דני סלייפר (37) מלמד זו השנה הרביעית בתיכון "בליך" ברמת גן היסטוריה ואזרחות ומחנך זו השנה השנייה כיתה י'. דני אחראי על הלמידה המתוקשבת בתיכון, אוהב לשחות, ומגדל שני כלבים (שוקו ובולט) וחתולה בשם קצי בתל אביב.
במה עסקת לפני שהתחלת לעבוד כמורה ומדוע פנית לתחום ההוראה? "עבדתי עשר שנים בהיי-טק, הייתי מנהל פרויקט בחברת תוכנה. במקביל, לאחר הפיגוע בברנוער, התנדבתי בו כמדריך במשך ארבע שנים ועסקתי בפעילות פוליטית כשהקמתי יחד עם עמיתים את החוג הגאה במפלגת העבודה, במטרה לקדם אג'נדה להט"בית. לפני כשש שנים נרשמתי ללימודים לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת ת"א, ועשיתי תעודת הוראה והתחלתי ללמד בתיכון "בליך". פניתי לתחום ההוראה מפני שרציתי לתרום מעצמי למען החברה ולעשות משהו שאני באמת אוהב: ללמד, לחלוק את הידע שלי ולחנך את הדור הבא של ישראל".
האם הרגשת אי פעם שונה בבית הספר מפני שאתה גיי? "ההתייחסות אליי זהה כמו לשאר המורים. אני מחוץ לארון בחדר המורים, הנושא מונח על השולחן ואין עם זה שום בעיה. גישתי כלפי יציאה מהארון היא שריפה בשדה קוצים. כלומר, אתה מדליק את האש, מתפשטת שריפה מהר מאוד ותוך פרק זמן קצר כולם יודעים. אך באותה מהירות שהיא מתפשטת, כך היא דועכת לנון-אישיו".
מדוע לדעתך חשוב לצאת מהארון בפני התלמידים? "מעולם לא יצאתי מהארון בפני התלמידים. אבל אני הומו ומי שמחפש את השם שלי בגוגל מוצא שאני פעיל למען זכויות להט"ב. לפי דעתי, חשוב להיות מחוץ לארון בכל מקצוע, בכל מקום, בכל תפקיד, נקודה, כל עוד זה לא מסכן אותך. חשוב להיות מחוץ לארון דווקא בבית הספר כדי שהתלמידים יבינו שהומו זו לא קללה של מגרשי כדורגל או איזה יצור עם קרניים אלא אדם כמו כל אחד אחר. אני חושב שכשיש מורה הומו מוצהר זה מייצר גם עבור התלמידים הלהט"בים סביבה יותר נוחה לצאת מהארון וגם לתלמידים הסטרייטים יותר קל לקבל אותם".
איך הגיבו צוות המורים והנהלת בית הספר? "מדי פעם מורים שואלים אותי שאלות שנוגעות לנושא, על אורח החיים שלי , על זוגיות, על ילדים, ויש מספר מורים שמתייעצים איתי על הנושא. אני גם נותן טיפים ליועצות מתוך ניסיוני כמדריך בברנוער, ואני סוג של שגריר של הנושא בתיכון. כשאמרתי למנהלת שהולכים לראיין אותי ל'מאקו גאווה' היא שמחה מאוד. 'בליך' הוא תיכון פלורליסטי שחשוב לו להוות סביבה מקבלת עבור תלמידים ומורים להט"בים, והשנה 'בליך' משלב הרצאות של ארגון חוש"ן לשכבות י'-י"ב".
איך הגיבו התלמידים וההורים ליציאה מהארון? "לא נתקלתי בשום תגובות שליליות בהקשר הלהט"בי, אלא להפך - התלמידים עשו לי בכיתה מסיבת יום הולדת, והקרינו במקרן על הלוח תמונות ומאמרים גם מהנושא הלהט"בי. זכיתי גם לפידבקים חיוביים מההורים. באסיפת ההורים בפתיחת שנה סיפרתי להורים שהחלטנו לשלב את ארגון חוש"ן בבית הספר ושחשוב לנו לגרום לתלמידים להרגיש בנוח לצאת מהארון וחשוב לנו שהילדים האחרים יקבלו אותם. קיים אצלי חשש 'מה יגידו ההורים' ושההורים יאשימו אותי שהפכתי את הבן שלהם להומו, אבל אני לא נותן לחשש הזה להנחות אותי בדרכי".
