ג'פרי דאהמר היה רוצח סדרתי אמריקאי שנטל את חייהם של 17 גברים בין 1978 ל-1991. במהלך יותר מ-13 שנים, דאהמר חיפש גברים, בעיקר אפרו-אמריקאים, בברים של הקהילה הגאה, בקניונים ובתחנות אוטובוס, פיתה אותם לביתו עם הבטחות לכסף או מין, ונתן להם אלכוהול מרוכז בסמים לפני שחנק אותם למוות. לאחר מכן הוא היה מבצע מעשים מיניים עם הגופות לפני שביתר אותן ונפטר מהן, ולעתים קרובות שומר על הגולגולת או איברי המין שלהם כמזכרות. הוא צילם לעתים קרובות תמונות של קורבנותיו בשלבים שונים של תהליך הרצח, כדי שיוכל להיזכר בכל מעשה לאחר מכן ולחיות מחדש את הזוועה. השבוע עלתה בנטפליקס הסדרה "מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר" המתמקדת בסיפורים של קורבנותיו.
דאהמר נולד במילווקי, ויסקונסין, ב-21 במאי 1960, לליונל וג'ויס דאהמר. הוא תואר כילד נמרץ ושמח עד גיל 4, כאשר נראה היה שניתוח לתיקון בקע כפול חולל שינוי אצל הילד. מאופק באופן ניכר, הוא נסוג יותר ויותר בעקבות לידת אחיו הצעיר והמעברים התכופים של המשפחה. בשנות העשרה המוקדמות שלו, הוא היה מנותק, מתוח ובעיקר חסר חברים.
דאהמר טען שהכפייתיות שלו כלפי נקרופיליה ורצח החלו בסביבות גיל 14, אך נראה כי התמוטטות נישואי הוריו והליך הגירושים המכוער שלהם כמה שנים לאחר מכן היו הזרז להפיכת המחשבות הללו למעשים.
עד לרציחתו הראשונה, צריכת האלכוהול של דאהמר יצאה מכלל שליטה. הוא נשר מאוניברסיטת אוהיו סטייט לאחר כשנה, ואביו, שהתחתן מחדש, התעקש שיתגייס לצבא. דאהמר התגייס בסוף דצמבר 1978 והוצב זמן קצר לאחר מכן בגרמניה.
בעיית השתייה שלו נמשכה, ובתחילת 1981 הצבא שיחרר אותו. למרות שהשלטונות הגרמניים יחקרו מאוחר יותר קשרים אפשריים בין דאהמר לרציחות שהתרחשו באזור באותה תקופה, עד כה לא הוכח שהוא רצח עוד קורבנות בעת שירות בכוחות המזוינים.
לאחר שחרורו, חזר דאהמר הביתה לאוהיו. מעצר מאוחר יותר באותה שנה בגין הפרת סדר גרם לאביו לשלוח את דאהמר לגור עם סבתו בוויסקונסין, אך בעיית האלכוהול שלו נמשכה והוא נעצר בקיץ שלאחר מכן בגין חשיפה מגונה. הוא נעצר פעם נוספת ב-1986 כששני נערים האשימו אותו באוננות מולם. בית המשפט גזר עליו שנת מאסר על תנאי.
דאהמר הקפיד לבחור קורבנות בשולי החברה, שלעתים קרובות היו נודדים או פושעים, מה שהפך את היעלמותם לפחות בולטת והפחית את הסבירות ללכידתו. הוא פיתה אותם לביתו בהבטחות של כסף או מין, ואז חנק אותם למוות. הוא עסק באקטים מיניים בגופותיהם ושמר חלקי גוף ותמונות למזכרות.
ארבעת הקורבנות הראשונים
הרצח הראשון של דאהמר התרחש מיד לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, ביוני 1978, כאשר הוא אסף טרמפיסט בשם סטיבן היקס ולקח אותו הביתה לבית הוריו. דאהמר שיכר את הצעיר וכשהיקס ניסה לעזוב, דאהמר הרג אותו בכך שהכה אותו בראשו וחנק אותו עם משקולת.
דאהמר ביתר את גופת קורבנו הראשון, ארז את חלקי הגופה בשקיות ניילון וקבר אותם מאחורי בית הוריו. מאוחר יותר הוא חילץ את השרידים, ריסק את העצמות בפטיש ופיזר אותן על פני נקיק מיוער.
בספטמבר 1987 רצח דאהמר את הקורבן השני שלו, סטיבן טואומי. הם נכנסו לחדר במלון ושתו, ובסופו של דבר דאהמר התעורר ומצא את טואומי מת, לדבריו ללא זכר לפעילויות הלילה הקודם. הוא קנה מזוודה גדולה כדי להעביר את גופתו של טואומי למרתף של סבתו, שם הוא ביתר ואונן על הגופה לפני שנפטר מהשרידים.
