המניין הגאה – חמש שנים לבית שמחבר את הקהילה ליהדות

 >> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

"אפשר לומר שמאז שהקמנו את המניין הגאה ביום הכיפורים תש"ע, הוא הפך לבית חם להומואים, לסביות, בי וטרנס דתיים ודתיות ולאבן שואבת גם לאנשים מסורתיים וחילונים מהקהילה הגאה שלא מצאו את מקומם בבתי הכנסת האחרים", מסביר גידי גרונברג, חבר הוועד המנהל של המניין הגאה.

גרונברג מוסיף: "זה הפך למוסד שפונה לקהילת הלהט"ב בכללותה, ובכך הוא מהווה גשר בין חברי וחברות הקהילה הגאים למסורת ישראל".

מהדלקת נרות חנוכה ועד למסיבת פורים ישראלית-יהודית

המניין הגאה מתכנס במרכז הגאה שבגן מאיר בתל אביב. לאחר הפופולריות שצבר ביום הכיפורים, החליטו המארגנים להרחיב את פעילותו לשבעה אירועים בשנה.

"מלבד יום הכיפורים, אנחנו מקיימים מדי שנה הדלקת נרות עם חנוכה בערב שבת חנוכה, כך שאנחנו משלבים את זה עם קבלת שבת וארוחה קהילתית", מספר גרונברג. "בפורים יש קריאה של מגילת אסתר, ולאחר מכן מסיבת פורים ישראלית-יהודית.

"בנוסף, מיד לאחר המצעד בתל אביב אנחנו מקיימים קבלת שבת מיוחדת, ולמחרת המצעד בירושלים, שמתקיים בימי חמישי, אנחנו מקיימים קבלת שבת מיוחדת בשיתוף עם חברותא".

הפעילות היחידה אשר קהל היעד שלה הוא הקהילה הדתית הגאה בלבד היא "שבת קהילה", במסגרתו מתקיימת נסיעה משותפת של חברות וחברי הקהילה לכפר נופש – עד כה בצפון בלבד. כותב שורות אלו ממליץ בחום לנסות פעם נופש באחד מנאות המדבר המדהימים של הנגב.

האירוע השביעי מתחלף מדי שנה. "כל פעם אנחנו מארגנים משהו אחר", מספר גרונברג. "פעם עשינו סיור סליחות, פעם קראנו את מגילת איכה בתשעה באב ופעם ערכנו סדר ט"ו בשבט".

דימוי "ההומואים בבועה התל אביבית" התנפץ

הכל החל לפני כחמש שנים וחצי בחודש הגאווה תשס"ט – יוני 2009 למניינם, כפי שנהוג ביהדות לכנות את לוח השנה הגרגוריאני. זהורית שורק, בין השאר פעילה בבת קול, נישאה לבת זוגתה, לימור, והגיעה אל בית הכנסת על מנת "לעשות קידוש". "קידוש זה משהו לא דתי, כמו מן הרמת כוסית עם החברים", מספרת שורק. "זה נקרא 'קידוש', כי בהתחלה מברכים על היין. אז הבאתי לבית הכנסת יין, בורקס, קיגעל וקצת סלטים".

אלא שלמרות שלא מדובר בטקס דתי, בהנהלת בית הכנסת לא ראו בעין יפה את הדבר, ולאחר דין ודברים, החליטו לגרשה מבית הכנסת. וכך מצאה עצמה שורק ללא מקום להתפלל בו. "כשדיברתי עם אחד החברים שלי, הוא אמר לי: 'תשמעי, אם אין לך מניין להתפלל בו, תקימי לך מניין'", אמרה שורק.

וכך, אחרי כחודש וחצי של הכנה, פנתה שורק אל מנהל המרכז הגאה, יובל אגרט, שנרתם ופרגן למן הרגע הראשון, וסיפק לטובת הפרויקט את אולם המופעים של המרכז.

"יובל היה פשוט מדהים מההתחלה", משבח גרונברג. "לפתוח ביום כיפור מרכז קהילתי ששייך לעירייה זה לא עניין של מה בכך, וצריך לשם כך הרבה רצון טוב. ועל כך באמת יש לנו הערכה עמוקה מאוד ליובל".

