>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הוא עושה הכל בשתי ידיו: נוצה ועוד נוצה, פייטים בצדדים ובד נעים מתחת. יוצר בגדים ותלבושות בסגנונות שונים ובצבעים מרהיבים – כמו במצעדי הגאווה הגדולים ובעיקר כמו בקרנבל בברזיל, אולי כי משם הוא הגיע אלינו.
קוראים לו פרנקלין טברס והוא האיש המוכשר מאחורי כל הגלאם. וכן הוא יליד ברזיל, וליתר דיוק, העיר הצפונית נטל.
מהבמות הגדלות לאחורי הקלעים
פעם הוא דמיין את עצמו על הבמות הגדולות ביותר של עולם הריקודים, דווקא כרקדן. מאז, בדים רבים עברו בידיו והוא נהנה להיות האיש שמאחורי הקלעים, זה שמעצב את תלבושותיהם המיוחדות ביותר של אותם רקדנים ושחקנים.
"הוריי היו מאד צעירים כשנולדתי, ואחרי שלושה חודשים עברתי לגור עם סבא וסבתא והם אלו שגידלו אותי כמו הבן שלהם", הוא מספר. "בתור ילד כבר מאד נמשכתי לאומנות, אבל עיקר עיסוקי היו בריקודים - כרקדן בלהקת באלט, ובלהקות אחרות בסגנונות לטינים".
בהופעות היו בסביבה תלבושות מדהימות, רק שבהתאם לאופיו הפרפקציוניסטי, טברס לא היה מרוצה. "הן היו מתפרקות או כבדות מידי ולא נוחות. ואז, יום אחד אבא שלי קנה לאמא שלי מתנה, מכונת תפירה. הרגשתי שהיא יותר נועדה בשבילי מאשר בשבילה ומייד התחלתי לתפור לעצמי את התלבושות, למדתי מכל מי שאפשר, שמתי לב שמספיק לי להסתכל פעם אחת בשביל להבין את העבודה".
די מהר מצא את עצמו טברס מקבל תגובות נלהבות ובקשות לעצב לחברים, עד שלבסוף מונה ע"י הכוריאוגרף של הלהקה למעצב הרשמי של הלהקה".
בגיל 20 הוא פתח חנות בגדים של עיצוביו ושל קולגות, אבל לאחר שנתיים סגר אותה אחרי שקיבלת הצעה שאי אפשר לסרב לה - להופיע ביפן זו הייתה אחת התקופות המעניינות בחייו אבל גם מהקשות ביותר. המרחק, הגעגועים והבדלי התרבות לא היו פשוטים.
הגיע לשלושה חודשים – נשאר ארבע שנים
כשנכנסים לדירתו בתל אביב ורואים את עבודותיו בסלון ובכל מקום אפשרי בדירה, קשה שלא להתרגש. מחץ לדירה, נשקפת מהחלון העיר תל אביב. העיר הגאה בעולם גורמת לו לבחון את האופנה התל אביבית היומיומית, ולצייר לעצמו עוד תלבושת חדשה בראש. משהו בוייב התל אביבי מצליח לעורר בו השראה.
"אני מאד אוהב את תל אביב. יש פה הרבה כישרונות וישנה התעוררות סביב כל העניין של שבוע האופנה, אבל הישראלי הממוצע לא משקיע בלבוש יותר מדי, הרבה אנשים מסתובבים עם טריינינג וטריקו". למרות זאת, הוא לא היה משנה את זה. "שכל אחד יעשה מה שבא לו, כמובן שהייתי רוצה להלביש את כולם לטעמי ושכולם יהיו לקוחותיי. יש לי הרבה מה לתרום לאופנה כאן בישראל".
מחכה לטלפון מליידי גאגא
העבודה שלו מאופיינת בשאיפה לשלמות, מיזוג בין יופי לנוחות.."אני אוהב את השונה, אוהב להכניס דרמה, הלקוחות שלי מרגישים מיוחדים. המוזה הגדולה שלו היא הטבע. "אני נפעם מעולם המים", הוא מסביר. "כשאני מתחיל פרויקט חדש או מתחיל לבנות קולקציה אני קודם כל מחפש את החומרים, בוחר את הצבעים והטקסטורות".
עוד מקור השראה הוא המעצב אלכסנדר מקווין האגדי, אותו הוא מגדיר כ"דוגמא ליצירתיות מתפרצת, תחכום ואומנותיות". הוא שואב השראה גם מההופעות של "קרקס השמש" (סירק דה סוליי). "התלבושות שם מטורפות. בהפקות מהסוג הזה אני חולם להשתתף, זה הרמה הכי גבוהה שקיימת בעולם, אין דבר מושלם מזה".
בין היתר, הוא עשה גם תלבושות, מסיכות, בובות של חיות ואפילו תפאורה. היה זה להצגת ילדים "לובנגולו מלך זולו" של נחום גוטמן. "זה היה אתגר גדול ללמוד את איוריו ופועלו של האיש המוכשר והגדול הזה, ולעצב בהשראתו".
אבל טברס לא עוצר כאן. "יש גם מחוכים שאני עדיין עובד עליהם בהשראת ליידי גאגא שאני לא מראה לאף אחד. ואני מחכה ליום שבו הליידי תתקשר", הוא אומר בחיוך.
למה? כובע
כיום הוא עובד על כובעים אופנתיים שכל אחד מעוצב בעבודת יד באופן שונה. "המטרה הייתה להגיע לכמה שיותר אנשים ולעשות משהו נגיש במחיר שלו אבל בלי ויתור על שיק. הכי מיוחד בכובעים האלה שאפשר לחבוש אותם במספר צורות מכמה כוונים, כך שלכל כובע יש כמה לוקים. לא במקרה העיתוי הוא לפני פורים, כשפונים אליי הרבה אנשים"/
בנוסף הוא עובד כרגע על שתי שמלות כלה במקביל, ועל בניית קולקציה לפאשן וויק הבא שיהיה באוקטובר. "אני מאד מקווה להציג שם, עוד מוקדם מידי לקבוע, אבל יש דגמים שלוקחים חודש ואף חודשיים להכין אותם, הכל בפרטים הקטנים ויש עוד המון עבודה".
כשאני שואל אותו מה הבגד החביב עליו מבין שלל היצירות, הוא מתבלבל. "שאלה קשה, קשה לבחור. זה כמו לבחור איזה ילד אתה אוהב יותר. אני אוהב את כולם".