אירועי "זיכרון בסלון" המתקיימים בימי הזיכרון לשואה ולגבורה הם לא דבר חדש, אך יש גם זווית להט"בית: המעצב ואושיית התרבות יובל כספין מארח הערב (ראשון) בביתו את איש התיאטרון משה קפטן, במאי המחזה "עקומים" שכתב מרטין שרמן ועלה בתיאטרון הבימה, המספר את סיפורם הטרגי של הומואים שנרדפו בשואה, ומתמקד באהבה האסורה של מקס והורסט.
מקס ורודי היו זוג שחי את חיי הלילה של ברלין הדקדנטית במסיבות שחיתות: קוקאין, אורגיות ומופעי דראג. סיפור רדיפתו של מקס נפתח בליל הסכינים הארוכות בברלין, במהלכו נשחטו בכירים במשטר הנאצי על רקע נטייתם המינית. הוא נתפס ונשלח למחנה ריכוז, שם נחשבו ההומואים עונדי הטלאי הוורוד לנחותים עוד יותר מהיהודים. מסיבה זו החליט מקס להתחזות ליהודי והסתובב עם טלאי צהוב, רק שלא תתגלה זהותו המינית. בתוך שגרת הדיכוי של מחנה הריכוז מתוודע מקס להורסט ואהבתם האסורה צומחת.
הבחירה של כספין לארח את אירוע "זיכרון בסלון" זו השנה השנייה סביב הנושא הלהט"בי נובעת מתוך הכעס שעולה בו על הבורות בנושא רדיפת הלהט"ב בשואה. "רוב האנשים לא יודעים על זה כלום. זו בורות מכעיסה", הוא מספר ל-mako ונזכר כיצד בתור ילד בן 10, צבר בן צברים שלא מדברים על זה, גילה לראשונה על השואה. מאז הוא עוסק בתחום רבות, לטענתו אפילו קצת יותר מדי, אך עד לא מזמן אל הצד הלהט"בי הוא מעולם לא נחשף.
"זה מדהים שהנושא בכלל נוגע בי כי באתי מבית צברי משני הצדדים, נכד לפעילים בהגנה, שלא חווה שואה ומעולם גם לא דיברו על זה, אז לא ידעתי על זה כלום", הוא מספר. "כשחזרתי הביתה יום אחד בגיל 10 והתחלתי לדבר על דברים שקרו לי בשואה זה היה מוזר. פחדתי שזה הולך לקרות שוב והצליחו להרגיע אותי, אבל זה מלווה אותי מאז. אין סרט שלא ראיתי ואין מסמך שלא קראתי, אבל העניין הלהט"בי הגיע מאוחר יותר. מישהו צריך לדבר על זה".
בשנה שעברה אירח כספין בביתו את רובי גת, במאי הסרט "פרדי היקר" (2017), שסיפר את סיפורו הלא ייאמן והטראגי של פרדי הירש, ספורטאי הומוסקסואל צ'כי אשר מוכר כאחד המחנכים הגדולים בתקופת השואה. הירש הציל מאות ילדים מידיו האכזריות של ד"ר מנגלה, אך לבסוף נרצח או התאבד, עד היום התשובה לא בדיוק ברורה.
את משה קפטן בחר כספין לארח השנה בשל הפקת המחזה "עקומים", שנכנסת לדבריו "לעומקי הלב". קפטן ערך מחקר מקיף לקראת ההפקה בנושא מצוקות ההומואים במהלך השואה, ולכן אין מתאים ממנו להנחות את האירוע.
עם איש התיאטרון משה קפטן אנחנו מדברים בזמן הכנסות למחזה נוסף שהוא מפיק. לאחר שגדל בבית דתי בבת-ים, למד בישיבת בני עקיבא, התחתן והביא ילדים, קפטן יצא מהארון בגיל מאוחר לפני כשנתיים, בגיל 50. הוא מרבה לעסוק בנושא הלהט"בי, ביים את ההצגה "את שאהבה נפשי", ומשנת 2018 הוא רץ עם ההפקה של המחזה 'עקומים', שנכתב בכלל בסוף שנות ה-70.
"המחזה דן בשאלה מה יותר גרוע - להיות יהודי בשואה, הומו בשואה, או יהודי הומו בשואה?", מספר קפטן, ומתאר כיצד כשעלה לראשונה בישראל בתיאטרון חיפה התקבל המחזה בתגובות מעורבות. חלק מהאנשים שישבו בקהל יצאו בהפגנתיות מהאולם באמצע ההצגה, אחרים צעקו צעקות מחאה קולניות בטענה שהמחזה לוקח את תשומת הלב מקדושת השואה לכיוון ההומוסקסואלי.
מאז אותה הפקה שנויה במחלוקת המחזה לא הופק מסחרית עד להפקה של קפטן מ-2018, למעט הפקות במסגרת בתי ספר למשחק. "המחזה הזה חשוב מאוד, לא רק כדי לדבר על השואה, אלא לשים במרכז הבמה של התיאטרון הלאומי מחזה שעוסק בהומוסקסואליות, קבוצת מיעוט, שלא ניתן להתעלם מהעובדה שבמציאות שקדמה ל-7 באוקטובר נשמעו קולות שקוראים נגד הקהילה הזו ונגד הזכויות שלה, בפי פוליטיקאים וחברי ממשלה", מתנסח קפטן בעדינות ויתכן שהוא מתייחס לחבר הממשלה שהשווה את הקהילה הגאה למחבלי חמאס וחיזבאללה.
בערב "זיכרון בסלון" השנה קפטן ייתן עדות במסגרת המחקר שערך לקראת המחזות שהפיק בנושא, ויציף במסגרת השיחה את הרקע לרדיפת הומואים באירופה ובגרמניה בפרט. במהלך הערב מתוכנן שיח פתוח מעורב ושיתופי עם שאלות וסיפורים גם מהקהל. "זה ניסיון להאיר זרקור גם על רדיפת הקהילה הזו בשואה", הוא מסכם.