ההערכה הייתה כי סידור של חמישים כיסאות באולם המופעים יספיק בהחלט לאירוע ראשון. הגישה הרווחת הייתה של "הומואים בבועה התל אביבית". אז את כמה באמת יעניין יום הכיפורים?

אבל מהר מאוד מצא עצמו גרונברג מתזז את עצמו מהקומות העליונות אל אולם המופעים שבקומת הקרקע, כדי להביא עוד ועוד כיסאות. "באופן סימבולי, את תפילת כל נדרי, שזאת התפילה הראשונה, בכלל לא הספקתי להתפלל", הוא אומר.

בסופו של דבר, לכל נדרי הגיעו 250 איש ובתפילת הנעילה, החותמת את תפילות ערב יום הכיפורים, המרכז הגאה כבר הכיל 350. "כיוון שהאולם היה צר מלהכיל את הכמות העצומה של האנשים, היו כאלה שפשוט עמדו בלובי וניסו להקשיב, להיות חלק מזה", מספר גרונברג.

הקהילה מצביעה ברגליים

הפידבקים החיוביים לא איחרו לבוא. "חילונים שהשתתפו אמרו אמרו לנו שהם לא היו מגיעים לאף בית כנסת אחר", אומר גרונברג. "היו הרבה שאמרו: 'אנחנו מרגישים לא בנוח להיכנס לבית כנסת רגיל, שבו אולי יסתכלו עלינו אחרת, בגלל שאנחנו מתלבשים אחרת או בגלל שאנחנו אפילו לא יודעים לפתוח את הסידור בעמוד הנכון.

"ואז ממש נפל לנו האסימון: מתוך צורך של להיות ביחד ביום כיפור, מתוך צורך להתגבש כקהילה דתית, הבננו שאנחנו עונים פה על צורך הרבה יותר רחב של הקהילה – ואנשים מצביעים ברגליים".

וכך הוקם לו ועד מנהל, שפועל כמחלקה בתוך המרכז הגאה, אך נהנה מאוטונומיה מוחלטת בכל הקשור לקביעת התכנים.

התרי-חיצה: הפתרון שמאפשר הפרדה מגדרית ללא הפרדה מגדרית

בשנתיים הראשונות היו התלבטויות דיונים רבים בשאלה האם להקים מחיצה שתפריד בין נשים לגברים. "מצד אחד, יש אנשים שמאוד מחפשים את המקום שבו הם יוכלו להתפלל בצורה שתהיה כמה שיותר דומה למה שהם רגילים מהבית", אומר גרונברג. "מצד שני, יש אנשים שאומרים שאין מקום להפרדה מגדרית בבית כנסת שהוא בית כנסת להט"בי. זאת בעיקר כאשר בקהילה שלנו קיימת קשת מגדרית רחבה יותר מהדיכוטומיה של גבר ואישה".

וכך, הרבה לפני מתווה שרנסקי בכותל, הוחלט על הקמת שתי מחיצות. במניין הגאה קראו לזה: "תרי-חיצה" – כאשר ברוח המסורת הארמית לקחו את המילה "תרי", מספר שתיים בעברית, והוסיפה את הסיומת של המילה "מחיצה". וכך, בנוסף לעזרת גברים ולעזרת נשים, הוקמה עזרה נוספת ללא הפדה מגדרית.

"העמדנו את שליח או שליחת הציבור בין שלושתם, כך שכל מי שמשתתף בתפילות יכול להרגיש חלק מהתפילה", אומר גרונברג. "השנה גם דאגנו לשוויון מוחלט בין מספר שליחי ושליחות הציבור".

וכיצד מתמודדים אלה שרוצים תפילה כמה שיותר מסורתית עם זה שנשים משמשות שליחות ציבור?"בעיניי,

"בכלל, הציבור הדתי-לאומי כולו בוחן בשנים האחרונות את את גבולות השוויון בתוכו. יש היום טוענות רבניות שהן אורתודוכסיות, מנייני נשים ולאחרונה אף הוקמו בירושלים מניינים שוויוניים".

