בעוד כחודש, ב-31 באוקטובר, יצאו אזרחי ואזרחיות ישראל להצביע בבחירות לרשויות המקומיות, שצפויות להיות השנה סוערות במיוחד על רקע המשבר הפוליטי המתמשך ופרוץ המחאה בשנה האחרונה. כידוע, עם כניסתו של אבי מעוז לתפקיד סגן שר במשרד החינוך התעורר "מרד" ברשויות מקומיות, וחלקן הבטיחו כי לא יכניסו תכנים שיקדם מעוז, ובמקביל ימשיכו לממן פעילויות לעידוד פלורליזם בעד הקהילה הגאה. גם הגורמים האנטי-להט"בים המזוהים עם מפלגת "נעם" לא עומדים מנגד ומתמודדים בלא מעט רשויות, כאשר בחלק מן המקומות, כמו מצפה רמון, אף צפויים להגיע להישגים של ממש.
המצב לא משאיר את חברי הקהילה הגאה אדישים, והשנה בלא מעט רשויות מקומיות יתמודדו לא מעט חברים וחברות מקהילת הלהט"ב, ובפעם הראשונה יתמודדו בו זמנית לא פחות משלושה נציגים מהקהילה הטרנסית בבחירות לרשויות המקומיות. בחירה בלפחות אחד מהם תעשה היסטוריה נוספות, כי עד כה בישראל מעולם לא נבחרו לייצג ברשויות המקומיות נציגים חברי הקהילה הטרנסית. הראשונה שניסתה לעשות זאת הייתה דנה מנחמני מקריית ביאליק, שהתמודדה במסגרת הרשימה של "יש עתיד" ב-2013, אך היא לא הצליחה להיבחר בסופו של דבר, אם כי היא סללה לאחרות ואחרים את הדרך.
שילה ויינברגר בת ה-65, למשל, היא פעילה בולטת במחאה החברתית באזור הצפון, מורה לשעבר ויו"ר עמותת "טרנסיות ישראל", אשר מתמודדת השנה בבחירות המקומיות בטבעון במסגרת הרשימה "יותר לטבעון", שהיא איחוד בין מרצ, יש עתיד, טבעון שלנו וחוזה חדש. בראשון לציון יתמודד ג'רי לי אונור, פעיל להט"בי מקומי בן 35, במסגרת רשימת "יש עתיד" המקומית, והוא הגבר הטרנסג'נדר הראשון מחוץ לארון שמתמודד בבחירות המקומיות בישראל. בתל אביב תתמודד לינור אברג'ל, מנכ"לית עמותת "טרנסיות ישראל", והיא עומדת בראש רשימה שכולה להט"בית - "תל אביב-יפו שווה". לצידה יתמודדו פעילים להט"בים אחרים כמו אמרי קלמן, שירה קולמן ועו"ד סמדר בונן, בין היתר.
שלושתם, בלי יוצא מן הכלל, מסמנים את תיק הגאווה המקומי כיעד שלאחר הבחירות ומספרים שעליית המפלגות הנאטי-להט"ביות הובילו אותם להתמודד בבחירות המקומיות. אך בעוד לינור וג'רי רואים את עצם היותם טרנסים כיתרון בבחירות ובחיים הפוליטיים, ויינברג אומרת ש"בבחירות אלה הנושא הטרנסי אינו על השולחן".
"טבעון היא דוגמה מצוינת למקום שיש בו הכלה של הקהילה הגאה", ממשיכה שילה להסביר. "ולמרות זאת יש גם גוונים פחות מחמיאים. אני באופן אישי לא חשה להט"בופוביה כלפי ולא ידוע לי על מקרים כאלה בטבעון. יתרן שיהיו כאלה שירימו גבה על המועמדות שלי, אבל לא בפני. אני חושבת שדווקא הריצה שלי מאפשרת לנרמל את הזהות המגדרית לציבור ההטרונורמטיבי. היא יכולה להפחית את הטרנספוביה, כי אנשים יודעים שאני אישה טרנסית. אני נואמת במחאה כפעילת להט"ב, אבל בבחירות האלה הנושא הטרנסי לא על השולחן, לא מבחינתי ולא מבחינת הרשימה בה אני מתמודדת. זה לא נכס וגם לא נטל, זה מי שאני וזהו".
