במבט חטוף על חניון התחנה המרכזית המוזנח, ששוכן בסוף רחוב מטלון בתל אביב, יהיה קשה מאוד לזהות שיש שם מועדון מפואר חדש. אחרי כמה דקות תבחינו בשלט ניאון ורוד שיוביל אתכם אל מסדרון ארוך. כמה גרמי מדרגות מאוחר יותר, כ-30 מטר מתחת לקומות הבטון המזוין של התחנה, תגיעו אל ה"פלמינגו" - מועדון חדש שמוקדש כל כולו לקהילה הגאה בלבד והושק בקול תרועה ורודה בסוף שבוע הגאווה של העיר.
בתור התחלה יפעל המועדון החדש בימים רביעי וחמישי בלבד, עם מסיבות גאות והופעות מיוחדות של אומנים ורקדנים שלא תראו במקומות אחרים, כך סיפרו ל-mako היזמים והבעלים של "פלמינגו", יגאל שטיין (46) ועידו לבבי (21), ימים ספורים לפני מסיבת ההשקה. אם יש משהו שמאיר את המועדון האפלולי מלבד מערכת התאורה הססגונית והמשוכללת שמפעילים השניים מהנייד, זה הניצוץ בעיניהם.
שטיין ולבבי חברו יחד כשותפים כדי להקים בית חדש בחיי הלילה הגאים של תל אביב, והחזון שלהם שואף לספק חוויה אומנותית מהשורה הראשונה, ולא רק מסיבה לריקודים בלבד. "אנחנו פה בשביל כולם, שיהיה בית לקהילה הגאה ולא רק להומואים", אומר לבבי, אקרובט אווירי שלמרות גילו הצעיר כבר הספיק להפיק ליין מסיבות מצליח עם פרפורמנס ארוטי בשם "קרם בורלסק", שיצא ל-12 מופעים סולד אאוט עד כה.
במהלך העבודה על הליין פגש לבבי את שטיין - איש קבע סטרייט ממוצא אוקראיני שעבר הסבה מקצועית אחרי עשור בצה"ל, והפך לאיש שאחראי לתפעול מועדונים שונים בישראל ולאבטחתם. כשנשאל שטיין מהיכן נחת עליו הרעיון להקדיש מועדון שלם דווקא לקהילה הגאה, בימים שבהם נדמה שחיי הלילה לוקחים כמה צעדים אחורה בתל אביב, הוא מיד ענה: "למה ללהט"ב לא מגיע בית? רציתי מקום שמח לאנשים שמחים".
אבל אלטרואיזם בצד, בסופו של יום עסק צריך להיות כלכלי. כששטיין נשאל על כך ענה בעיניים מבריקות וחיוך גדול כי הוא מוכן גם "לצאת 0/0" ולא להרוויח מיליונים, אמירה לא מובנת מאליה כלל בהתחשב בכך שבמקום הושקעו לכל הפחות כמה מאות אלפי שקלים. יותר מכך, המועדון מספק פרנסה בכל ערב של פעילות ל-25 אנשים לפחות, בהם ברמנים, די-ג'ייז, רקדנים, פרפורמרים, מאבטחים ומנקים, אבל האמונה של השניים בשוק חיי הלילה הגאים מעוררת השראה, או יותר נכון לומר האמונה בוואקום שנוצר בשוק אחרי לכתו בטרם עת של מועדון "הבלוק" והריסתו המתקרבת של מועדון "האומן 17".
הדרך להקמת המועדון הייתה לא פשוטה, והיא התחילה בראש ובראשונה במציאות החלל המתאים. "קשה למצוא בתל אביב חלל שמוכן לארח מועדון לילה. בעלי נכסים לא מוכנים להשכיר למועדונים לא משנה מה", מספר שטיין. "מאז שמצאנו את הנכס הזה, שעמד נטוש במשך 30 שנה אחרי שבעבר שימש בקולנוע, החברה שמנהלת את התחנה המרכזית קשוב מאוד ועוזרת. הם דוחפים ומעודדים אותנו".
