נורא היה מפתה לתת לכתבה הזו את הכותרת "צער גידול בנות", אבל הדבר האחרון שיש בעיניהם הנוצצות של תומר בן שלמה ויוגב פרץ הוא צער, זאת לאחר שעם סיומו של הליך פונדקאות ארוך, אותו הם מכנים "רכבת הרים רגשות", נולדו לכל אחד מהם זוג תאומות מכל פונדקאית - סך הכל ארבע בנות - בבת אחת, כולן חצי אחיות מאותה תורמת ביצית.
בשיחת וידאו מקפריסין השכנה עם זוג ההורים הטריים, שעדיין נמצאים בצפון קפריסין, מתנצל יוגב שאם ייאלצו לעצור לכמה דקות את השיחה או לסיים לפתע את הראיון, זה כי פתאום נחתו עליהם ארבע עוללות בנות יומן: ליהיא, שחר, עלמא, ויהלי. "כולן חצי אחיות כי התורמת משותפת לכולן", אומר יוגב בחיוך גדול וגאווה ששמורים רק להורים הטריים ביותר, ומעניין לראות שיחסית להליך המייגע והאנרגיות שגידול ארבע תינוקות מצריכות הם דווקא נראים חיוניים מאוד, עם אור בעיניים ולא עייפים כלל.
יוגב ותומר חיים יחד כבר שלוש שנים. תומר (45), במקור ממושב ערוגות, הוא רואה חשבון במשרד גדול במרכז הארץ, ויוגב (34), במקור מקריית שמונה, עוסק בשיווק דיגיטלי לעסקים. אל הזוגיות הגיע תומר עם בנו עילאי (11), אותו הביא לעולם בהליך פונדקאות בהודו, וכעת נדמה שהמשפחה הגאה חיה את החלום הישראלי: גרים בבית במושב קרוב להוריו של תומר, עם הכלב תור.
ההחלטה להרחיב את התא המשפחתי ולהתחיל הליך פונדקאות בקפריסין התקבלה יחד לפני כשנה, אז פנו בני הזוג לסוכנות פונדקאות והחלו בבחירת מסלול. אבל גם בחלומות הוורודים ביותר שלהם הם לא ציפו שהתהליך יצליח הרבה מעבר למשוער, והם יהפכו ברגע משניים פלוס אחד וכלב למשפחה מרובת ילדים.
"בתהליך שעשיתי לפני 12 שנה עשינו החזרה של שני עוברים ואחד נקלט, וגם במקרה הזה החזרנו כמה עוברים", נזכר תומר. "התלבטנו בהתחלה אם לעשות רק פונדקאית אחת, אבל בסוף החלטנו לעשות תהליך מקביל של שתי פונדקאיות עם אותה תורמת, ובניסיון הראשון לאף אחד מאיתנו לא נקלט הריון. בניסיון השני, אחרי החזרת עוברים, אמרו לנו שרואים שני דופק בכל הריון, כלומר תאומים, וכמובן שכל זה קורה במקביל לשתי הפונדקאיות".
איך הגבתם כשנחתה ההבנה שמדובר בשני זוגות תאומות?
יוגב: "היינו בהלם. כמובן שהיינו מוצפים באושר גדול והכי שמחנו בעולם, אבל זה שוק. בהתחלה לא ידענו את מינם, ואז התקשרו ובישרו לנו שזה שתי בנות לכל אחת".
תומר: "כך יצא שהיינו בית של בנים - אני, יוגב, עילאי וגם תור הכלב - פתאום עוד ארבע בנות. זה הלם".
מבחינתו של יוגב, זה היה פשוט טירוף - מילד אחד לחמישה, ובתזמון רגיש כל כך. עם תחילת המלחמה, בני הזוג נאלצו מיידית לעזוב את הארץ, מחשש שמא יהיו תקועים בישראל מבלי שיוכלו לבקר את שתי הפונדקאיות שנמצאות בהריון מתקדם בחו"ל. "יומיים אחרי פרוץ המלחמה טסנו, דרך אתונה", מספר יוגב, ותומר משלים אותו: "היו לנו כרטיסים ישירות לקפריסין, אבל הם בוטלו כשהגענו לשדה התעופה, אז טסנו לאתונה ושהינו שם במשך כמה שבועות עד שעברנו לצפון קפריסין. היינו בקשר צמוד עם הפונדקאיות כדי לבדוק שהכל בסדר ולראות את ההתקדמות".
יוגב מוסיף בקול נרגש כמה משמעותי בשבילו היה המעקב הצמוד הזה, לראות את הבטן ולהיות בקשר צמוד עם זוג הנשים אשר מגשימות לו לבן זוגו את החלום על משפחה מרובת ילדים. והיה מדובר בהליך חובק עולם ללא ספק, שכן את הליך הפונדקאות הם ביצעו דרך סוכנות הפונדקאות הישראלית "גאיה", התורמת הייתה ממוצא רוסי, הפונדקאיות מגיאורגיה וההליך עצמו התנהל בקפריסין הטורקית. הפונדקאיות הגיאורגיות הוטסו לקפריסין להליך הרפואי, וכל הבדיקות במהלך ההיריון מבוצעות בגיאורגיה. עם זאת, משום שהיה מדובר בהריון בסיכון גבוה, הן הגיעו לצפון קפריסין החל מהשבוע ה-26 ועד הלידה.