שילה אמנם לא חושבת שהזהות המגדרית שלה מועילה או מזיקה לה, אבל ג'רי ולינור חושבים קצת אחרת. "אני לא חושב שזה יפריע לי", אומר ג'רי. "בעיני, הזהות הטרנסית שלי היא אות כבוד. עברתי מסלול חיים מורכב של להיות גבר טרנסג’נדר בישראל, וזה מאפשר לי להזדהות עם קשיים של קבוצות שונות, ובעיקר של בני נוער שחווים שוני וזרות. זה דווקא משהו שיכול לעזור לי כנבחר ציבור להיות בעל אמפתיה ויכולת הבנה לאוכלוסיות המוחלשות".
גם לינור מרגישה כך. "הייתי היועצת הטרנסית הראשונה שעבדה בכנסת וראיתי כמה אפשר להשפיע מבפנים", היא משתפת. "ההתמודדות שלי בחיים כאישה טרנסית רק חישלה אותי. אני מאמינה בקהילה הטרנסית ובעוצמה שלה, ובעיני, זו בחירה מושכלת ונכונה לשים מועמדת טרנסית בראש הרשימה שלנו כסמל. יש המון כוח שנמצא בקהילה הטרנסית בפרט והקהילה הגאה ככלל. אני בטוחה שבפני הרבה אני שנויה במחלוקת, אבל אני פילסתי את דרכי בעשר אצבעות. אני יכולה להתבכיין עד מחר על 'ישראל השניה', אבל אני בוחרת להילחם. אני מאמינה שאנחנו לא צריכות שאנשים יתנו לנו לחיות, אלא מה שאנחנו צריכים זה סיוע אמיתי בתקציבים, בחקיקה, ושינוי עמדות כלפינו כלהט"ב".
"זה הזמן שלנו להרים את הראש מעל המים"
לרוב, פוליטיקאים שרצים לבחירות ברשויות המקומיות מפנטזים גם אם בינם לבין עצמם על היום בו אולי יזכו למושב בכנסת ויטבלו במי הפוליטיקה הארצית, אבל החלום של לינור, שילה וג'רי הוא קודם כל לשבור את תקרת הזכוכית של הרשויות המקומיות, ולהתחיל לסלול את הדרך עבור הקהילה הטרנסית גם למשכן הכנסת.
ואיך קרה שדווקא השנה רצים שלושה מועמדים מהקהילה הטרנסית? אם תשאלו את לינור, התשובה די ברורה. "מה שקורה ברמה הארצית עם המפלגות האנטי-להט"ביות והשנאה שצפה כלפי נשים ולהט"ב הובילו אותי לרוץ", היא אומרת. "אנחנו עכשיו בצו גיוס קהילתי - זה הזמן שלנו לחזק את המעמד החברתי והפוליטי שלנו. ברמה המקומית לעירייה יש השפעה גדולה בתחום הרווחה, למשל באפשרות להקים בתים לטרנסיות שנפלטות מהבתים שלהן ומגיעות לתל אביב כעיר מקלט. מה שהכי חשוב כרגע זה השוויון כלפי להט"ב, וזה מה שמאחד את כל האנשים ברשימה שלנו".
את ג'רי, למשל, פוליטיקה בכלל לא מעניינת והיא לא מה שדירבן אותו לרוץ. "נכנסתי לעשייה ציבורית דרך ארגוני הקהילה ואני רוצה להשפיע בזירות רחבות יותר", הוא מסביר. "מה שמעניין אותי זה שראשון לציון תמשיך להיות ליברלית ושוויונית לכל גווניה. היא אמנם מדורגת כאחת הערים הכי ידידותיות לקהילה, אבל המצב הוא שכיום כדי לקבל מענה קהילתי-חברתי רפואי מותאם אני צריך לנסוע לתל אביב. זה טבעי שגם בעיר הרביעית בגדולה בישראל, בה יש לא מעט חברי קהילה, יהיו שירותים ייעודיים לקהילה שלי, בין אם זו מרפאה גאה, כתובת למיצוי זכויות או מרכז גאה מקומי".