כשמדברים על התחנה המרכזית בתל אביב, קשה להתעלם מזיהום האוויר ושאר הרעות החולות שמביא הפיל האפור אל דרום העיר. השניים מודים שאכן יש בעיה, אבל לבבי מוסיף: "כולנו חיים כאן. אני גר בנווה שאנן ויש המון הומואים בשכונה והתחנה מתחדשת". שטיין אף מגדיל ואומר שלאחרונה נפתחו בתחנה המרכזית לא פחות מחמישה מועדונים חדשים, כשהם המועדון השישי, כך שהמדיניות של המקום היא דווקא לעודד.
כשהגיעו השניים לראות את המקום בפעם הראשונה אחרי חיפושים רבים, זה היה בכלל בית קולנוע נטוש שנשאר בדיוק כמו שהוא עם הכיסאות (בית קולנוע "ששת המופלאים" שנסגר וננטש ב-1998). החלל המרכזי של המועדון, שתי קומות מתחת לאדמה, הוא למעשה הלובי של בית הקולנוע הישן, אותו השניים שיפצו, צבעו, התקינו תאורה משוכללת ומערכת סאונד משובח, ואפילו הצליחו לסדר את מערכת המיזוג הבעייתית שהופכת את המועדון ללא מעושן או מחניק.
מלבד החלל המרכזי קיים חלל נוסף לריקודים והופעות, ואת חדר הקולנוע הם קיבלו כמו שהוא - כולל הכיסאות שנשמרו במצב חדש מאחר והיו מכוסים בניילון קרוב ל-30 שנה. השניים הוסיפו מערכת הגברה נפרדת לחדר הקולנוע וכך נוצר חלל נהדר המשמש למנוחה. "אדם לא יעלה 3 קומות ברגל כדי לנשום אוויר", אומרים השניים ומסבירים כמה חשוב היה להם ליצור המון מקומות ישיבה במועדון. "אם אין מקום נוח להירגע ולשבת אנשים ילכו הביתה מאוד מהר, כי יתעייפו".
למה בחרתם דווקא בשם פלמינגו?
עידו: "ציפור ורודה שנעה בלהקות – קצת כמו הומואים. אבל לא רצינו שהמקום יהיה רק להומואים אלא בית לקהילה הגאה כולה. הרעיון הוא להביא חוויית לקוח ברמה הכי גבוהה. זה לא עוד ליין של גייז, הרעיון הוא להביא חוויה אורבנית מחתרתית אומנותית שונה. במסיבות שלנו, מלבד ליין אפ של עשרות די-ג'ייז מהקהילה, יופיעו פה רקדנים עם הכשרת מחול קלאסי, אקרובטי-אוויר, נגן נבל בהופעה חיה, רקדניות ורקדני בטן, מלכות ומלכי דראג ומופעי בורלסק".
אתם מתכוונים לארח כאן גם ליינים חיצוניים או מסיבות סקס כמו הג'יז? מה בנוגע לחדר חושך?
"אנחנו רוצים שכולם ירגישו בבית אבל משום שהחלטנו לעשות הכל אינהאוס, לא נארח ליינים חיצוניים. אנחנו רוצים להרים לחוויה התל-אביבית המחתרתית האומנותית ואני מאמין שיש לנו קול ייחודי שאנשים ירצו לחוות".
יגאל: "אין חדר חושך, אבל לא מפריע לנו שאנשים יעשו מה שעושה להם טוב. שים לב שלא משנה איפה אתה עומד לא ניתן לראות את כל המועדון מנקודה אחת. אין מועדונים בגודל הזה בעיר ויש המון פינות וחללים שאליהם אפשר לפרוש ביחידות למי שרוצה".
את השקת המועדון בחרו השניים לקיים מיד לאחר מצעד הגאווה בתל אביב, ביום חמישי שעבר, דווקא ברגע שבו התחרות גדולה במיוחד. שלושה ימים לפני כן נפגשנו לשוחח עם השניים, אז היו עסוקים עד צוואר עם תיקונים אחרונים, תוספות וניקיונות לקראת הפתיחה הגדולה. למרות זאת, מי שנכח בערב הפתיחה היה בקלות יכול לחשוב שמדובר במועדון ותיק שמתנהל כבר שנים.