במהלך השיחה יוגב עוצר ומבקש שנעשה "כתבה מרימה ולא מורידה". "תרשום האפי וג'וי", הוא מבקש, אך תומר מיד חולק עליו. "אני לא חושב שזה האפי וג'וי", הוא אומר. "אנחנו עייפים. המסע הזה היה קשה וסופר מורכב מתחילתו ועד סופו. כל ההריון והבדיקות, העובדה שזה קורה בארץ זרה, במהלך מלחמה, ועד שלא נוצר הקשר עם הפונדקאיות רב הנסתר על הגלוי. זו רכבת הרים מטורפת", הוא אומר, ויוגב משלים ומספר על רשימות שעשו לקראת הלידה, ועל לוח זמנים מדוקדק שהם מנהלים לטובת הזנת ארבע תינוקות. על שינה, אגב, אין בכלל על מה לדבר.
קשה לחשוב על דרך להיערך נפשית ופיזית לארבע תינוקות בבת אחת. מבחינה נפשית זה דבר אחד, אבל יש כמובן גם את הציוד, האוכל, היערכות בבית וכן הלאה. "גייסנו את כל המשפחה לזה. הכנו רשימות מפורטות של ציוד ואוכל שצריך להכין, הכל כמובן כפול ארבע", מספר יוגב על היערכות משפחתית ברמה צבאית, ותומר מוסיף שההורים של שניהם עזרו להם מאוד, ושכדי להביא את הציוד והאוכל הדרוש כולם עשו מסעות הלוך ושוב: "הבאנו מזוודה רק של אוכל, מזוודה רק של טיטולים, ארבעה סלקל וכדומה".
השניים מתארים מסע קניות בעלות של עשרות אלפי שקלים, כל המוצרים בסיטונאות, כאשר בהמשך הדרך הם יצטרכו אפילו רכב חדש. "אנחנו צריכים להיפטר מהטסלה, ובמקום לקנות טנדר של דתיים עם ילדים מאחור", אומר יוגב, ותומר מתקן אותו: "לא במקום, בנוסף".
אין ציוד ואוכל בצפון קפריסין שהייתם צריכים להביא מהארץ?
תומר: "אתה רוצה שלילדות יהיה את אותו האוכל ולא להחליף להן באמצע כי הן הגיעו לישראל".
יוגב: "וגם זה נעשה בצד הטורקי של קפריסין, שזה פחות ידידותי למשתמש".
גם העובדה שהלידה התרחשה בצפון קפריסין הנשלטת על ידי הטורקים לא הקלה על התחושות, בטח ובטח כשברקע המלחמה. "אנחנו ממעטים לצאת מהבית, רק אם צריך", אומר יוגב לאחר שהשניים מודים כי המצב מפחיד. תומר מוסיף שדווקא יש יתרונות לכך שמדובר בצד הטורקי של קפריסין, כמו העובדה ששאלו אותו בגמישות באיזה תאריך הם ירצו לרשום את לידת הילדות, זאת משום שכל זוג תאומות נולד בשנתון אחר, בהפרש של שבוע זה מזה.
יחד עם זאת, הוא מודה שהיו לא מעט חששות, גם לפני שפרצה המלחמה. למרבה המזל והשמחה, השניים מספרים שלא חוו תקרית חריגה או לא נעימה בעקבות המלחמה, אם כי ההליך הפך מסורבל יותר עם סגירתה של השגרירות הישראלית באנקרה. "דיברנו עם זוגות שעשו את התהליך והמליצו לנו, ולכן אמרנו שננסה. להגיד לך שהייתי שוב את אותה הבחירה? זו חוכמה קטנה בדיעבד".
כשמדברים על הליך פונדקאות, קשה שלא להתייחס לפולמוס השנוי במחלוקת סביב הקשר עם הפונדקאיות, וברגע שהנושא עולה השניים מיד משיבים כי הקשר עמן היה הדוק, אחת לשבועיים, ושהם היו איתן בכל הבדיקות ואף ביקרו אותן בביתן. "נוצר קשר כל כך טוב שאנחנו בקשר גם אחרי הלידה", אומר יוגב. "השתדלנו לעשות את זה בצורה הכי מכבד ונעימה".
לעומתו, תומר מכיר את הטענות שעולות מהצד אשר מתנגד לתהליך ומוסיף שהוא מבין אותו, אך מאמין בבחירה חופשית ומדובר בנשים שעוברות את התהליך בפעם השנייה או השלישית. "אני רוצה להאמין שלא מדובר בניצול", הוא אומר. "אין לי את הקריטריונים והכלים לשפוט, אבל אישית לא התרגשתי שזה ככה".
כעת בני הזוג סופרים את הזמן עד שישובו לארץ עם הרביעייה בעוד פחות מחודש, אך מתארים הליך מסורבל מול הרשויות בישראל בהכרה בילדות. "בגלל שאני גבר ומבצע את ההליך בחו"ל הדברים לא קורים באופן אוטומטי והם הרבה יותר איטיים", מספר תומר, אבל מבהיר כי המדינה כן מכירה בבנות ומוסיף שאפילו ביטוח לאומי מכיר בשתי הלידות הנפרדות בתור לידה משותפת, היות ולא עברו יותר מ-90 יום אחד מהשנייה.
אל המסע הזה, שעלה קרוב למיליון שקל, אותם גייסו באמצעות הלוואות והון עצמי, הם צירפו את הבן הבכור שלהם, עילאי, שמלווה אותם מההתחלה, והסבא והסבתא הטריים מצד תומר, שהצטרפו כדי לסייע. מהצד השני, משפחתו של יוגב התגייסה כדי להכין להם את הבית מבעוד מועד, לרגע בו ישובו עם בנותיהם הטריות מהמסע של חייהם. "זה סיכוי נורא קטן שייקלטו שתיים ועוד שתיים", מסכם תומר. "תוסיף על זה את הסיכוי שכולן יהיו מאותו המין. זה נדיר מאוד. רק שנדע לקחת את זה למקום הכי טוב ונגדל אותן להיות משפחת קרדשיאן הישראלית".