>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מצעדי גאווה מסמנים נקודות ציון בולטות וצבעוניות להתקדמות המאבק הקווירי לא רק בישראל, אלא בעולם כולו. לכבוד חודש הגאווה המרגש הבא עלינו לטובה, אספנו וליקטנו עבורכם כמה רגעים בולטים בהיסטוריית מצעדי הגאווה העולמית, היפים, המרגשים, והטראגיים, שלא נשכח את כתפי הענקים עליהם אנחנו עומדים.
1. 1970, ניו יורק
השנה היא 1970, והזמנים, אומר בוב דילן, עומדים להשתנות. אנחנו שנה אחרי מהומות סטונוול, הלילה בו הלהט"בים הניו יורקרים החליטו שהצקות משטרתיות, הדיכוי וההשפלה הם לא גזרה משמיים, ואמרו די! במשך שני לילות, נלחמו המבלים במועדון סטונוול מלחמה ספונטנית ובועטת.
שנה אחרי כן, ב28 ביוני 1970, ההתפרצות חוזרת בצורה מכוונת ומאוחדת הרבה יותר, הקרויה בפשטות 'יום השחרור של רחוב כריסטופר'. באותו סוף שבוע, התאגדויות מאורגנות דומות התרחשו גם בלוס אנג'לס, סאן פרנסיסקו ושיקגו. כך, נולד בעולם רעיון 'מצעד הגאווה', שבהרף עין הדליק נקודות של אור וגאווה ברחבי העולם כולו.
2. 1978, סידני
לבשורת מצעד הגאווה לקח אמנם שמונה שנים להגיע לאי הגדול בעולם, אך עדיין מאוחר מלעולם לא. חמושים באישור מהעירייה, 500 לה"טבים אוסטרלים (שבמאמר מוסגר נדגיש, כי יש האומרים שהם הכי חתיכים) צעדו ב-24 ביוני ברחובות סידני. המספר הגיע במהרה ל-2000 כאשר בלייני ה'אפטרים' יצאו מהברים אל הרחובות. אך השמחה נגמרה בהקדם כאשר העירייה החליטה בהרף עין לבטל את האישור של הצועדים והמשטרה פיזרה את המצעד באלימות, ואף עצרה יותר מ50 בני אדם. למחרת, שמות העצורים פורסמו בעיתון ובכך הוצאו מהארון, עונש קשה עבור ארוניסט בסוף שנות השבעים.
שנה אחר כך, נוסד מוסד ה'מרדי גרא' המפורסם- שבוע הגאווה האוסטרלי, ונכחו בו 3000 איש. מאז, ה'מארדי גרא' הוא אחד המצעדים המפורסמים בעולם, אשר הגיע עד ל300,000 צועדים. המצעד מחליף את התמה שלו מדי שנה (מ'כוח בחשכה' עד 'אנחנו משפחה' ו'נלחמים על חיינו') ומונהג בכל שנה על ידי דמות ציבורית ייצוגית. ב-2008 היה זה הקופץ למים הצעיר והחתיך מת'יו מיצ'אם, הספורטאי האולימפי הגאה המוצהר הראשון של אוסטרליה, שהנהיג את המצעד עם מדליית הזהב על צווארו.
3. 1981, ונקובר
ונקובר, קנדה, היא מקום ההולדת של המצעד המיוחד- ה'דייק מארץ'' (Dyke march). כ-200 לסביות הגיעו לאירוע באותו מאי 1981, וחמישה חודשים אחר כך, המשיכו בטורונטו את משימתן - להגדיל את הניראות של הלסביות בעולם ההטרוסקסואלי וההומוסקסואלי כאחד. אולי בעצם ה'היסטורי' (HiStory) שאנחנו מכירים הוא לא בדיוק האמת כולה - יש גם HerStrory.
ואמנם, ישנם הטוענים שהעבר של ה'דייק מארץ' לא כל כך פשוט, ושהמצעד התנהל בצורה מחתרתית בכל רחבי צפון אמריקה כבר כמה שנים טובות לפני. מהרגע שנהיה אירוע מוצהר, הדייק מארץ' התפשט במהרה לרחבי העולם, לרוב נחגג בשבוע שלפני מצעד הגאווה, וב2010 כ-200,000 לסביות מילאו את רחובות סן פרנסיסקו.