הפרסומים על ההזמנות ציינו את הכתובת מטלון 93, אך מי שהגיע אל הכתובת המדויקת ודאי חש בלבול למראה בניין מגורים חשוך ומתפורר. על גדר הבניין הופיע שלט עם פלמינגו ורוד וחץ ימינה – הישר אל מעמקי חניון התחנה המרכזית החדשה – מקום שמדגים באופן אפוקליפטי מושלם ריקבון אורבני מאיים.
המאבטחים והמאבטחות בכניסה לחניון, שמקבלים את פני האורחים בחיוך בזמן שהם יורדים מטה אל החשיכה ודאי משפרים קצת את תחושת האימים התמידית השוררת במקום. אור הניאון האדום הסקסי של הפלמינגו הזוהר מאיר את החשיכה ומאחורי וילון שחור מתקבלת הכניסה, שם רוכשים את הכרטיסים אם טרם קניתם אונליין (מחיר כרטיס למסיבת הפתיחה עמד על 99 שקלים במחיר השקה, שייתכן ויעלה יותר בהמשך).
העיצוב השחור של המקום מקנה לו ממש אווירה מועדונית קלאסית, וכבר מהכניסה אפשר להבחין שמדובר במקום גדול, שונה מרוב מועדוני המרתפים בעיר, שבהם קשה שלא להיתקל בתקרה. עם הכניסה נפרש לפני הבאים מסדרון רחב ידיים וארוך, שבקלות יכול לשמש כחלל לאמנות, תערוכות, פרפורמנס ועוד, ובסופו מתחיל גרם המדרגות שייקח אתכם במורד מחילת הפלמינגו. לנוחיות המבקרים ישנם לוקרים אוטומטיים ובהם ניתן לשים חפצים למשמורת בעלות של חמישה שקלים לפתיחה.
שני חללים מרכזיים במורד המדרגות: חדר הטכנו-פרפורמנס ממול לכניסה, והחלל המרכזי רחב הידיים של המועדון, שנפרש על פני מאות מטרים במפלסים שונים ובו הבר, עמדת די-ג'יי ורחבה צמודה ופינות ישיבה. בהמשך, מול הבר, מסדרון שמוביל אל תאי שירותים נוחים, וגם לשוס המרכזי: חדר קולנוע ממוזג ומרווח באווירת צ'יל, מלווה בווידאו ארט פסיכדלי. מי שרוצה רגע להירגע (או להתרגש) יכול לגשת לשם ואולי לחוות הרפתקאות משל היינו בקולנוע פריז.
חדר הטכנו-פרפורמנס הוא בעצם אולם קולנוע במפלסים שונים ללא כיסאות כאשר על הבמה עמדת הדי-ג'יי. במסיבת הפתיחה ניגן אלעד שוורץ הנהדר ובשלב מסוים בערב החל מופע אקרובטיקת אוויר מהפנט של לבבי, שהשתלשל מבדים מהתקרה בלבוש מינימלי והפליא במחול אווירי ברמה בין-לאומית. בחלל המרכזי ניגנו הדי-ג'ייז דניאל צדקה ודור באבי והייתה הופעת אורח של ג'נדריקה.
הקהל באירוע היה ברובו המוחלט הומואים אבל היו גם לא מעט קווירים, טרנסיות ונשים, והאווירה הייתה שמחה, מינית ומשוחררת. את הצימאון של הקהל למועדון בסדר גודל כזה היה אפשר להרגיש: המוזיקה בשתי הרחבות הייתה סקסית ומרימה רוב הזמן, מערכת הסאונד מצוינת, התאורה מרשימה מאוד והגודל של המקום, הקהל עם התיירים, כמו גם התוכן השונה והמיוחד שהביאו לתוכו (אקרובטיקה אווירית), ממש גרמו לתחושת מועדון בחו"ל.
ההבטחה של עידו ויגאל התממשה: הם באמת הצליחו להרים חוויה אחרת ומרעננת בנוף חיי הלילה של תל אביב. אומנם אירוע הפתיחה של המועדון היה מוצלח מאוד, אך התקווה היא שהשוק הישראלי יכול להחזיק מקום כזה לאורך כל השנה ולא רק במהלך שבוע הגאווה, ואת זה עוד נצטרך לגלות.