גם עבור שילה היה מדובר בצעד טבעי, שלאו דווקא נובע מחלומות על קריירה פוליטית. "בחרתי להתמודד כדי להשפיע בשולחן מקבלי החלטות", מספרת שילה, פעילת מרצ זה שנים רבות. "אני חברה בוועדה הגאה בטבעון וזה היה נראה מהלך טבעי. אני מביאה זוית ראיה אחרת על חיי הקהילה בטבעון, שהוא ישוב טרנספרנדלי ברובו. יש וועדה גאה, יש רכזת, אנחנו מציינים ימים ואירועים המזוהים עם הקהילה הגאה, אז הבסיס ישנו, אבל המועצה יכולה להמשיך ולקדם את הקהילה גם בתרבות ובחינוך בבתי הספר".
באופן טבעי, גם שילה, גם ג'רי וגם לינור, כולם לוטשים עיניהם על תיק הקהילה הגאה ברשות המקומית, אבל פרט לתיק הנחשק כולם היו רוצים להיאבק על תחושת הביטחון של כל אדם במרחב, כל אחד בדרכו. "עסקתי בחינוך 35 שנים בבתי ספר תיכונים, ואם אבחר אבקש לעסוק בתחום החינוך", מכריזה ויינברג. "הנושא השני שמעניין אותי לעסוק בו זה נושא הגאווה, וכבר היום אני חלק מהוועדה הגאה בטבעון, לכן זה יהיה טבעי להמשיך ולקדם את התחום".
גם עבור ג'רי החינוך הוא תחום הבוער בליבו. "מבחינתי ראשון לציון היא בית וחשוב לי שכל אחד ירגיש כאן בבית, ויאהב לחיות בעיר הזו", הוא אומר. "אני רוצה שאנשים ירצו לגדל את הילדים שלהם בעיר. בעיני, ישנה חשיבות גדולה בחיזוק הביטחון האישי של התושבים בעיר, ליצור עיר בטוחה יותר שילדים ומבוגרים כאחד ירגישו בטוחים להסתובב כאן בכל שעות היממה. הייתי רוצה לקבל את תיק הקהילה הגאה כי מאוד חשוב לי להיות קול לקהילה הטרנסית בישראל. אני רוצה להיות הגב של כל נער או נערה החווים הומופוביה, גזענות, חרמות והצקות למינהם. אני רוצה להוביל את הדרך לגילוי סבלנות וסובלנות לכל לכל אותם המשפחות המיוחדות".
לעומת ג'רי ושילה, שעוסקים לא מעט בחינוך, לינור בוחרת להתמקד בתחושת הביטחון של תושבי תל אביב ומבקשת להיאבק תקציבית עבור הקמת מרכזים גאים נוספים. "אני רוצה לקבל את תיק הקהילה הגאה ולטפל בנושאי קידום זכויות להט"בק על ידי הקמת מרכזים בדרום תל אביב והגדלת התקציבים המועברים לטובת הקהילה בעיר".
בחודשים האחרונים חלה עלייה חדה ומדאיגה באפלייה ובאלימות נגד להט"ב, ובפרט נגד הקהילה הטרנסית. איך זה יכול להשפיע על ההתמודדות שלכם?
ג'רי: "'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. המצב הזה רק מדגיש כמה אנחנו צריכים להיות בפרונט ובעשיה ציבורית. זה הזמן שלנו לקחת את גורלנו בידינו.זה בידיים שלנו לשמור על ישראל וראשון לציון ליברליות".
לינור: "זה הזמן שלנו להרים את הראש מעל המים ולהבין שזו שעת נפש. להט"בופוביה לא זרה לנו ואנחנו מתמודדות כבר שנים רבות עם השנאה הזו. אנחנו בהחלט רואים התחזקות לאחרונה - אבל זה לא ישבור אותנו. להיפך, זה מחזק אותנו וגורם לנו לפעול יחד".