4. 1993, תל אביב
זוכרים את תל אביב בשנות התשעים? העולם כבר חוגג גאווה זמן רב וב-93' הגיעה הבשורה לפינתינו שבמזרח התיכון ונחתה על אוזניים קשובות, ומרוגשות. אז נסו לדמיין את גינת שנקין לפני עשרים שנה (לפני ששנקין נהיה מדרחוב) עמוס, לראשונה, בלהט"בים מרוגשים. עוד לפני יום זה התקיימו כמה אירועים קטנים, ודי מפוחדים, אך היום החליטה הקהילה הישראלית לצאת מהארון.
ואכן, בנוסף להופעות ולנאומים, הוצב ארון עץ במרכז הגינה שבאי הטקס יצאו ממנו בחגיגיות ותיעדו את הרגע בתמונות (ועוד היה פילם!).
אך עם כל החגיגיות והטקסיות, לאירוע סוף מבאס כאשר צלם של עיתון החדשות "חדשות" (שמועלם לא ידע אפליקציה מה היא) צילם חייל במדים יוצא מהארון. התמונה התפרסמה בעיתון, החייל הועמד לדין, נכנס למאסר וסולק מהנח"ל. עם זאת, מאותה השנה החלו מצעדי הגאווה המוכרים לנו, המלווים אותנו עד היום.
5. 1995, נאשוויל
נאשוויל, טנסי, לא מקום זוהר או סקסי במיוחד, אך דווקא פה התרחשה דרמה מרגשת במצעד הגאווה של 1995. בעקבות פריצת מצעדי הגאווה של ארה"ב, הקהילה הקטנה של נאשוויל התאחדה וב1988- נפגשו 125 אקטיביסטים לצעדה קטנה במיוחד. שבע שנים אחר כך, ועדיין בלי שום סוג של תמיכה כלכלית, מחליטים נציגי הקהילה להתאחד עם כל גורם אפשרי וליצור אירוע ללא רווח ולהצעיד המונים בגאווה בעיר המתוחה.
לאחר נשף מאולתר שגייס כמה אלפי דולרים, בעבודה קשה של כמה עשרות מתנדבים ומשיכת כל קשר אפשרי, התקבל מספיק כסף כדי לאבטח את הרחובות במצעד הגאווה הרשמי הראשון יצא לדרך. אך מרוב ניסיונות נואשים לארגון של הרגע האחרון, המארגנים שכחו לקחת בחשבון את עלויות הבמות של המופיעים, ולכן מצאו את עצמם מתרוצצים בין הקהל במכירה בהולה של חולצות ומשקאות מוגזים כדי לאפשר להעלות את המופיע הבא. עד היום, רק מתנדבים מארגנים את המצעד שהפך כבר למוסד של ממש.
6. 2001, בלגרד
זו הייתה אמורה להיות השנה הראשונה בה צועד מצעד גאווה בסרביה. אלא שתזמון האירועים רצה אחרת והוליד את אחד מהמצעדים העגומים ביותר אי פעם. יומיים לפני כן, סלובודן מילושביץ', נשיא סרביה לשעבר, נשלח להאג למשפט על פשעי מלחמה והרוחות תוססות. כך, קבוצה של לאומניים עצבניים מצאה את הקורבן הקרוב ביותר להוציא עליו את כעסיה - הצועדים. התוקפים היו חלקם גלוחי ראש, חלקם נציגי הכנסייה, וחלקם חוליגניים מקריים והומופוביים, אשר הגיעו במספרם עד כ-2000 איש, אל מול כמה עשרות צועדים.
המוחים הכו, בעטו, סקלו ורדפו אחרי הצועדים והעיתונאים שהגיעו לסקר את האירוע. עשרות נפצעו ואושפזו, חלק ניכר מהן- לסביות. רק כעשרה תוקפים נעצרו. המשטרה, הנשיא, וראש הממשלה, הראו חוסר עניין כללי בנושא, והאשמה, חלקית לפחות, של המוחים בעצמם אשר נפנפו ב'סטיה' מול אומה שאיננה בוגרת דיה להכיל זאת. ארבע שנים לאחר מכן ניסו להקים מחדש מצעד ושוב נתקלה המשטרה, הפעם ערוכה יותר, בהפגנות אלימות.
