ד' עבד 26 שנה בחנות בתל אביב השייכת לחברה גדולה, שלה כמה סניפים במרכז הארץ. עובד ותיק, מסור שזכה להערכה רבה של הממונים עליו. לפני כשש שנים החל לעבוד בחנות עובד חדש. מהר מאוד מערכת היחסים בין השניים עלתה על שרטון; היא הייתה עכורה ולוותה בעימותים רבים. לטענת ד', בשלב מסוים אותו עובד החל להתנכל לו ולהטריד אותו מינית, דבר שמבחינתו שבר אותו לחלוטין.
"הוא כתב לי פתקים בעלי אופי מיני אלים. זה נמשך תקופה ארוכה. בשלב מסוים, החלטתי לשתף את אשתי בעניין, והיא פנתה לבעל החברה ועדכנה אותו. היא הבהירה לו שהיא מתכוונת להגיש תלונה למשרד התמ"ת", מעיד ד'. לדבריו, בעל החברה הבטיח לאשתו שהוא יעביר את בעלה לעבוד בחנות אחרת שבבעלותו, כדי לפתור את עניין ההטרדות המיניות.
ד' הועבר לחנות אחרת, בעיר מרוחקת מהישוב בו הוא מתגורר. ד' התאקלם מהר מאוד בחנות, עד שבעלי החברה החליט במפתיע שהוא מעביר את העובד שהטריד אותו מינית לעבוד יחד איתו. "הסברתי לבעלים שאני לא מוכן לעבוד עם אדם שהטריד אותי מינית", טוען ד'.
לתדהמתו, בעלי החברה הזמינו אותו לשימוע לפני פיטורין ונאמר לו שהם שוקלים לסיים את העסקתו בחברה, בנימוקים של היעדרויות חוזרות ונשנות, התפרצויות קשות כלפי עובדים, זריקת חפצים, טריקת דלתות, איומים ושיבוש חמור של סדרי העבודה. במהלך השימוע שנערך לד', הוא התבצר בעמדתו שאינו מוכן לעבוד אם אדם שהטריד אותו מינית. נציגי הבעלים של החברה שנכחו בשימוע הבהירו לד' נחרצות שזו החלטתם הסופית, שהוא יעבוד עם אותו עובד ואם יסרב הוא יפוטר.
ד' נאלץ בלית ברירה להסכים להצעת בעלי החברה להתפטר, בתמורה לקבלת כל הזכויות המגיעות לו. הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נגד החברה ובעליה, על כך שהוא הוטרד מינית על ידי עובד של החברה וזו לא נקטה בשום צעדים כלפיו, העדיפה משום מה לפטרו, ולכן מגיעים לו פיצויים נוספים.
החברה הגישה כתב הגנה בו דחתה על הסף את הטענות של ד'. לטענת החברה, ד' פוטר מעבודתו בגלל שהתעלל והתעמר בעובדים בחברה, כשהוא יוצר פרובוקציות ופוגע בהליך התקין של העבודה. לגבי ההטרדות המיניות הכחישה החברה את קיומם וציינה כי אותו עובד שהטריד מינית ביצע מעשי קונדס ללא שום כוונה מינית וכי לא מדובר בעובד הומו. עוד ציינה החברה כי תמוה בעיניה שד' לא טרח להגיש תלונה במשטרה.
השופט אורן שגב, שדן בתביעה ושמע את הצדדים, החליט לקבל את גרסתו של ד', וחייב את החברה לשלם לו פיצוי של רבע מיליון שקל. בפסק הדין ציין השופט, כי הליך השימוע שנעשה לד' היה פגום מיסודו, שכן הוא התמודד עם טענות חמורות מאוד שהופנו כלפיו מבלי להציג בפניו שום ראיות לכך, ולא ייתכן שבעלי החברה יפריח טענות לאוויר ללא כל ביסוס נגד העובד שהחליט לפטר.
>> מרימים עד הסוף: 11 סרטים גאים עם סוף טוב
>> צורכים סמים במסיבות? את זה באמת חשוב שתדעו
השופט קבע כי ד' אכן הוטרד מינית על ידי אותו עובד. לדבריו, עדותו של ד' הייתה סדורה, אמינה והוא לא ניסה להעצים את אירועי ההטרדה המינית, אלא סיפר בפשטות את מה שעבר עליו ודחה אחת לאחת את טענות החברה. הוא ציין כי מעשיו של אותו עובד שהטריד מינית את ד', כולל האמירות שהפנה כלפיו, הן הטרדה מינית לכל דבר ועניין. הוא תמה הכיצד החברה לא בדקה את טענותיו של ד' לעומק, ולא ירדה לשורש העניין כדי לטפל בתלונותיו. השופט פסק שהחברה תשלם ל-ד' פיצוי של 232 אלף שקל ועוד 25 אלף שקל הוצאות משפט.