הדוגמנית, הזמרת ואגדת סצנת הבולרום שמוכרת בעיקר בזכות השתתפותה בסרט "פריז בוערת" כרמן אקסטרווגנזה הלכה לעולמה בגיל 62, לאחר מאבק מתמשך עם סרטן הריאות. ההצהרה הרשמית פורסמה על ידי עמוד האינסטגרם של הבית של אקסטרווגנזה, אליו כרמן הצטרפה ב1985.
"אנחנו משתפים בכובד לב על פטירתה של כרמן אקסטרווגנזה", הם כתבו בפוסט בליל שישי האחרון. "היום, אנחנו שולחים את תנחומינו העמוקים ביותר לכל אלו שאהבו אותה, בעוד שאנחנו שומרים את זכרונה קרוב לליבנו. ציטוטה "... אך הקול עדיין נשאר שם", לוקח משמעות חדשה, ומשרת כתזכורת לכך שרוחה של כרמן ישאר בחיים דרך האהבה והזכרונות שהיא השאירה מאחור".
בדוקומנטרי האייקוני ונכס הצאן ברזל משנת 1990 "פריז בוערת", כרמן מופיעה בקטע לצד אחותה לבית, ברוק אקסטרווגנזה. ניתן לראות בו את הצמד מדברות על השינוי שלהן, וכשברוק מתחילה לתאר את הניתוחים שעברה, הן מתחילות לצחוק. "אבל הקול עדיין נשאר שם", כרמן אומרת בצחוק כשהיא קוטעת את ברוק, בשורה שהפכה להיות מצוטטת פעמים רבות לאורך השנים.
בהמשך, הצמד התחיל לשיר את השיר של גלוריה גיינור, I Am What I Am, ברגע שהמשיך כדי להציג אחווה טרנסית, חוסן, נחישות ודבקות עצמית בתהליך השינוי שלהן.
חייה של כרמן היו חיים מלאי השפעה
אקסטרווגנזה נולדה ב9 באפריל, 1961 ברוטה, ספרד. כבר בגיל 5 היא ידעה להעיד על עצמה שהיא טרנסית, היא סיפרה בראיון. "עד כמה שאני זוכרת, אבא שלי תמיד ידע ממתי שהייתי ילדה קטנה שהייתי תמיד נשית", היא אמרה ב2013. "אבא שלי הסביר לי את זה הרבה אחרי שכבר עשיתי את השינוי".
לפי ראיון אחר שעשתה בדוקומנטרי מ2006 הנוגע לתרבות הנשפים How Do I Look, היא התחילה טיפול הורמונלי כחלק מהשינוי הרפואי שעברה כבר בגיל 16 בוושינגטון D.C. בזמן ששהתה בבית מקלט, זאת לאחר שברחה מביתה. שנתיים לאחר מכן, היא עברה ניתוח תחתון לשינוי מין.
ב1981, בזמן שחייתה בניו יורק ועסקה בעבודות מין במחוז מיטפאקינג (איזור שידוע בכך שהוא מכיל בתוכו עובדות מין טרנסיות כמו שמתואר בסדרתה של HBO, The Stroll). היא הצטרפה לסצנת הנשפים כחלק מ"הבית של סיינט לורנט". בתוך קהילת הנשפים היא הייתה מוכרת בגלל הקטגוריה של ה"פנים", ששיבחה עור נקי, צורת עצמות הפנים, שיניים וכריזמה מולדת. ב1983 בנשף שהועלה על ידי בית אחר, היא צעדה בקטגוריית הפנים וניצחה 7 נשים אחרות. לאחר מכן, היא לקחה את הגביע אל "הבית של אקסטרווגנזה" ושאלה את האמא של הבית, אנג'י אקסטרווגנזה, אם היא יכולה להצטרף אל הבית שלה, ונענתה בחיוב.
במאי של 1988, היא עבדה עבור השבועון הניו יורקרי "וילג' ווייס" כדי להוציא סיפור בשם Venus Envy: The Drag Balls of Harlem. סיפור זה היה לפעם הראשונה שתרבות הנשפים קיבלה חשיפה בתקשורת המיינסטרים, והיווה נקודת השראה עבור הסרט הדוקומנטרי האייקוני בו היא גם השתתפה, "פריז בוערת".
בשנות ה90 המוקדמות, כרמן חזרה לספרד ועבדה בתעשיית האופנה וגם בחיי הלילה. היא הקימה את הצד הספרדי של "הבית של אקסטרווגנזה" (שגם אחת החברות בבית השתתפה מספר עשורים לאחר מכן בגרסה הספרדית של "המירוץ לדראג של רופול"). היא גם עבדה בתור דוגמנית והייתה דמות מזוהה בסצנת חיי הלילה, בעודה מנחה מסיבות פופולאריות מאוד.
לאורך השנים, כרמן גם שחררה מוזיקה שמצאה את רוב פופולאריותה באירופה. כרמן בסופו של דבר חזרה לניו יורק, והפכה לאמא של "הבית של אקסטרווגנזה" ב1997, לאחר שנבחרה על ידי האמא הקודמת, אנג'י אקסטרווגנזה (שגם קיבלה אותה לבית מלכתחילה). היא היוותה ושימשה כאמא של הבית לסירוגי עד 2015, ונמנתה להיות בהיכל התהילה של סצנת הבולרום ב1999. לאחר מכן, היא עברה לפלורידה.
בספטמבר של 2022, מינק אקסטרווגנזה הקים קמפיין GoFundMe לתרומות עבור "מצבה המצער" של כרמן. "בזמנים קשים אלו היא תזדקק לעזרה עד שנבין את הלוגיסטיקות של מה שהולך לקרות בזמן הטיפול הכימותרפי שלה", הוא כתב. באוקטובר, הוא עדכן את המעריצים שהיא יצאה מבית החולים. קמפיין התרומות גייס מעל ל6000 דולר.
ב3 ביולי, כרמן פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה: "ההודעה שלי היא בנוגע לכך שהעזיבה שלי מגיעה בקרוב לאחר שאובחנתי על ידי האונקולוג שלי", היא כתבה כדי להסביר שהסרטן, שהגיע לשלב 4, הגיע כבר לעצמות שלה. "הכימותרפיה שעשיתי לא עבדה. המסר שלי הוא תהנו מהחיים. תאהבו את המשפחה, תהיו סלחניים, צנועים ותאהבו את אלוהים מעל לכל הדברים. אני רוצה להודות לכולכם שהייתם חלק מהתהליך שלי בחיי. כרמן אקסטרווגנזה".
חייה יזכרו בקהילה בתור אייקון, חלוצה, מנטורית מוערכת והוכחה להגשמה עצמית. יהי זכרה ברוך.