אייל מג'ר, בן 33, מתגורר ברמת גן עם בן זוגו שלומי. זו השנה השלישית שאייל מלמד תיאטרון, הבעה ולשון בבית הספר הדמוקרטי "יחד" בחולון. אייל מכהן כיו"ר "הפורום הגאה לאנשי ונשות חינוך פורמלי".
במה עסקת לפני שהתחלת לעבוד כמורה ומדוע פנית לתחום ההוראה? "לפני שהחלטתי ללמוד הוראה עסקתי במספר תחומים, אך בעיקר התנדבתי ב'איגי' והדרכתי חוגים לילדים. המעבר מהדרכה להוראה קרה כשהבנתי שהחוגים לא אפשרו לי ליצור קשר מעמיק עם הילדים, וחיפשתי דרך לקדם שינוי חינוכי משמעותי".
האם הרגשת אי פעם שונה בבית הספר מפני שאתה הומו? "אני מרגיש שאני שונה בכל מקום שהסביבה ברובה היא סטרייטית, ובית הספר הוא עוד אחד מהמקומות האלו. אני לא רואה בזה משהו שלילי, אלא משהו שצריך להכיר ולפעול בתוכו".
מדוע לדעתך חשוב לצאת מהארון בפני התלמידים? "דעתי בעניין הזה יחסית קיצונית: בלי להיכנס לתהליך האישי של כל מורה ומורה, שאני מכבד ומבין אותו, אני חושב שמורה חייב/ת לצאת מהארון בבית הספר. בסופו של דבר מורה בארון משדר/ת לתלמידים ולתלמידות שלו/ה שלהיות שונה, ולאו דווקא להט"ב, זה משהו שצריך להסתיר ולבטל. התלמידים הרי מבינים שהמורה מסתיר/ה מהם משהו ושהוא/היא לא באמת אותנטי/ת, ונוצר מצב שהמורה שבארון לא עושה עבודה חינוכית מספיק טובה. לא ייתכן שהמורה בכיתה המקבילה יכולה לספר על חייה האישיים אך מורה הומו לא ירגיש חופשי לעשות את אותו הדבר".
איך הגיבו הנהלת בית הספר וצוות המורים? "המנהלת וצוות המורים הגיבו בצורה נפלאה. אחרי היציאה שלי מהארון בשבוע הראשון ללימודים בשנה הראשונה כמורה, ישבנו ותכננו יחד מערכי שיעור בנושא זהות מינית ומגדר. כך יצא שהפכנו לחטיבת הביניים היחידה שמלמדת מערכי שיעור על תיאוריות גיבוש של זהות מינית. עם זאת, בשנה השנייה שלי בבית הספר הרגשתי שהצוות, מקסים ככל שהיה, לא יכול היה לתת לי מענה לשאלות מסוימות ולא הבין באמת מה זה להיות מורה הומו בביה"ס. שאלות כמו 'איך אני מציג את עצמי בתחילת השנה' ו'איפה זה פוגש אותי כשאני רואה תלמידים ותלמידות שמתלבטים בזהות המינית שלהם'. לכן, הקמתי פורום מקצועי ללהט"בים שיועד לכל מי שעובד/ת במערכת החינוך הפורמלית, למורות/ים, למנהלות/ים, לגננות/ים ולסייעות/ים. בפורום נשאלות שאלות על זהות ומגדר והוא מתקיים מדי חודש וחצי במכללת "סמינר הקיבוצים". במסגרת תחרות "יזמות חברתית" שערכה המכללה בשנה שעברה, הפורום היה מועמד בעשירייה הראשונה. השאיפה שלי לטווח הארוך היא ליצור מערכי שיעור הקשורים ללהט"ב שייכתבו על ידי מורים".
איך הגיבו התלמידים וההורים ליציאה מהארון? "כל שנה אני יוצא שוב מהארון בפני תלמידים חדשים. אני בוחר לעשות זאת פרונטלית מול התלמידים. השנה, למשל, יצאתי הארון כבר בשיעור הראשון. הכנתי סרטון שכלל הצגה עצמית וכללים בשיעורים שלי וכחלק מהסרטון סיפרתי לתלמידים שאני הומו. אני מעדיף לספר את זה על ההתחלה כדי שיהיה לי יותר נוח בכיתה, למנוע שמועות והתלחשויות. אני אוהב לעבוד במקום שאני מרגיש בו נוח ובאווירה נעימה. התגובות של התלמידים היו מגוונות מאוד. הן נעו בין תלמיד ששמח מאוד וסיפר לי בחדווה שגם אחותו היא לסבית, לבין תלמידים ותלמידות שלא הרגישו בנוח ללמוד איתי ותוך כדי שיעור פרצו בהתקפי צחוק של מבוכה. ההתמודדות עם התלמידים והתלמידות האלו מלווה בתהליך שנמשך עד היום".
