים על הפגיעה, לא שואלים שאלות שבהן יתקלו מהחברה מסביב. אנחנו חושבים יחד איתם איזה סיוע ירצו לקבל והכל נעשה באופן מאוד דיסקרטי".

>> "התעוררתי בשירותים של המועדון עם מכנסיים מופשלים"

"זה לא נהיה יותר קל, אבל זה נהיה פחות קשה", חותם יורן, "השיתוף מונע עוד קושי מעבר לחוויה הזו שכבר עברת. זה קצת כמו להיות להט"ב בארון, בשביל לא לספר אתה הרבה פעמים מעמיד פנים, ובמקרה של אונס אתה מעמיד פנים שאתה בסדר. כשסיפרתי לאנשים זה אפשר להם לשתף את החוויה שלהם איתי, ולכן אני מרגיש שליחות להיות קול נוסף של אנשים שלא תמיד יכולים לדבר. אני מספר סיפור שקרה לכל כך הרבה אנשים ומצד שני כל סיפור הוא אחד ויחיד. קל מאוד להיקלע למספרים ולהגיד 'אחד מכל איקס גברים עברו אונס', אבל כשאתה בא ואומר את זה, אתה מפספס את המהות של הנושא, שהוא בעצם הסבל האנושי, הכאב ולאחר מכן גם ההתמודדות והמשך החיים".

אתם לא לבד: חייגו למרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית - גברים - 1203

קו הקשב של האגודה למען הלהט"ב 03-6205591