"מגיל צעיר מאוד הבנתי שאני הומו, אבל היה לי קשה לקבל את עצמי. במשך שנים ניסיתי את מזלי עם נשים, עד שעברתי לתל אביב בגיל 24. כבר בפעם הראשונה שלי עם גבר השתמשתי בסמים, ומאז ועד לפני חודש תמיד עשיתי סקס תחת השפעת סמים, אלכוהול, ג'וינט, פופרס - ולפעמים הכל ביחד. חייתי ככה כמעט 14 שנים כשהשימוש מחמיר כל הזמן, עד שכמעט הייתי הומלס": כך מספר אלעד (שם בדוי), שלפני שלושה חודשים אזר אומץ ונכנס למרכז גמילה סגור למשך שלושה חודשים.

"כבר בתור ילד ונער בפתח תקווה הרגשתי דחוי, בודד ולא מצאתי את עצמי בשום מסגרת. בעצם, מגיל צעיר מאוד קיים בי הרצון להשתייך, ועם המעבר לתל אביב, הייתי בטוח שתנאי קבלה לקהילה היה לעשות מלא סמים", הוא נזכר, "מאז ומתמיד רציתי להיות כמו אותם ההומואים, מובילי הקהילה אני קורא להם, שהפייסבוק והאינסטגרם שלהם נראים נוצצים. אליעד כהן כאלה. אנשים שחיים את הלילה ואת הסצנה ומוקפים בחברים, בעוקבים, שכולם מכירים אותם והם מכירים את כולם. רציתי שיהיו לי ריבועים וגוף חלק, שרירי ומקועקע וללבוש גופיות כמוהם ברחובות העיר".

מתי השתמשת בסמים בפעם הראשונה?
"הגבר הראשון שלי, שהפך לבן זוגי הראשון, הכיר לי את עולם הסמים. בתור בני זוג חגגנו המון, יצאנו המון והסתובבו בדירה שלנו בלי סוף צלחות עם גראס, כדורים וכל דבר שהיה אפשר להשיג בזמנו. זה נראה לי קסום והתחלתי לאמץ אורח חיים של הומו 'טיפוסי' שמבלה זמן בחדר כושר, במסיבות ובאורגיות בהגזמה. התחלתי להתאמן באובססיה וסבלתי שנים מהפרעות אכילה, שבוע אחד אנורקסיה, שבוע אחר בולמיה. הורדתי שיער בלייזר בכל הגוף ואיך שהתחיל לנשור לי השיער, לקחתי פרופסיה, כדי לא להיות קירח. רציתי לעמוד בקריטריונים של הקהילה ולהרגיש שייך".

עבר גמילה מסמים
"הרגשתי לבד כל הזמן, סבלתי מדיכאונות, מחרדות וממצבי רוח משתנים" | אילוסטרציה | צילום: smikeymikey1, shutterstock

"הסמים ניהלו את החיים שלי"

אחרי שנה ביחד, אלעד החליט שהוא לא רוצה להתחתן עם הגבר הראשון בחייו והם נפרדו. הוא המשיך לחגוג ולעשות סקס בלי הפסקה, והחל לעבוד בחיי הלילה בתור יחצ"ן של אחד המועדונים הפופולריים. השימוש בסמים נהפך קיצוני יותר עד לכדי שימוש יומיומי בכל הזדמנות - ובכל שעה ביממה: במסיבות, בסטוצים וגם לבד בבית.

איך ההתמכרות לסמים השפיעה על החיים שלך?
"באמצע שבוע השתמשתי פחות כי עבדתי קשה, אבל תמיד חיכיתי באובססיה ליום חמישי. הסמים ניהלו את החיים שלי וכל הזמן הייתי עסוק בפעם הבאה שאשתמש. בלב שלם האמנתי שגייז צריכים לעשות גם המון סקס, והייתי מביא גברים הביתה בכמויות מסחריות כדי לעשות וי. לא תמיד הקפדתי על קונדום. חלק מהסטוצים התפתחו למערכות יחסים, אבל תמיד נפרדתי מהם כי העדפתי סמים על פני קשר רציני. גם המצאתי להם תירוצים שהם חייבים לצאת מהבית ושלחתי אותם לכל מיני מקומות, כדי שאשאר לבד ואוכל להשתמש".

