בשבוע הבא תנחת בפסטיבל הקולנוע בקאן משפחה מיוחדת, אותה מלווה כאב אינסופי שהתחיל ב-7 באוקטובר. "עומרי היה אז בבסיס בזיקים, נשאר שבת עם סגל הפלוגה והטירונים שלהם. לא הבנו בשום דרך שהוא נמצא במקום עם סכנה לחייו, ובטח שלא בתוך קרב. בערב הגיעה הדפיקה על הדלת", מספרות אור-לי ומיכלי, האמהות של עומרי ניב פיירשטיין ז"ל, לוחם חילוץ והצלה בבא"ח העורף שנפל ביומה הראשון של המלחמה.
עומרי היה הבכור במשפחה עם שתי אימהות ואבא (קובי), ואח למאיה ומיקה. "את ההחלטה להקים משפחה בהורות משותפת קיבלנו שלושת ההורים לפי 22 שנים", מספרים ההורים, "עומרי היה ילד שמח, עם חיוך כובש, ילד חזק מאוד שהיה מחבק חיבוק מוחץ".
התחקירים שנערכו בנושא העלו כי לאחר ההבנה שישנו ניסיון חדירה, הוחלט כי הסגל יחליף את הטירונים בעמדות השמירה. כאשר נדרשה עזרה בעמדות עומרי יצא מהמיגונית בה שהה, חצי דקה לאחר שחברתו הלוחמת נועה יצאה ממנה ונורתה בראשה. עומרי רץ אליה, גרר אותה למקום מוגן לכיוון עמדת השמירה, סייע בפינויה ועלה להילחם בעמדה. עומרי וחבריו נלחמו במשך 45 דקות בקרב קשה ואינטנסיבי, עד שלבסוף שוגר אל עבר העמדה טיל נגד טנקים.
עומרי ז"ל עסק בספורט על שלל סוגיו (ג'ודו, כדורגל וכדורסל) וניגן בגיטרה, אבל יותר מכל הוא אהב קולנוע. "הייתה לו רמת ידע קיצונית. הוא הכיר מאות סרטים, מי שיחק, מי זכה באוסקר ומתי ואפילו מי כתב את התסריט", סופר עליו. "פסטיבל הסרטים בקאן מתחבר אליו באופן מדהים. אנחנו בטוחים שעומרי היה רוצה להיות שם".
"הנסיעה: חלק מהנצחה של חובב קולנוע מושבע"
הנסיעה לפסטיבל הקולנוע היוקרתי הגיעה בהפתעה. איה, חברת מועדון הצרכנות "הייטקזון", השתתפה בפעילות פייסבוק לבעלי כרטיסי האשראי כאל ומאסטרקארד וזכתה בפרס: נסיעה ושהייה בפסטיבל קאן היוקרתי, פסטיבל אשר סגור לקהל הרחב.
"את עומרי הכרתי כשהיה בן שלוש, כי הוא היה ביחד עם הבן שלי בחוג ג'ודו. כך גם הכרתי את מיכלי ואור-לי, בהמתנה מחוץ לחוג", מספרת איה, שהעניקה במתנה את הפרס בו זכתה לשלושת הוריו של עומרי. "הקשר התהדק בין המשפחות. הבנות, וגם אנחנו האמהות, הפכנו לחברות טובות. ב-7 באוקטובר, בזמן שבישלתי, הבת שלי יצאה מהחדר ואמרה שאחותו של עומרי סיפרה שהגיעו לבית חיילים. מהר מאוד התברר שהיו אלה קציני נפגעים".
כחלק מהפעילות, התבקשו הגולשים לכתוב סיפור מעורר השראה על אדם שהם מכירים. "ישר חשבתי על אור-לי, מיכלי וקובי. לא אוכל להעלים את הצער שלהם, אבל חשבתי שאולי נסיעה כזאת עשויה לרכך ולו במעט את הצער. אסקפיזם בעולם של עצב ודמעות", משתפת איה, שפחדה מדחייה של הרעיון. "הם אכן דחו את הרעיון על הסף, אבל זכרתי שסיפרו לי שעומרי ראה כל סרט שיצא לאקרנים ועד כמה הגורל צוחק שהפרס הוא נסיעה לפסטיבל קאן".
ספי פלס, משנה למנכ"ל הייטקזון, מספרת כי תחילה התלבטו בכלל אם לעלות פעילות שכזאת בימים אלה. "אלו ימים הכי רחוקים משטיח אדום ושמפניה, אבל הבנו שיש לנו הזדמנות אמיתית לעשות טוב וסיפור הזכייה הזה מוכיח את זה", היא אמרה. "שמחנו להיות האמצעי שאפשר את זה". איה הוסיפה כי "הנסיעה הזו היא חלק מהנצחה של חובב קולנוע מושבע. אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי לאפשר להם נסיעה שמהווה הנצחה לעומרי, ואפשרות למשפחה ליצור חוויות משותפות חדשות כמשפחה חסרה".
"לאבד את עומרי זה כאב גדול", אמרה ל-mako אור-לי ניב, אמו של עומרי, סגנית ראש עיריית גבעתיים ומחזיקת תיק הלהט"ב בעירייה. "ההלם הראשוני אמנם התפוגג אבל המציאות טופחת על פנינו מדי יום, מדי שעה. הקושי הוא עצום. החוסר שנותר ממותו של עומרי בשל הנפח הגדול שתפס בביתנו הוא עצום ועצוב מאוד".
מאז נפל עומרי בקרב, אור-לי כותבת לו מכתב מדי שבוע ומפרסמת אותו בעמוד האינסטגרם שלה. "ההתמודדות עם השכול קשה ומורכבת וכל אחד ואחת מאיתנו מתמודד בדרך שלו ובקצב שלה", היא מוסיפה. "מיום שעומרי נהרג אנו עוסקים רבות בהנצחתו באופנים שונים. מאוד חשוב לנו שיזכרו את עומרי, הילד, הנער, החייל הלוחם והאמיץ והגיבור שהפך להיות. עומרי בליבנו כל הזמן וישאר שם לעד. אני נוהגת לכתוב לעומרי כל הזמן ובטוחה שגם בנסיעה זו יהיה לי הרבה מה לכתוב".