השבוע פורסמה בניו יורק טיימס מודעה המציגה הומו אמריקאי צעיר התומך בישראל ומגנה את היחס של חמאס, אירן ודאע"ש כלפי אוכלוסיית הלהט"ב.
במודעה מופיעות פניו של צעיר אמריקאי ולידם הכיתוב: "שמי הוא רניק רמלי. אני הומו אמריקאי. ואני תומך בישראל. אם הייתי חי בעזה או באחת משכנותיה של ישראל, הייתי מושלך לכלא, מושחת פיזית או נהרג. למרות שאני לא יהודי, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה אני יכול לחיות בלי פחד. אני חופשי לאמץ ילדים, לשרת בגלוי בצבא, לדרוש את הזכויות הקהילתיות שלי ולהתקבל כבן אדם. ביקרתי בישראל וצעדתי עם אלפי אנשים מכל רחבי העולם במצעד הגאווה בירושלים, ואל כולם התייחסו בכבוד. החופש שחוויתי גרם לי להרגיש בבית.
"זו הסיבה שאני מזועזע מכך שכל כך הרבה אנשים בעולם המערבי - כולל התקשורת, הוליווד ופעילי זכויות אדם, לא מגנים ארגוני טרור כמו חמאס וממשלות אוטוקרטיות כמו איראן על האחריות לרדיפתם של קהילות הלהט"ב. אין לכם הגינות? חמאס קורא להומוסקסואלים תת-אנושיים ומאשים אותנו בעיסוק בפרקטיקה מלוכלכת 'שהעונש עליה הוא מוות'".
את המודעה חותמות מילים המאשימות את אלו המגנים את ישראל ותומכים בחמאס: "תתביישו לכם. אתם נותנים להם לרצוח אותנו, פשוטו כמשמעו. הפעולות המוטעות שלכם מנציחות מציאות בה להט"בים במזרח התיכון ממשיכים לחיות במסתור תחת איום מתמיד של מוות אלים.
כאומה שמכבדת את זכויותיו של כל אזרח, ישראל היא מודל לשאר האזור. תמכו בישראל. לא צריך להיות יהודי כדי לאהוב את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. בישראל, אני חופשי להיות אני".
המודעה הרגיזה רבים: המוסלמים בארה"ב ראו בה התקפה אישית על האיסלאם, היהודים כעסו על השימוש במה שנתפס כחיים בחטא כדי להגן על ישראל ורבים בקהילת הלהט"ב ראו בה "פינקוושינג" מהסוג הבוטה ביותר.
מי שעומד מאחורי המודעה הוא הרב שמולי, מייסד ארגון This World העוסק בהגנה על ישראל בתקשורת. "התחלתי לחשוב לראשונה על הרעיון למודעה בזמן הלחימה של ישראל עם עזה בקיץ האחרון", הסביר הרב שמולי בטור שכתב בעיתון הג'רוזלם פוסט, בו ביקש לספר את הסיפור מאחורי המודעה, "הופתעתי מכך שלובי הלהט"ב בארה"ב לא יצא להגן על ישראל ולגנות את חמאס. הייתי אפילו מופתע עוד יותר כשתלמידים ואנשי אקדמיה רבים, שנלחמים על זכויות הומואים בכל יום, יכולים להיות בצד של חמאס".
הרב שמולי מתאר בטורו את המציאות הבלתי נסבלת בה חיים הומואים בשכנותיה של ישראל וכותב: "פלסטינים הומוסקסואלים מעונים ונרצחים באופן שיגרתי על ידי חמאס ויש דיווחים רבים על הומואים פלסטיניים המסכנים את חייהם כדי למצוא מקלט בישראל. איראן, כמובן, היא עוד יותר ברברית, ובאופן קבוע וידוע לשמצה תולה הומואים ממנופים בכיכרות. כמובן שאתה יכול למנוע את כל זה אם אתה גבר הומו באיראן, פשוט על ידי ביצוע ניתוח לשינוי מין בכפייה".
בחלקו השני של הטור מתייחס הרב לביקורת של הקהילה היהודית על המודעה וכותב: "יהודים דתיים רבים יהיו מוטרדים ממאמר זה. האם אין היהדות מזהה את ההומוסקסואליות כחטא? האם זה לא אומר שההומוסקסואליות היא תועבה? האם עלינו להשתמש בפתיחות המוחלטת של ישראל כלפי הומוסקסואליות כהגנה על המדינה היהודית?
"הנה התשובה שלי: היהדות אומרת שהומוסקסואליות היא חטא. היא גם אומרת שאכילת לובסטר היא חטא. ושהבאת קרבן פגום, כמו טלה עם עפעף לא מושלם, על מזבחו של אלוהים היא חטא. הוא קורא לכל שלוש הדוגמאות האלה בשם תועבות. ואכן, המילה 'תועבה' מופיעה 122 פעמים בתורה. בואו נתייחס להומוסקסואליות כמו שאנחנו מתייחסים לחוטא שמדליק סיגריה בשבת או אוכל לחם בפסח, עבירות חמורות לא פחות בתורה.
"הומואים באים אליי כל הזמן ואומרים לי שהם נולדו הומואים, מעולם לא נמשכו לנשים, אך הם עדיין רוצים לחיות חיים יהודים. מה הם אמורים לעשות? תשובתי להם היא שיש 613 מצוות בתורה, ובכלל זה לא לעסוק ביחסים חד-מיניים והחובה להתחתן ולהביא ילדים. כך שנותרו להם 611 מצוות שאיתן הם יכולים למלא את זמנם. עכשיו תפסיקו להתמקד בנטייה מינית וצאו להיות יהודים, לחבוש כיפה ולהזדהות בגאווה עם האנשים שלכם. לשמור על כשרות, לשים מזוזה על הדלת, לכבד את השבת ולנוח ביום הקדוש של אלוהים, להניח תפילין מדי יום, לכבד את החגים היהודים, לאהוב את אלוהים ואת כל ילדיו ולתמוך ולהגן על ישראל מפני האויבים האינסופיים הערוכים נגדה.
"התגובה השנייה שלי היא שישראל היא מדינה יהודית, אבל, שלא כמו רבות משכנותיה, היא לא כופה את הדת על אף אחד. היא מאמינה בחופש המצפון. הרעיון המרכזי ביותר ביהדות הוא חופש הבחירה. אף אחד לא מעז אי פעם לאלץ מישהו להיות דתי.
"ושלישית, אלוהים חילק את עשרת הדיברות לשתי לוחות: באחד נכתבו חטאים דתיים, ובשני החטאים המוסריים. חטא דתי הוא 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"' חטא מוסרי הוא 'לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב'. כל אחד מהם גורם לפגיעה בצד שלישי. הומוסקסואליות היא יותר חטא דתי מאשר חטא מוסרי, בדומה לאיסור אכילת מזון לא כשר, שאינה כרוכה בפגיעה בצד שלישי".