מותו המצער של צ'ריש-צ'אנס האול השאיר את משפחתו מזועזעת עד ליסוד. ב-31 במרץ בעיר ביסמרק שבצפון דקוטה, צ'ריש-צ'אנס לקח את נפשו בכפו. משפחתו מספרת על הכאב הגדול שחווה, בזמן שסבל מהטרדות והתעללות בבית הספר. "צ'ריש תמיד רומם את רוחם של הסובבים אותו, בדאגתו לרווחתם. הוא תמיד חייך ואהב יותר מכל להצחיק אנשים", כך תיארה אותו משפחתו בהספד, שפורסם באתר בית העלמין בו נערכה הלווייתו.

"יש לי הרבה שאלות. למה? למה לא פשוט שלחת לי הודעה?”, אמרה דודתו סאמר נלסון בראיון עם הערוץ המקומי WDAY-TV. צ'ריש בן ה-12 התגורר אצל משפחת אמנה, ולאחרונה התגלה כי החל במעבר להיות נער, ושינה את שמו מצ'ריש לצ'אנס. "הקול הקטן שלו תמיד היה כל כך מתוק", ממשיכה נלסון.

בהספד נכתב כי צ'אנס "חווה כאב עז שמרבית האנשים בגילו כלל לא מכירים. במשך ששת החודשים האחרונים לחייו, הוא החל במעבר, ובנוסף סבל מבריונות בבית הספר".

>> "בסוף הוא אנס אותי, בלי קונדום ובלי סיכוך"

>> "אמרתי לו שזה כואב, אבל הוא פשוט המשיך לחדור"

>> "התעוררתי בשירותים של המועדון עם מכנסיים מופשלים"

"המילה בריונות לא מתחילה לתאר את התיעוב והכאב שזה גורם", אלו מילות ההספד האחרונות, "האמת המכוערת היא, שהמילה בריונות היא גם לבצע החייאה למשך 4 דקות ו-26 שניות, בעוד שהמענה במספר החרום אומר לך לעסות מהר יותר ולדחוף חזק יותר. היא גם לדעת שלא פתחת את הדלת מספיק מוקדם, כדי שמשהו היה קורה אחרת. לדעת שהוא כבר לא איתנו".

יש עם מי לדבר (צילום: יחסי ציבור,  יחסי ציבור )
תמיד יש עם מי לדבר | צילום: יחסי ציבור, יחסי ציבור