האם נתקלת בגילויי הומופוביה (כלפיך או כלפי אחד התלמידים) ואיך פעלת? "לפני שנתיים העברתי שיעור באזרחות על בחירות כלליות ואמרתי שלכל אזרח הזכות להצביע. אחד הילדים שאל למה לקטינים אין, ותלמיד אחר סינן לעברו 'כי אתה הומו'. התלמידים קלטו ששמעתי והייתה דממה בכיתה, ואז התלמיד התנצל ואמר 'אני יודע שהומו זו לא קללה'. אני שומע את כינוי הגנאי 'הומו' הרבה במסדרונות. לפי דעתי, אנחנו בבית ספר צריכים לחשוב איך לגבש מדיניות כדי לשים סוף לתופעה הזו. לפני כשבועיים, במהלך יום הלימודים, עברתי על הכביש שעובר בתוך בית הספר וראיתי תלמיד מצייר גרפיטי על הכביש בהשגחה של מורה. שאלתי אותה במה מדובר והיא סיפרה שהיה כתוב על הכביש "רמת חן הומואים", ככל הנראה כחלק מתחרות בין שבטי הצופים. תלמיד גיי פנה להנהלה ששלחה מיד תלמיד מוכשר לצייר על הכיתוב ולהפוך אותו למשהו יפה".
במה היחס כיום שונה מהתקופה שאתה היית תלמיד? "השוני הוא שכיום חלק מהחברה יותר מקבל והפתיחות גדולה יותר. כיום לתלמיד תיכון יותר קל לצאת מהארון מאשר לפני עשרים שנים וישנה קשת של ארגונים שיעזרו לו. מצד שני, עדיין מדובר בחברה מאצ'ואיסטית ועדיין קיים החשש מאיך יגיבו ההורים".
האם עזרת לתלמיד או לתלמידה גאים באופן אישי? "לא עזרתי באופן אישי, אך התלמידים יודעים שהם יכולים לפנות אליי בכל עניין. בשיעורים אותם אני מעביר, אני מכניס תכנים להט"בים על הדרך. בשיעור היסטוריה כשאני מלמד על הבית השני, אני מזכיר את היותו של מרקוס אנטוניוס ביסקסואל שהובילה בעקיפין לרצח של אחד החשמונאים. בשיעור אחר שהעברתי לכיתת טכ"ם (טכנולוגיה מתקדמת), סיפרתי לתלמידים על אלן טיורינג, ממציא המחשב הראשון שהיה הומוסקסואל ולמרות שתרם לניצחון של בריטניה במלחמת העולם השנייה, נשפט על היותו הומוסקסואל, אולץ לעבור סירוס כימי ולבסוף התאבד".
האם היותך גיי תורמת במיוחד לתפקידך כמורה? מהו רגע השיא עבורך? "ישנם מחקרים שטוענים שלמורים להט"בים יש נטייה לקדם ערכים של סובלנות ופלורליזם, וזה נכון גם לגביי. בפרויקט של משרד החינוך 'האחר הוא אני', שמטרתו לקדם סובלנות ופלורליזם, החלטתי להעביר שני שיעורים על הנושא הלהט"בי, שהוא לא נפוץ במיוחד בקרב המורים. באחד השיעורים התלמידים בחרו לצפות דווקא בסרט של אסי עזר "אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם". לאחר הסרט ניהלנו דיון על המורכבות שבתהליך היציאה מהארון. רגעי השיא עבורי הם חיבוק או מילה טובה של הורים והכרת תודה של תלמידים".
האם משרד החינוך מעניק מספיק כלים ומחנך לשוויון לתלמידים גאים? "משרד החינוך תומך ומאפשר למורים לחנך לערכים של שוויון, סובלנות ופלורליזם אך לא מעודד זאת ולא יוזם בעצמו. למזלי, בבית הספר 'בליך' המצב טוב, עם זאת, כיום אין מספיק הכשרה למורים בסמינרים להוראה וגם ליועצות בתחום הלהט"ב. המורים והמנהלים כיום לא ששים לגעת בנושא ולכן אני חושב שמשרד החינוך צריך לתת להם דחיפה קטנה".
מכירים מורה גאה? כתבו לנו pride@mako.co.il