רק לאחר שדאהמר הרג שני קורבנות נוספים בבית סבתו, לסבתא נמאס מהבילויים המאוחרים של נכדה בלילה ומהתמכרותו לאלכוהול - למרות שלא ידעה על פעילויותיו האחרות - והיא אילצה אותו לעזוב את המקום ב-1988.
בספטמבר 1989, דאהמר נפגש עם נער בן 13 מה שהביא לאישומים נגדו בגין ניצול מיני ותקיפה מינית מדרגה שנייה. הוא הודה באשמה וטען שהילד נראה מבוגר בהרבה.
בעודו ממתין לגזר הדין על התקיפה המינית שלו, דאהמר שוב הכניס את המרתף של סבתו לשימוש מחריד: במרץ 1989, הוא פיתה, סימם, חנק, ביצע מעשה סדום, צילם, ביתר ונפטר מאנתוני סירס, דוגמן שאפתן.
במשפטו בגין התעללות בילדים במאי 1989, הביע דאהמר חרטה וטען ברהיטות, להגנתו שלו, כיצד ראה את טעות דרכיו, וכי מעצרו סימן נקודת מפנה בחייו. סנגורו טען כי הוא זקוק לטיפול, לא לכליאה. השופט הסכים, וגזר עונש מאסר של שנה הכולל "שחרור יום" - שאפשר לדאהמר לעבוד בעבודתו במהלך היום ולחזור לכלא בלילה - וכן מאסר על תנאי לחמש שנים.
שנים לאחר מכן, בראיון ל-CNN, הצהיר אביו, ליונל, כי כתב מכתב לבית המשפט בו התנהל משפטו וביקש עזרה פסיכולוגית לפני שחרורו של בנו. עם זאת, דאהמר קיבל שחרור מוקדם על ידי השופט, לאחר שריצה רק 10 חודשים מעונשו. הוא התגורר לזמן קצר עם סבתו לאחר שחרורו, שבמהלכן לא נראה שהוסיף קורבנות לרשימה, לפני שעבר לדירה משלו.
13 הקורבנות האחרונים
במהלך השנתיים הבאות גל הרציחות של דאהמר נמשך, כשמספר הקורבנות שלו זינק מארבעה ל-17. הוא פיתח טקסים ככל שהתקדם, התנסה באמצעים כימיים לסילוק ראיות ולעתים קרובות אכל את בשר הקורבנות שלו. דאהמר גם ניסה לבצע לובוטומיות בקורבנותיו, כשקדח לתוך גולגולותיהם בעודם בחיים והזריק להם חומצה מוריאטית.
ב-27 במאי 1991, שכנתו של דאהמר, סנדרה סמית', התקשרה למשטרה כדי לדווח שנער אסייתי רץ עירום ברחוב. כשהמשטרה הגיעה, הילד לא היה קוהרנטי, והם קיבלו את הסבריו של דאהמר - אדם לבן המתגורר בקהילה אפרו-אמריקאית ענייה במידה רבה - שהילד הוא מאהבו בן ה-19. למעשה, הנער היה בן 14 ובנוסף התעלל דאהמר באחיו שלוש שנים קודם לכן.
המשטרה ליוותה את דאהמר והילד הביתה, משום שהשוטרים שלא רצו להסתבך בהפרעה ביתית הומוסקסואלית. הם הסתפקו בסיור מסביב לבית לפני שעזבו.
לאחר שהמשטרה עזבה את המקום, דאהמר הרג את הילד והמשיך בטקסים הרגילים שלו. אילו היו עורכים אפילו חיפוש בסיסי בבית, השוטרים היו מוצאים את גופתו של הקורבן ה-12 של דאהמר, טוני יוז. לפני שנעצר לבסוף, דאהמר הרג ארבעה גברים נוספים.
סיומו של מסע הרצח
מסע ההרג של דאהמר הסתיים כשנעצר ב-22 ביולי 1991. חלקי הגופה שנמצאו במקרר של דאהמר ותצלומי פולארויד של קורבנותיו התבררו כעדות מצמררת למסע הרצח הידוע לשמצה שלו.
שני שוטרי משטרת מילווקי הובלו לבית של דאהמר כשהם אספו את טרייסי אדוארדס, גבר אפרו-אמריקאי בן 32, שהסתובב ברחובות כשידיו אזוקות. הם החליטו לחקור את טענותיו של האיש כי "בחור מוזר" סימם ואזק אותו. הם הגיעו לדירתו של דאהמר, שם הציע בשלווה לתת להם את מפתחות האזיקים.
אדוארדס טען שהסכין שבה איים עליו דאהמר הייתה בחדר השינה. כשהשוטר נכנס כדי לאשש את הסיפור, הוא הבחין בתצלומי פולארויד של גופות מבותרות מפוזרות מסביב. דאהמר הוכנע ונעצר על ידי השוטרים.