מה היו ההשלכות של השימוש הבלתי פוסק?
"מבפנים הייתי חסר ביטחון ומפוחד, אבל הצלחתי לשחק את המשחק, והרגשתי שרואים בי גבר נאה בן 30 שמוריד חולצה בגאווה באומן. לכאורה, השגתי את כל מה שרציתי, שזה להשתייך לקהילה ולהיות פופולרי, חתיך ומושך. אבל בדיעבד, הסמים עשו את ההפך הגמור והפכו אותי לבן אדם סגור ומכונס. הרגשתי לבד כל הזמן, סבלתי מדיכאונות, מחרדות וממצבי רוח משתנים שהחמירו ככל שהשימוש עלה".

מונולוגים הומופובים​
"קיוויתי להידבק באיידס או לקבל התקף לב" | אילוסטרציה | צילום: Shutterstock

לפני 8 שנים, כשאלעד היה בן 30, אחיו הקטן נפטר מסרטן וחוסר האונים והבדידות שחש התעצמו. חבר הכיר לו את הנייס גאי שמוכר גם כ"סם הפיצוציות", והשימוש בסמים נהפך קיצוני ומוגזם יותר. "ידעתי שזה רעל אבל עישנתי בערך 50 או 60 ג'וינטים ביום", הוא משחזר, "לא יצאתי מהבית ימים שלמים, הייתי מסטול מת, לא אכלתי כלום והזדיינתי בלי סוף. הרגשתי שלא בא לי לחיות יותר, שאני חי בתוך סיוט".

>> "לא האמנתי שאפשר ליהנות במסיבה בלי סמים"

>> מכת קהילה: למה להט"בים צורכים הרבה יותר סמים מסטרייטים?

"אבל אמא שלי פעם אמרה לי שאם אני אתאבד, אשאיר אותה מיוסרת ובודדה והיא תתאבד אחרי", הוא מוסיף, "אז במקום להתאבד, רציתי למות בדרך שלא קשורה אליי, כאילו שלא באשמתי. אז עשיתי הכל כדי למות כאילו שלא באשמתי, וקיוויתי להידבק באיידס או לקבל התקף לב".

אמא שלך לא ידעה שאתה מכור?
"שידרתי לסביבה כאילו הכל דבש בחיים. אחרי לילה של סמים בלי שינה, התקלחתי בבוקר, והלכתי לעבוד, לשמחתי הייתי עצמאי. העליתי תמונות שאני מחייך מאוזן לאוזן. כשסיפרתי לאמא שלי שאני הולך למרכז גמילה סגור כדי להיגמל מסמים, היא הייתה בשוק. מגיע לי פרס אוסקר לשחקן מצטיין".

מה הביא אותך להחלטה ללכת למרכז גמילה?
"לפני שנה הייתי במצב קטטוני. לא תפקדתי בכלל, הפסקתי לעבוד, הפסדתי המון כסף על הסמים, סבלתי מהפרעות אכילה והבנתי שאני תכף הומלס. פניתי לרופא משפחה שלי שהוא כמו אבא רוחני, וסיפרתי לו שאני מכור ואני לא יודע מה עושים. הוא התקשר בשמי לגיא יוסף, עובד סוציאלי באגודה למען הלהט"ב שמתמחה בהתמכרויות, סיפר לו מעט עליי ונתן לי את המספר שלו. רק אחרי כמה ימים אזרתי אומץ והתקשרתי בעצמי. גם סיפרתי לו בקצרה ממש מה עבר עליי, והוא ביקש שאגיע לראות אותו בהקדם האפשרי. הוא נשמע אמפתי, לא שיפוטי ומזמין מאוד, וזה גרם לי להרגיש נוח לדבר איתו".

