בשבוע שעבר פורסם תיעוד העדויות של 44 קורבנות אלימות מינית בסוריה שנמלטו ללבנון. המרואיינים כוללים גברים הומוואים וביסקסואלים, וכדי לתת תמונה מלאה יותר לסכנה האורבת למיעוטים מיניים, נכללו בדו"ח גם עדויות של נשים טרנסג’נדריות וא.נשים על הקשת המגדרית, מאחר שפעמים רבות מתייחסים אליהן כגברים למרות זהותן המגדרית. הדו"ח נערך ופורסם ב-29 ביולי בידי ארגון זכויות האדם הבין לאומי Human Rights Watch, ולו בסיס בביירות, שם נאספו העדויות של הנמלטים מסוריה.
יוסף, בן 28, הומו, מספר שסוכנויות הביון הסורי עיכבו אותו לחקירה מסיבות שאינן קשורות לנטייתו המינית, אולם כשגילו על נטייתו המינית, "התוקפנות שלהם הוכפלה פי 10", כך אמר. "הם שמחו לעשות את זה. הם כמובן אנסו אותנו עם מקלות. הם אונסים אותך רק כדי לראות אותך סובל, צועק. רוצים לראות אותך מושפל. הם דחפו לי מקל לרקטום ודיברו, ‘זה מה שאתה אוהב, לא ככה?’, זה הגיע לי עד הבטן".
עדותה של נליה, אישה טרנסג’נדרית בת 21, מספרת שעברה אונס קבוצתי בכלא בעודה קטינה. "הם הכניסו מקל של מטאטא לרקטום שלנו... התחלתי לדמם הרבה, ואז חיללו אותנו".
"הומואים, ביסקסואלים, נשים טרנסג’נדריות וא.נשים א-בינארים טוענים שרואים בהם מטרה לאלימות מינית במהלך הסיכסוכים בסוריה מכיוון שמחשיבים אותם כ’רכים’", מסבירה זיינף פינר ארדם, פעילה למען זכויות להט"בים ומחברת הדו"ח, "גברים וילדים, ללא תלות בזהותם המינית, עלולים להיפגע מאלימות מינית בסוריה ופעמים רבות נותרים שקופים, וללא כל תמיכה אותה צריכים בדחיפות כל שורדי אלימות מינית".
לרבים מהמרואיינים, האלימות לא נגמרה בסוריה ואף המשיכה בלבנון, אולם הדו"ח מתרכז רק בעדויות הנוגעות לסוריה. מארגון חלם הלבנוני, הארגון הלהט"בי הגדול והוותיק במדינה, נמסר כי לאוכלוסייה הלהט"בית בלבנון קשה להשיג סיוע הומניטרי משום שהארגונים, מקומיים כמו גם בינלאומיים, לא יודעים כיצד לסייע ולהתנהל מול הקהילה הגאה, והדבר קשה פי כמה ללהט"בים שאינם אזרחי המקום.
"גברים וילדים ונשים טרנסיות עלולים לחוות בושה נוראה, סטיגמה והשתקה בעקבות אלימות מינית", כותבת ארדם, "זוהי משימה חיונית לאתגר את ההנחות החברתיות והתרבותיות שגורסות שהם מוכרחים להיות פגיעים. יש לממן שירותים, ולהתאימם [לקהילה] כדי לשפר את הנגישות והטיפול, כל זאת מבלי להסיט תקציבים מנשים וילדות".