7. 2005, ירושלים
אם נמשיך במצעדים המבאסים, אנחנו לא יכולים שלא להזכיר את מצעד הגאווה הירושלמי 2005 הזכור לשמצה. הצעדה הירושלמית תמיד הייתה מחאתית ורצינית יותר מאחותה התל אביבית, ויותר שנויה במחלוקת, הן מחוץ לקהילה והן בתוכה. ב2005, כמה שבועות לפני היציאה לפועל של תוכנית ההתנתקות, געשו היצרים עוד לפני המצעד והציבור החרדי הגדיר זאת כ'מצעד בושה'. בשולי המצעד הסתובבו מוחים חרדים עם שלטי נאצה המציעים טיפול פסיכולוגי לסוטים ומקצים אותם מהחברה.
המשטרה ניסתה לפזר את המוחים אך איש לא ציפה למה שבא כעת. גבר חרדי בשם ישי שליסל פרץ בריצה את מעגל השוטרים, חמוש בסכין, ודקר באלימות שלושה צועדים. הפציעות היו קלות עד בינוניות והדוקר נידון ל10 שנות מאסר. למרות גל גינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית, המצעד ב2006 לווה גם הוא בהפגנות אלימות מצד הציבור החרדי, ידוי אבנים. בקבוקי תבערה והסטה לרצח. כמה עצוב לראות שאנחנו באותה קטגוריה עם מדינות הבלקן באלימות וחוסר פתיחות אל האחר.
8. 2007, מדריד
החל מ1992, היורופרייד, מצעד הגאוה הפאן-אירופאי, מסמל את המצעד הגדול והפרוע ביותר בצד הזה של כדור הארץ. לונדון, פריז, רומא, ברלין, ואפילו ורשה אירחו את המצעד היוקרתי. רוב המצעדים היוו נקודות מפנה שנתיות גדולות (כמו ההופעה של ליידי גאגא ברומא 2011). כמובן שלא תמיד היה מדובר בהצלחה מסחררת- המצעד ב1994 באמסטרדם השאיר אסון כלכלי וזה בסטוקהולם בוטל כשהמארגנים פשטו רגל, ושלא נזכיר את מה שקרה ברומא בשנת 2000, כשלוותיקן היו תוכניות משלו.
אבל מילא, אנחנו בחדשות טובות עכשיו. בשנת 2007 נבחרה מדריד לארח את המצעד שכותרתו הייתה 'אירופה חדשה- השיוויון אפשרי!', זאת בשל קיומו של ה'כפר הגאה' צ'ואקה במרכז העיר, היתר הנישואין החד מיניים ושטף החוקים הפרו-להט"בים בשנים אלו. במפתיע, ומעבר לכל הציפיות האופטימיות ביותר, כ2.5 מיליון (!!) מבני\בנות הקהילה עלו לעיר הבירה הספרדית למאות האירועים שהעיר סיפקה. יותר מ1.2 מיליון צועדים חצו את העיר בצעדה הסופית ובכך סומן שיא באירוע המפורסם. בין המועמדים ליורופרייד 2013, אגב, יש גם איזו אחת, תל אביב.
9. 2008, הודו
כל מי שביקר בהודו, או בכלל כל מי שיש לו איזה דימוי סגור, שונה ומנותק של תת היבשת, בוודאי יתקשה לדמיין את הודו כמארחת מצעדי גאווה. אבל ב2008 זה קרה- ב29 ליוני, בו זמנית בארבע ערים שונות (דלהי, בנגלור, פונדיצ'רי וקלקטה), התקיים 'מצעד הקשת'. אמנם לא מדובר באירוע המוני בסדר גודל אירופאי (בטוטאל הגיעו כ2200 איש) אך בהקשר לשמרנות ההודיות המפורסמות והסגירות המינית, זו הייתה חתיכת הפתעה משמחת.
הצועדים בעיקר מחו נגד תקנה 377 בחוק העונשין ההודי שקובעת שמגע מיני 'שלא בדרך הטבע' הוא פשע שעונשו עד עשר שנות מאסר. למחרת המצעדים, פנה ראש הממשלה לציבור בבקשה לקבלת הומוסקסואליות. בחיזוק אירועים אלו, התקיים במומבאי באותה השנה מצעד גאווה רשמי. שנה מאוחר יותר, בוטלה תקנה 377 ומאז כמות הצועדים כמעט ושילשה את עצמה.
10. 2012, תל אביב. יהיה משגע.