האם נתקלת בגילויי הומופוביה (כלפיך או כלפי אחד התלמידים) ואיך פעלת? "בבית הספר לא נתקלתי בגילויי הומופוביה כלפי אף אחד. אמנם הקללה 'יא הומו' עדיין נוכחת בביה"ס, אבל הנוכחות שלה הולכת ודועכת בצורה עקבית, הודות לצוות בית הספר שמטפל בכל גילוי של הומופוביה בעזרת דיאלוג מכבד וחד משמעי שמבהיר לתלמיד שאצלנו בביה"ס אין מקום לאמירות הומופוביות".
במה היחס כיום שונה מהתקופה שאתה היית תלמיד? כשהייתי תלמיד בגימנסיה היו שמועות על המורה של הכיתה המקבילה שהוא הומו, אבל מעולם לא דיברו אתנו על כך. נראה שהיום סוף כל סוף, המורים והמורות מתחילים לצאת מהארון וזה מבורך".
האם עזרת לתלמיד או לתלמידה גאים באופן אישי? "אני לא חושב שעזרתי לתלמיד באופן אישי, אך אני מאמין שהפתיחות והפשטות בה אני מתייחס לעובדה שאני הומו תרמו לבית הספר ולתלמידים. בשנה שעברה, שמעתי במסדרון שני תלמידים בכיתה ה' מתווכחים ביניהם, ואחד צעק לאחר 'יא הומו'. ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני גם הומו ושמפריע לי שהוא משתמש בכינוי הומו כקללה. התלמיד הסביר לי בתמימותו, שהוא לא קרא לי הומו אלא לתלמיד השני. אז הבנתי שלתלמידים לא באמת משנה שאני הומו, לא לחיוב ולא לשלילה".
האם היותך הומו תורמת במיוחד לתפקידך כמורה? מהו רגע השיא עבורך? "אני חושב שהעובדה שאני הומו מחוץ לארון תורמת מאוד למקום שלי כמורה וכמחנך. השכונה עצמה נחשבת שכונה מוחלשת וקיימות לא מעט סטיגמות ודעות קדומות על התושבים בה. מתוך כך, היו לי לא מעט רגעי שיא עם תלמידים שבאו אליי לשיחה ואמרו לי שהם מעריכים אותי על זה שאני לא מסתיר את מי שאני, שזה טוב מאוד ושככה צריך. ברמה האישית, המפגשים של 'הפורום הגאה לאנשי ונשות חינוך' הם רגעי שיא. כל מפגש נותן לי נקודות מבט וסיפורים של קולגות שבאמת מבינים מה זה להיות להט"ב במערכת החינוך".
האם משרד החינוך מעניק מספיק כלים ומחנך לשוויון לתלמידים גאים? "אני פחות מעורב בכלים שמערכת החינוך מעניקה, אך אני יודע מה אני ומה ביה"ס שבו אני מלמד עושים בנושא. עצם בחירתו של משרד החינוך לכלול את הנושא הלהט"בי כאחד מהנושאים בפרויקט 'האחר הוא אני' היא החלטה חיובית. יחד עם זאת, חסרה בעיניי הכשרה מספקת בהקשר הלהט"בי לצוותי המורים במוסדות החינוך. שאלתי את חברתי מנדי מיכאלי, מנכ"לית "איגי", מה היא יכולה להגיד לי על כך מנקודת מבט כללית. לפיה, במחקר 'אקלים בית ספרי' משנת 2012 שערך 'איגי', בני הנוער העידו שברוב המקרים בהם מורים היו עדים לאמירה להט"בופובית הם לא הגיבו להערה ולא טיפלו במקרה. בנוסף, לפי המחקר, הנוער הלהט"בי הרגיש שיש מעט מדי אנשי סגל, אם בכלל, אליהם ירגישו נוח לפנות על מנת לדבר על הנטייה או על הזהות המגדרית השונה".
לסיום, אייל מבקש להעביר מסר אישי: "אני יודע שבראיון ל-mako גאווה אני זוכה להעביר את המסרים שלי בצורה רחבה יחסית. יחד עם זאת, אני מאפשר גם תגובות חיוביות ושליליות עליי באופן אישי ועל הראיון בכלל. ברור לי, שלאורך חיי לא תמיד הסכמתי עם כולם ובאופן כללי לא כולם אוהבים אותי או את האמירות שלי. כמו כן, אני תמיד שמח לפידבקים על דברים שאני אומר או עושה, אבל אני מבקש מראש לגלות קצת דרך ארץ. כלומר, לחשוב כמה פעמים לפני שמפרסמים תגובה, לזכור שבצד השני של המסך יושב בן אדם וקורא את מה שאת/ה כותב/ת ובעיקר, שאחרי שלוחצים "שלח" התגובה נשארת להרבה זמן ואי אפשר לשנות אותה".
מכירים עוד מחנכים גאים? כתבו לנו: pride@mako.co.il