"לא הבנתי מה לי ולגמילה. פחדתי מוות ממקום כזה"

למחרת בבוקר הם נפגשו, וגיא אמר לו שהוא חייב ללכת למרכז גמילה והציג בפניו את כל האפשרויות שקיימות בישראל. הוא הבטיח לו שיתמוך בכל מה שיבחר. באופן מקרי לחלוטין, הוא פגש את אחד הלקוחות שלו, שהיה מכור גם, שסיפר לו שהוא נכנס למרכז גמילה פרטי בהרצליה, שעלה בערך 30 אלף שקלים בחודש. "לא הבנתי מה לי ולגמילה. פחדתי מוות ממקום כזה. הביצים שלי רעדו כשחשבתי שאני אפסיק להשתמש, אבל בסוף החלטתי לפתוח את כל החסכונות שלי ולהיכנס לשם אחרי החגים".

גבר עצוב
"אני תמיד אהיה מכור, רק שעכשיו אני נקי" | אילוסטרציה | צילום: Marcos Mesa Sam Wordley, Shutterstock

בסוף השבוע אחרי הפגישה עם גיא, אלעד שילש את כמויות הסמים, ובמוצאי שבת הוא התקשר לגיא ואמר לו שהוא חייב להיכנס באופן מיידי למרכז הגמילה. "אני לא זוכר כלום מסוף השבוע הזה חוץ מעשרות הפעמים שחייגתי לגיא וניתקתי. עד שבסוף אזרתי אומץ ונשארתי על הקו, וביקשתי ממנו להתקשר כדי לשמור לי מקום".

איך במשך שלושה חודשים הצלחת להפסיק להשתמש, אחרי כמעט 14 שנים רצופות?
"החוקים במרכז הגמילה ברורים מאוד: אסור להיות אלים ואסור לעשות סמים או סקס. אנשים שמגיעים לשם הם אנשים שרוצים להפסיק, שמוכנים ובשלים לוותר על כל זה, והם יודעים שאם יעברו על החוקים הם יעופו משם. יש שם פסיכיאטרים ופסיכולוגים ומטפלים בהתמכרויות, שמקיפים ומחבקים אותך כל הזמן. כשהייתי שם, רוב המטופלים היו מכורים לסמים. סדר היום צפוף, מסודר וקבוע כדי שנהיה עסוקים כל הזמן. הוא בנוי משיחות אישיות וקבוצתיות, ויש גם זמן לחדר כושר, לבריכה ולפעילויות אחרות, כמו פסיכודרמה וציור. הגבולות ברורים מאוד, נגיד מותר לשתות קפה בשעה מסוימת ויש הפסקות בשעות אחרות. גבולות זה הדבר שהכי חסר להרבה מכורים ולימדו אותנו שם להציב גבולות לעצמנו. זה תהליך קשה נפשית ופיזית וגיא היה איתי בקשר טלפוני לפחות פעם בשבוע וכל הזמן דאג לשלומי".

"התרחקתי מכל החברים ההומואים שלי"

לפני חודש אלעד סיים את תהליך הגמילה במרכז הגמילה הסגור שנמשך שלושה חודשים. הוא כבר כמעט ארבעה חודשים נקי. הוא ממשיך לפגוש את גיא פעמיים בשבוע. "חוץ מאחי הקטן, בחיים לא הרגשתי אהבה ללא תנאי כמו שאני מרגיש ממנו", הוא מעיד, "אני עדיין בתחילת הדרך. כמו חוסר הביטחון שטבוע אצלי באישיות, גם להיות מכור זו מחלה לכל החיים, אני תמיד אהיה מכור, רק שעכשיו אני נקי".

"אם אני אצא לבלות במסיבות גייז, באפטרים ובאורגיות ואפילו בברים, אני אראה המון אנשים דלוקים ושיכורים. אולי אשלוט בזה בהתחלה, אבל יש מצב שאני אפול. אז אני נמנע מאירועים כאלה ומנסה לשכנע את עצמי שבאמת לא קרה כלום שלא הלכתי לעופר ניסים בחנוכה. התרחקתי גם מכל החברים ההומואים שלי, כדי לא לשים את עצמי במקומות שמסכנים אותי ועלולים לפתות אותי".