חיפושים שלאחר מכן חשפו ראש במקרר, שלושה נוספים במקפיא וקטלוג זוועות נוסף, כולל גולגולות משומרות, צנצנות המכילות איבר מין וגלריה נרחבת של צילומי פולארויד של קורבנותיו.
בשנת 1996, לאחר מותו של דאהמר, קבוצה של אנשי עסקים במילווקי גייסו יותר מ-400,000 דולר כדי לרכוש את הפריטים שבהם השתמש כדי להתעלל בקורבנותיו - כולל להבים, מסורים, אזיקים ומקרר לאחסון חלקי גוף. הם השמידו אותם מייד במאמץ להרחיק את העיר מאימת מעשיו של דאהמר ומהקרקס התקשורתי בעקבותיו סביב משפטו.
המשפט והמאסר
משפטו של דאהמר החל בינואר 1992. בהתחשב בכך שרוב קורבנותיו של דאהמר היו אפרו-אמריקאים, היו מתחים גזעיים ניכרים, ולכן ננקטו אמצעי אבטחה קפדניים, כולל מחסום בגובה שמונה מטרים של זכוכית חסינת כדורים שהפריד בינו לבין הקהל. הכללתו של אפרו-אמריקאי אחד בלבד בחבר המושבעים עוררה תסיסה נוספת, שסופו של דבר נבלמה. ליונל דאהמר ואשתו השנייה השתתפו במשפט לאורך כל הדרך.
דאהמר הודה בתחילה בחפותו בכל האישומים, למרות שהודה במעשי הרצח במהלך חקירת המשטרה. בסופו של דבר הוא שינה את הודאתו לאשמה מכוח אי שפיות. ההגנה שלו הציעה אז את הפרטים המבעיתים של התנהגותו, כהוכחה לכך שרק מישהו מטורף יכול לבצע מעשים נוראים כאלה.
חבר המושבעים בחר להאמין לקביעת התביעה כי דאהמר היה מודע לחלוטין לכך שמעשיו היו מרושעים ובחר לבצע אותם בכל זאת. ב-15 בפברואר 1992 הם חזרו לאחר התלבטות של כ-10 שעות כדי למצוא אותו אשם, אך שפוי, בכל הסעיפים. הוא נידון ל-15 מאסרי עולם רצופים ב-16 במאי.
על פי הדיווחים, דאהמר הסתגל היטב לחיי הכלא, אם כי בתחילה הוא נשמר בנפרד מהאוכלוסייה הכללית. בסופו של דבר הוא שכנע את הרשויות לאפשר לו להשתלב בצורה מלאה יותר עם אסירים אחרים. הוא גילה את הדת וקיבל אישור ממוסד הכליאה של קולומביה להיטבל על ידי כומר מקומי.
מותו של רוצח סדרתי
דאהמר נהרג ב-28 בנובמבר 1994 על ידי שותפו לתא בכלא כריסטופר סקארבר. הרצח התרחש לאחר שהוטל על דאהמר לעבוד עם שני רוצחים מורשעים נוספים, סקארבר וג'סי אנדרסון. לאחר שהם נותרו לבדם להשלים את המשימות שלהם, השומרים חזרו וגילו שסקארבר היכה באכזריות את שני הגברים עם מוט מתכת מחדר המשקולות של הכלא. מותו של דאהמר נקבע לאחר כשעה. אנדרסון נפטר מפצעיו ימים לאחר מכן.
בשנת 2015, סקארבר דיבר עם הניו יורק פוסט על הסיבות שלו להריגת דאהמר. סקארבר טען כי הוא הוטרד לא רק מפשעיו של דאהמר אלא מההרגל שפיתח דאהמר ליצור איברים קטועים ממזון הכלא כדי לפגוע באסירים אחרים.
לאחר שהתגרה על ידי דאהמר ואנדרסון במהלך השהות שלהם בכלא, סקארבר אמר שהוא התעמת עם דאהמר על פשעיו לפני שהיכה את שני הגברים למוות. הוא גם טען שסוהרים אפשרו לרציחות לקרות בכך שהשאירו אותם לבד.
באוגוסט 2012, כמעט שני עשורים לאחר מותו, דווח כי בית ילדותו של דאהמר בבאת', אוהיו - שם ביצע את הרצח הראשון שלו ב-1978 וקבר את שרידיו של קורבנו - הוצע למכירה. בעליו, המוזיקאי כריס באטלר, הצהיר שהנכס יהווה בית נהדר, כל עוד הקונה יוכל "להתגבר על גורם האימה". במרץ 2016, באטלר העמיד את הבית להשכרה תמורת 8,000 דולר לשבוע. החל מיולי 2017 המודעה על השכרת או מכירת הבית הוסרה.