"דניאלה, את לא סטרייטית. אישה שמאוהבת באישה אהבה מינית ורומנטית היא לסבית, כך גם גבר. ביסקסואל? אין דבר כזה - זה שקר", כתבה בסוף השבוע הקודם יעל ברון בטור הייעוץ שלה כאן ב-mako, ועוררה את זעמם של ביסקסואלים רבים שמצאו את עצמם במגננה ולא בפעם הראשונה. נראה שרבים לא מאמינים להם, כפי שכתבנו על כך באריכות לפני כמה חודשים, אולי כי לאנשים נוח למסגר דברים – בעד ביבי או נגד, שמאל או ימין, הומו או סטרייט, ומתקשים לקבל מצבי אחרים כמו ביסקסואלים. אבל מה חושבים אנשי המקצוע?
ברון השיבה באותו טור לצעירה בת 28 שסיפרה כי אחרי שכל חייה חייתה בזוגיות עם גבר, בשלוש השנים האחרונות היא מנהלת זוגיות עם אישה בה התאהבה. אך הקושי שלה להתמודד עם התגובה של הסביבה גורם לה לשקול לסיים את הקשר ולהיות עם גבר.
ברון בחרה להגיב לצעירה במילים שעוררו כעס רב בקרב הקהילה הביסקסואלית, כאשר בין השאר הסבירה לפונה כי ביסקסואליות היא סוג של תחנת ביניים. ברון הסבירה כי ביסקסואלים אינם נמשכים בדיוק ב-50 אחוז לכל צד, אלא הצד הארי הוא בני מינם, אך הם לא ויתרו על היכולת לממש נישואים והורות "נורמטיביים" ואינם מכנים עצמם כהומוסקסואלים או לסביות והם למעשה נשארים על הגדר.
לטענת רבים בקהילה, אין הבדל בין הדברים הללו לבין אמירות הטוענות שהומו זה מישהו שחי בשקר, או שלסבית זו מישהי שלא הולך לה עם גברים, או שפשוט אין דבר כזה. "לכל אישה החופש לבחור את הזהות המינית שלה - ללא קשר להתנהגותה המינית, משיכתה המינית או הפנטזיות המיניות שלה", מסביר מסביר נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה, דוקטורנט לבריאות הציבור ופסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק וחוקר קהילות להט"ביות, "במקרה המדובר, אישה המקיימת יחסי מין ו/או נמצאת בזוגיות עם אישה אחרת – אנשים סבורים כי חייבת להזדהות כלסבית. אך לא כך הדבר".
אלעד ליבנה, פסיכולוג קליני, פנה אל ברון בפייסבוק והזמין אותה לקרוא מאמרים מקצועיים בנושא: "הצטערתי מאוד לקרוא את הטור, בו נאמר לאישה ביסקסואלית ש'אין כזה דבר ביסקסואליות', עמדה שגויה ומסוכנת שמזה שנים פסה מן העולם. ביפוביה הינה כותרת כללית לסטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליה המופנות כלפי ביסקסואליות וביסקסואלים ומובילה להשלכות רחבות היקף כגון תופעת 'הארון הכפול' (הסתרת הזהות הן מול הקהילה הגאה והן במרחב הכללי), שבתורה תורמת לשכיחות הגבוהה יותר של דיכאון, חרדה ואובדנות בקרב ביסקסואליות/ים לעומת האוכלוסייה הכללית. אני מזמין אותך לקרוא את המאמרים המקצועיים והספרים הרבים העוסקים בנושא ואף אשמח להמליץ לך על כמה טקסטים קאנוניים, כגון ספרו של פרופ' פריץ קליין המנוח The Bisexual Option או האנתולוגיה שערך ד"ר רון פוקס, Current Research on Bisexuality".
"ליעל ברון הכל ברור: בחורה שהתאהבה באישה היא לסבית, ועליה להכיר בכך, גם אם היא לא מסכימה ומתנגדת", אומרת אסתר רפופורט, פסיכולוגית קלינית, "ברון לא מעוניינת לתת תוקף למצוקה וללבטים הקשים אותם חווה דניאלה, שפנתה אליה לעזרה, ולא מנסה לעודד אותה לחפש הגדרה עצמית שתוכל להתאים בצורה כמה שיותר מדויקת לחוויה האישית, האינדיווידואלית שלה, כבחורה שנמשכה ועדיין נמשכת לגברים וכעת מאוהבת באישה, ולצרכים ולפחדים הקיומיים (הפחד מקשיים, הצורך להיות אם ועוד) שהיא מביעה. במקום זאת, היא שמה את עצמה בעמדת סמכות שיש לה את היכולת לקבוע מהי זהותה המינית של דניאלה - דבר יומרני ובלתי אפשרי, הרי וזהות אישית זה לא משהו שאני יכולות לקבוע עבור אדם אחר. עם כל זאת שאני פסיכולוגית קלינית עם תואר שלישי בתחום, שמתמחה שנים רבות בנושאי מיניות וזהות להט״בית, אין לי שום אפשרות לדעת מהי זהותה המינית 'האמיתית' של דניאלה. הפתרון היחיד הוא לסגל לעצמנו זהות/הגדרה עצמית שמתאימה יותר מהאחרות - או לבחור לא להגדיר את עצמנו, שגם זאת אופציה. מי שלמדה וקראה קצת על תולדות תורות המיניות, יודעת שהניסיון לחלק בני אדם להומו- לעומת הטרו הוא ניסיון מערבי מודרני, הנטייה הזאת החלה בסוף המאה ה-19, עד אז לא הורגש צורך לחלק אנשים בצורה כזאת. בתקופה בה אנו חיות, יותר ויותר אנשים מטילים ספק בחלוקה הזאת. ביסקסואליות היא מאיימת עבור אנשים מסוימים דווקא בגלל שהיא מאתגרת את החלוקה המסודרת הזאת וגורמת לנו לשאול: רגע, אני באמת סטרייטית/לסבית? זאת באמת שאלה של אמת?".