איך נראית שגרת החיים החדשה שלך?
"בעיני, הקהילה בתל אביב שיפוטית, ביקורתית ובוחנת קודם כל דבר מראה חיצוני. לכן, השימוש בסמים בקרב הומואים נובע מחוסר ביטחון מטורף. אבל אנחנו חייבים למלא אותו בתועלת אמיתית. אז אני הולך לים, מתאמן בתדירות סבירה ומצליח ליהנות מזה, לומד ומעשיר את עצמי. אני מודה שאני עדיין מתחבר לאפליקציות מדי פעם, אבל הרבה פחות באובססיביות. אני מתרחק מיד מכל מי שכותב '420' או מחפש סקס תחת השפעה של חומרים. בזכות הגמילה, אני מצליח לקבל את עצמי בשוויון נפש. היום אני יודע מה אני שווה, ואני יודע לחיות לבד ולהיות בהשלמה עם זה. זכיתי גם באמא שלי מחדש, ואנחנו בקשר הכי טוב שהיינו אי פעם".

מה המסר שלך למכורים שיקראו את הכתבה?
"מי כמוני מבין את המכורים ויודע שהבעיה היא לא הסמים, אלא בעיה של אישיות שנוטה להתמכר בקלות מתוך רצון של הרס עצמי. אנשים כאלו הם לרוב רגישים יותר שחוו טראומות בחייהם, או אנשים חסרי ביטחון שגם מתקשים להציב לעצמם גבולות. הטיפול היחיד האמיתי זה למלא את הנפש הריקה ברוח, בחיוביות, בפתיחות ובכנות. אני מקווה שמכורים שקוראים את הכתבה, יצליחו אולי להבין שהחיים יפים ומאושרים יותר בלי סמים. אני הפסדתי שמונה שנים מהחיים שלי, שאת רובן אני לא זוכר, והלוואי שאחרים היו יכולים להימנע מהסבל הנורא שאני עברתי. כשאני עוזר לאחרים ומספר את הסיפור שלי בפייסבוק או מתראיין, זה משחרר אותי מהריכוז העצמי ומהרצונות הפרטניים שלי וזה כלי החלמה אדיר".

אז אתה נגד שימוש בכל סוגי הסמים?
"אני לא רוצה שיחשבו שאני מתיפייף, אבל אם זה היה אפשרי, אז כן, שאף אחד לא ינסה בכלל. אני עדיין מעשן סיגריות ומקווה להפסיק עם זה בקרוב, אבל סיגריה לא משנה תודעה. אם מישהו מעשן ג'וינט מדי פעם ומנהל חיים שגרתיים ותקינים, אין לי בעיה עם זה. הצרה היא שכל אדם יגיב לסמים באופן שונה. ברגע שהחיים שלך הופכים להיות רק סביב השימוש, אז אתה מכור ואתה לא תצליח לצאת מזה לבד ומוכרח לבקש עזרה".

>> 15 הרגעים שעשו לקהילה הגאה את העשור

>> 14 אירועים שהרסו לקהילה הגאה את העשור

>> גאים בהם: 30 היציאות מהארון החשובות של העשור

לדעתך התופעה עתידה להצטמצם בשנים הקרובות?
"לפני עשר שנים היה חגיגת, ואולי קצת קוק למי שהיה לו כסף. אבל כבר שנים שסף הריגוש עולה, וכולם משתמשים בעשרות סוגים שונים. מהיכרות ארוכת שנים שלי עם הקהילה, לפחות במרכז הארץ, רוב ההומואים לא יודעים לשכב או לתקשר אחד עם השני בלי סמים. זה נהיה חלק מהנורמה אצל הומואים בוגרים וגם אצל צעירים, אצל בני נוער שרק מגלים את הנטייה המינית שלהם. בימינו, כדי להיות חלק מהקהילה זה לא מספיק לשלם 250 כרטיס למסיבה. צריך להשאיר 1,000 שקל בצד כדי 'להתארגן', לתכנן מראש מה לקנות ומאיפה להשיג, מה לעשות וכל כמה שעות. מישהו בכלל שותה היום אלכוהול? הלוואי שהייתי אופטימי".