לילי (שם בדוי), אישה טרנסג'נדרית מהודו, תרמה דם בעבר לתינוקת אנמית. חיי התינוקת ניצלו, ותפסו כיוון חדש לחלוטין. מרגע שהורי התינוקת פגשו בה גישתם השתנתה בבת אחת, והם סירבו לתת לה לראות את התינוקת. ביום שלאחר מכן, היא מצאה את אותה תינוקת על סף דלתה, עם פתק מהוריה בו נכתב כי התינוקת "אינה יכולה להיות חלק ממשפחתנו מאחר שזורם בעורקיה דם טרנסג'נדרי". ההורים הוסיפו שהם חוששים שביום מן הימים תהפוך התינוקת "לאחת מאלה”.
לילי התעקשה לזהות את התינוקת ובבית החולים אישרו, זו אותה תינוקת אנמית. כיום התינוקת גדלה להיות בת השש של לילי, שהחלה את לימודיה בבית הספר. מאז לילי החלה להיות דוברת להעלאת מודעות ליחס המבזה של מערכת הבריאות כלפי הקהילה הטרנסית. משום שאלה נחשבות כקבוצת סיכון, נאסר עליהן בהודו לתרום דם, וזאת על אף ש-87% מההדבקות החדשות בשנה האחרונה בהודו התרחשו בקרב סטרייטים.
בנוסף, כשמישהו מהקהילה נזקק לתרומת דם, התרומה מתעכבת לנצח באמתלה של בירוקרטיה. "בכל פעם שמישהי מהקהילה שלנו צריכה תרומת דם, היא נתקלת בסירוב לבקשתה או לחלופין נדרשת לשלם מחיר גבוה", מעידה לילי, הפועלת לביטול האפליה בתחום תרומות הדם.
>> "בזכות ה-PrEP אני מרגיש אחראי על עצמי"
>> "הקונדום נקרע והוא גמר בפנים - ואז זה קרה"
מעמדן החוקי של א.נשים על הקשת הטרנסית בהודו טוב יחסית ליבשת אסיה ולשאר העולם, אולם הדעות הקדומות כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית נפוצות ומושרשות. כיום מתרכזת הקהילה הטרנסית בגישור הפער הזה, ובחשיפת מוסדות שונים הממשיכים, גם אם לא באמצעות החוק, להפלות לרעה טרנסג'נדריות באמצעים אחרים.