את.ה מי שתחליט שאת.ה

ואף אחד אחר לא יחליט את זה בשבילך. או במילותיו של אוסקר ווילד, המוזס של הלהט"ב המודרניים: "תהיה עצמך. כל השאר תפוסים".

זכרו את מי שבא לפנינו

ותגידו תודה. בין אם אנחנו מדברים על הארווי מילק, מרשה פ' ג'ונסון, גילה גולדשטיין או דנה אינטרנשיונל, אנחנו הולכים בשבילים שנסללו עבורנו. אל לנו לשכוח את אלה שהיו שם קודם והקריבו הכל כדי שאנחנו נוכל להיות מי שאנחנו באמת. 

הכירו בטוב שיש בכל גוף

וזה כולל כל גודל, צורה וצבע - כי כולם טובים ולכולם מגיע להרגיש בנוח בעולם שאנחנו חולמים לשפר בכל יום מחדש. אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד, אבל כל אחד זכאי לצעוד בגאווה, לא משנה באיזו אריזה הם הגיעו לעולם. 

קדשו את הפרטיות

וחבקו את המסע של כל אלו שעדיין לא מרגישים בנוח לצעוק לעולם את האמת הפנימית העמוקה שלהם. יש כאלה שהמסע הזה ברור להם מהרגע בו הם נולדו, ויש כאלה שמבינים מי הם, או מוכנים להודות בכך בפני עצמם, רק בשלבים מאוחרים יותר. ויש גם כאלה שפשוט לא מרגישים בנוח לפתוח את הדלת עדיין, וזה בסדר. חבקו אותם, אל תדחפו אותם החוצה. 

כבדו את ההורים 

אבל אם הם לא מכבדים אתכם בחזרה, תרגישו חופשי לומר להם פאטוץ'. לחלקנו יש הורים שהבינו מי אנחנו וחיבקו אותנו ברגע שחשפנו את עצמנו בפניהם, ועלינו להודות להם על זה ולהעריך אותם בכל יום. מצד שני, לחלקנו יש הורים שלא הכילו ולא כיבדו את הזכות שלנו להיות נאמנים לעצמנו, וזו זכותנו המלאה לומר להם "לא היום" - ולהמשיך הלאה, לא משנה כמה זה יכאב. זכרו תמיד שיש שם בחוץ משפחה חדשה שאנחנו יכולים לבחור לעצמנו. 

הודו לבני הברית שלנו 

גם אם הם, לא עלינו, סטרייטים סיסג'נדרים. יש לא מעט אנשים שיחזיק לנו את היד, גם אם כל העולם סביבם ידרוש מהם להתכחש אלינו. עלינו להודות להם בכל הזדמנות. באותה נשימה, יש כאלה שלא יבינו ויפגעו בנו, אבל לפעמים, לא תמיד, צריך לאהוב גם אותם. יום אחד גם הם יבינו. 

חזקו את החלשים 

ושלא תעזו לנצל אותם רק לצרכים שלכם. לא כולם הגיעו עם מערכת התמיכה החזקה והנכונה ולא לכולם יש את הביטחון העצמי והכריזמה לעמוד על שלהם - אז במקום לדרוס, העצימו אותם. זה לא כזה קשה. 

תהיו גאים 

אתם מי שאתם ואתם ונפלאים בדיוק ככה. דולי פרטון, אחת הנביאות הגדולות של דת הלהט"ב, כבר אמרה "תגלי מי את - ואז תעשי את זה בכוונה". צודקת. 

תאהבו בלי תנאים

תאהבו את מי שאתם רוצים, כל עוד האהבה הזאת לא פוגעת בו. וזאת כל המהות של דת הלהט"ב ואחד הערכים החשובים ביותר במדינת להט"ביסטן - אהבה. בלי "אולי", בלי "רק אם", בלי שום "אבל". תאהבו בזרועות פתוחות ובלי שום תנאים. 

תחגגו את החיים

אז לא כולם ירצו לראות אותנו נהנים ולא כולם מוכנים לשמוע אותנו זועקים, אבל דווקא אז עלינו להרים את הווליום ולהריע. דווקא כשקשה, דווקא כשכואב, מוכרחים לחגוג, לשמוח, לצחוק, לרקוד ולחייך. נעמי שמר כתבה ודנה אינטרנשיונל מקפידה לצטט: "השמחה שלי היא המחאה שלי".