לא רק אשכנזים: משלבים את נוסח עדות המזרח

סוגיה נוספת שעמדה בפני מארגני המניין הגאה הייתה נוסח התפילה. בציבור הדתי כולו ישנו נוסח אשכנז – המשמש בעיקר את החסידים הליטאים, נוסח ספרד – שלמרות שמו, הוא משמש את רוב האשכנזים, נוסח עדות המזרח, נוסח תימן ונוסחים נוספים.

בציבור הדתי-לאומי, לא משנה מאיזה מוצא אתה – כולם מתיישרים לפי נוסח ספרד. "בציונות הדתית, לא משנה למה אתה רגיל מהבית – אתה עובר לנוסח אחיד שהוא אשכנזי", מסביר גרונברג. "זה מה שהכרנו וזה שהשתמשנו בו.

"ואז באו אנשים והתלוננו שהם רגילים מהבית לנוסח עדות המזרח. ואז ישבנו וחשבנו כיצד אנחנו יכולים למצוא פתרון גם לזה, על מנת להגשים את המטרה שלנו להיות מקום מכיל. בסופו של דבר החלטנו שתפילת הנעילה תהיה בנוסח עדות המזרח".

עבור חלק מהמשתתפים הדבר היה כרוך בקושי של ממש. "היה גם קושי מנטלי, לצאת ממה שהורגלנו אליו במשך שנים ולחלקנו אפילו מלידה. והיה גם קושי בללמוד את הפיוטים, הלחנים, להבין את הסדר של התפילה – מתי החזן מקריא ומתי אנחנו עונים לו. קצת כמו ההרגשה של חילוני שמגיע לבית כנסת".

אז כדי להפוך בכל זאת את הנוסח למוכר יותר וזר פחות עבור מי שרגיל לנוסח ספרד, מתקיים, החל מהשנה השנייה, מפגש הכנה לתפילת נעילה, שבה מלמדים את המשתתפים את נוסח עדות המזרח. "בדיוק עכשיו סיימנו מפגש כזה אצלי בבית", מספר גרונברג".

האישה שבפעם הראשונה בחייה אמרה אזכרת נשמות על אמה

לגרונברג מאוד מפריע שעבור רבים בציבור הישראלי, היהדות היא מונופול של הממסד האורתודוכסי, שיש דרך אחת ואין אחרת. "המניין הגאה הוא ההוכחה שהיהדות יכולה להיות מקום שמכיל את כולם", אומר גרונברג. "לכן, זה לא משנה אם אתה דתי או חילוני, איך אתה מתלבש, איך אתה נראה או מהי הזהות שלך. בסופו של דבר זה בית שיקבל ויכיל אותך בזרועות פתוחות, לא משנה מה.

אחד הסיפורים המרגשים שזוכר גרונברג הוא של אישה שהגיעה אל תפילת הבוקר של יום הכיפורים, שהיא אחת התפילות בשנה שבה ניתן לומר אזכרת נשמות עבור בן משפחה שנפטר.

"מדובר היה באישה בשנות החמישים לחייה, וכשהסתכלנו עליה בזמן התפילה שהיא קראה אזכרת נשמות, ראינו שהיא ממש מתייפחת ונרגשת עם דמעות", אומר גרונברג. "בגלל שהיא ממש התייפחה, ניגשנו ושאלנו אותה אם הכל בסדר.

"היא אמרה שהכל בסדר, והסבירה: 'אמי נפטרה כשהייתי בת 20. עברו מאז יותר מ-30 שנה, וכף רגלי לא דרכה מעולם בבית כנסת. זאת בעצם הפעם הראשונה מאז מותה של אמי שאני אומרת אזכרת נשמות'. וכששאלנו אותה למה היא לא הלכה לבית כנסת, היא אמרה שהיא פשוט לא מרגישה שם בנוח".

לקבלת הפרטים המלאים אודות שעות הפעילות של המניין הגאה ביום הכיפורים ניתן להיכנס לדף האירוע בפייסבוק.