"יעל ברון, או כל אחד אחר, לא יכול להכתיב לפונה את זהותה המינית - בין אם מודחקת או לא", מסביר ענתבי-גרושקה. "הפונה יכולה לבחור בכל זהות מינית כאוות נפשה. ייתכן כי הפונה היא לסבית, ביסקסואלית או סטרייטית. זה נתון להחלטתה של הפונה. כמו-כן, חשוב להעמיד טעות נוספת על תיקונה לפיה ביסקסואליות מהווה תחנת ביניים וכי ביסקסואלים נמשכים בעיקר לבני מינם. ראשית, ביסקסואליות היא נטייה מינית לכל דבר ועניין, והיא לא תחנת ביניים. זה נכון גם אם רוב האנשים המזדהים כביסקסואלים אינם נמשכים לגברים ולנשים באופן שווה, כלומר 50/50. לרוב רואים חלוקה שונה יותר של המשיכה, לשם הדוגמה, למשל 30% לגברים ו-70% לנשים, או כל חלוקה אחרת".
"לעניות דעתי, הפונה מתמודדת עם קונפליקט פסיכולוגי הקשה הגורם לה לשנאה עצמית לאור משיכה המינית לאישה. שנאה זו נובעות מהפנמת עמדות שליליות כלפי משיכה מינית לא-הטרוסקסואלית. כלומר, למרות שהפונה נמצאת במערכת יחסים עם אישה, היא ככל הנראה לא מרגישה בנוח ולא מקבלת ממד זה באישיותה. שנאה עצמית לאור משיכה מינית לסבית או ביסקסואלית גורמת לסבל רב, כולל קושי במערכות יחסים, דיכאון, חרדה ואף אובדנות".
מה חושבת יעל ברון עצמה?
בשיחה עם mako גאווה הסבירה ברון את דבריה: "הכוונה שלי הייתה טובה, לא לפסול אף אחד אלא אפשר לאנשים להתקרב כמה שאפשר לאמת שלהם. כשיושב מולי גבר ואומר לי 'אני נשוי, אבל אני מאוהב באישה אחרת', אני אומרת לו שכדאי לו להתגרש, כדי לחיות את החיים בסביבה שהוא אוהב עם מי שהוא אוהב. התפקיד שלי כמטפלת הוא לעשות לאנשים יותר טוב בחיים. תעזוב את אשתך ותחיה עם המאהבת – נהדר. תעזוב את המאהבת ותמשיך לנהל את חייך עם אשתך ותהיה שלם עם זה – גם נהדר. אבל לא כדאי לא לזגזג.
"בני אדם מפחדים משינויים, מפרידות, מנטישות, מפחדים שלא יאהבו אותנו. אנשים מוכנים לעשות הרבה כדי לא לקבל דחייה. אני חושבת שיש משהו פחדני בלהגיד אני אוהב גם וגם. גבר שבראש שלו יש משיכה לגבר, ולפעמים הוא גם שוכב עם נשים, המשיכה שלו היא לגברים והרצון שלו להיות עם נשים היא כדי לא לוותר על החיים בנורמה".
אם זה היה הפוך, והייתה מגיעה אליך לסבית שנמצאת בזוגיות עם אישה, ואומרת לך 'התאהבתי בגבר'. היית אומרת לה 'אז את סטרייטית'?
"אני חושבת שכן. מה שבטוח זה שאני חושבת שיש איזה שהוא צד ארי בנטייה. אני למשל גם שמאלנית וגם ימנית, אבל אם תשאל אותי באינסטינקט באמצע הלילה, אני חושבת שהדעה שלי תפנה יותר לנטייה הטבעית שלי".
בכל זאת הייתה פה אמירה מאוד מבטלת, שכתבת שזה לא קיים.
"אני מסכימה שהשימוש בביטוי לא קיים הוא מעצבן, ולכן מיד שינינו את זה. זה כמו שאני אומרת שלא קיים גבר שאוהב את אשתו ואוהב גם את המאהבת. קיימים המון שטוענים ככה, אבל אני טוענת שהם לא טוענים את האמת הבסיסית. אני מעודדת אנשים לחיות איך שבא להם.
כל המטרה שלי בטור היא טובה. אני בעד דניאלה, ומאוד זעק לי מהמכתב שלה שהיא רוצה לחיות עם אישה, אבל היא הורסת את מערכת היחסים שלה עם האישה הזו, כי היא לא שלמה עם עצמה, והיא מפחדת וממשיכה להגיד לעצמה 'אני סטרייטית'. אז קודם כל היה חשוב לי להבהיר לא 'את לא', ועכשיו בואי תעברי את התהליך הזה.
בטור אחד אי אפשר לעבור תהליך. בניגוד לטיפול בו חושפים אותך לאט לאט, בטור זה קורה בפעם אחת. אני מציעה לדניאלה ושכמותה להיכנס לאיזה שהוא תהליך, להוריד את הפחדים ולהגיד לעצמך מה שאתה, ולחיות עם זה. אחרת כל החיים הם פספוס וחבל. אין הזדמנות שנייה".